השיא של חיי: בגיל 54, זכיתי להיות אלוף העולם. אני עדי קלנג, ולפני כשלושה שבועות זכיתי במדליית הזהב באליפות העולם בגלישת גלים לאנשים עם מוגבלות שהתקיימה בקליפורניה. התחושות הן עצומות, כאלה שלא ניתן לתאר במילים. הרגע הנוצץ הזה לא בא בקלות. עברתי דרך קשה בשביל להגיע אליו. כל חיי הרגשתי שהגלישה היא מי שאני, חלק ממני, האוויר לנשימה בשבילי. עוד כשהייתי בן 13, בפעם הראשונה בה עליתי על הגלשן אנשים לא הבינו איך אני מתחבר למים ומצליח לתפוס גל כל כך בקלות. מצאתי בספורט הזה נחמה, כי כתלמיד לא הייתי הצלחה גדולה, בלשון המעטה.
מהשיא לשפל
עברתי את המסלול הרגיל שכולם עוברים: לוחם בצנחנים, הטיול של אחרי, ואחר כך גם הלימודים כדי לגרום להורים שלי להרגיש גאים בי, חתונה, עבודה וילדים. הגלישה הפכה מאהבה גדולה לתחביב. ביום אחד, בגיל 35, הגיעה הטלטלה של חיי, הטלטלה שהגדירה אותי כנכה. כשהלכתי לגלוש הכתה בי רוח חזקה במיוחד שהעיפה אותי על רכב וגרמה לי לפציעות קשות: צוואר הירך נשבר, רגלי התקצרה, השריר שלי נחלש מאוד ונגרמו לי מוגבלויות בתנועת הירך. בכך קיבלתי את התואר "נכה". הפתרון היחיד היה ניתוח קשה שעורכים רק בארה"ב ודורש שנה של החלמה. זה עשה את העבודה למשך מספר שנים, אבל לאט-לאט התחלתי להרגיש שוב את הכאב הבלתי נסבל והנכות החמירה.
מהשפל לניצחון
בגיל 45, לאחר 30 שנה שלא התחריתי, החלטתי שאני הולך על זה ובכל הכוח. כשהייתי בן 50 ראיתי פרסום לתחרות גלישה לאנשים עם מוגבלות ונרשמתי. כנגד כל הסיכויים זכיתי לראשונה באליפות העולם. סביב הזכייה שלי הייתה התרגשות גדולה - אנשים התקשרו לברך אותי מכל עבר, אפילו השרה מירי רגב בכבודה ובעצמה. הרגשתי שהזכייה היא שליחות. נחמד לזכות בפרס בינלאומי, אבל מצד שני, מה אני אמור לעשות איתו? לאן ממשיכים הלאה? מה מכאן?
לאחר שמונה חודשי מחשבה צף בי הרעיון להקים מיזם חברתי שנקרא "גל-גלים בית ספר לגלישה נגישה", שמאפשר גלישת גלים לילדים עם צרכים מיוחדים ואנשים עם מוגבלויות שונות. המיזם גורם לאותם ילדים להיות שווים. באים אלי ילדים עם צרכים מיוחדים, אנשים משותקים על כיסאות גלגלים, עיוורים ועוד, שאני רוצה לאפשר להם ליהנות כמו כולם מהגלישה ולחזק אצלם את הביטחון העצמי. אני עושה זאת בעזרת המתנדבים שלנו באשדוד ובת"א - לכל חניך מצוות מתנדב ובמידת הצורך מספר מתנדבים. אני מנגיש את עולם האקסטרים לילדים שהאופציה לחוות את הריגושים הייתה חסומה בפניהם עד היום. זה מאוד מרגש אותי, העצמה של ילדים ואנשים עם מוגבלות וצרכים מיוחדים בפריפריה.
אני פועל לחיזוק ופיתוח הפעילות החינוכית בפריפריה וזה חשוב עבורי מאוד. אני משתדל להנחיל בחניכים שלי את הערכים של מצוינות ונחישות ולעולם לא לוותר. ילדים ואנשים עם מוגבלות וילדים עם צרכים מיוחדים הם שווים כמוני וכמוך, ומגיעה להם ההזדמנות להרגיש ככה.
טיפ ממני אליכם
החיים שלי היו מלאי תהפוכות, אך עם הזמן למדתי לרכוש כלים וידע שהיום עוזרים לילדים ואנשים אחרים להסתכל על החיים בצורה חיובית יותר. הטיפ שהייתי רוצה לתת לכם הוא תמיד לשאול "למה". למה לשאול למה? י אנחנו, בני האדם, נולדנו בשביל משמעות מסוימת. לכל אחד יש תפקיד. ברגע שתסתכל עמוק בפנים ותבין למה אתה פה, החיים שלך יקבלו משמעות גדולה יותר ותוכל להשפיע בצורה גדולה יותר וחיובית יותר על כמה שיותר אנשים.
*ילדים ואנשים עם מוגבלות שמעוניינים להיות חלק מהמיזם, או מתנדבים שרוצים להצטרף, מוזמנים לפנות למייל kick@ynet.co.il ויקושרו לעדי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
