חסרי הבושה
שיא האטימות של אייל ושות'
ביום חמישי הבא ייערך באצטדיון טדי טקס פתיחת המכביה ה־21, ובתנועה מבטיחים אירוע גרנדיוזי ואקסטטי. נבחרת זמרים, להקת רקדנים, מופע פירוטכני ואח"מים ביציע. רק על דבר אחד איש אינו מדבר: בדיוק באותו ערב, 14 ביולי, ימלאו 25 שנה למחדל הנורא, שגרם למותם של ארבעה חברי המשלחת האוסטרלית ולפציעתם של 69. מי זוכר?
בפרונט הוצב הפעם ג'ודוקא עם לב ומדליות זהב, אריק זאבי, נציגה האולטימטיבי של יהדות השרירים. לפני שנתיים הוא נבחר ליו"ר המכביה, אלא שמאחורי כתפיו הרחבות מכהנים עדיין כמה מבכירי התנועה שהובילו אותה גם לפני שנות דור. כלומר בזמן קריסת הגשר, שנבנה בשיטת חאפ־לאפ וצנח למימיו המצחינים של הירקון.
הבולט מכולם הוא יורם אייל, יו"ר הוועדה המארגנת במכביה ההיא, שהורשע בבית המשפט בגרימת מוות ובגרימת חבלה ברשלנות, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל שהומרו בעבודות שירות. ערעור שהגיש יחד עם מורשעים אחרים נדחה, והשופטים נימקו כי הגשר נבנה בשיטת ה"סמוך" וה"יהיה בסדר". בדיוק המוטו שהינחה את ראשי מכבי, שקידמו אותו בשנים שאחרי.
ב־2002 נבחר אייל ליו"ר ועדת הארגון של התנועה, וב־2013 כבר הכתירו אותו חבריו ליו"ר מכבי ישראל. במקביל הוא מטפח את הבייבי שלו, מוזיאון המכביה, אך בין המוצגים לא תמצאו שיירי כלונסאות שמהן הוקם הגשר, וגם לא את כתב האישום המקורי. חבל, כי בין השאר נכתב שם שתשעה ימים לפני האסון "הגיע הנאשם מספר 5 (אייל) לגשר, עלה עליו, וניענע את המעקות", כדי לבדוק את הסחורה שהזמין. כלומר מבחינתו, הוא הטיל את כל כובד משקלו. אז מה הוא אשם שהכל קרס?
לפני פחות מחודש, הוכיחו גם חברי הוועד האולימפי מאיזה חומר הם קורצו. בהצבעה שנערכה באסיפה הכללית, הרימו עשרות עסקנים ידיים ובחרו באייל כחבר ועדת הביקורת של הוועד. בטח התרשמו מפסק הדין ההוא, שם נקבע כי הריתוכים של גשר המכביה היו "מתחת לכל ביקורת".
ועדת חקירה פרלמנטרית שהוקמה בעקבות האסון מצאה כי ראשי מכבי העולמית השכילו לגלות חוסר רגישות בנושא הפיצויים למשפחות הנפגעים האוסטרלים. המנכ"ל דאז, אייל טיברגר, משמש בתפקיד גם היום. חבר ההנהלה אמיר פלד סיפר לוועדה איך מיד לאחר היוודע דבר האסון הוחלט להמשיך בטקס הפתיחה, ולהוריד ממנו אלמנטים של "שמחה ואופוריה". מאז, זכר הקורבנות דעך, פלד קודם ליו"ר התנועה, והשמחה והאופוריה חזרו בגדול.
בטקס הפתיחה בשבוע הבא יופיעו בין היתר סטטיק ובן־אל עם "השיר הרשמי" החדש של המכביה, שהוכיח כי גם בראפ יש חאפ־לאפ. להלן כמה שורות נבחרות: "אשרם, אורי, במדינה שלי נולדו מטאורים / שמלא, ג'רבי, קול ששון כשניצחנו בדרבי... אמא'לה, עם דגלים על הגב – אבא'לה / מקצוות העולם נאחד את העם שיבואו כולם למקום הקטן הזה".
כן, אפילו הנינג'ה נכנס, כנראה על חשבון ארטיום דולגופיאט שדווקא מתחרז עם בבל"ת, אבל מה עושה שם הדרבי חוץ מהחריזה המופלאה לג'רבי? כינוס הפועל בוטל כבר מזמן. וכמה חבל שלא הוסיפו עוד בית: ממעמקי הירקון לפסגת הר מירון / יאללה חפיף זה אותו עיקרון / אבא'לה, יו"ר מכבי הוא יורם אייל / שהורשע באסון הגשר שנפל – אמאל'ה!
הבדיחה
"האירוע השני בגודלו בעולם"
"ההחלטה למנות את אריק זאבי ליו"ר המכביה מבססת אותה כאירוע הספורט השלישי בגודלו בעולם, אחרי האולימפיאדה והאוניברסיאדה", הכריז בקיץ 2020 יו"ר מכבי העולמית פלד. "זה אירוע הספורט השני בגודלו בעולם", התגאה לפני כחודשיים זאבי עצמו. אז הנה הימור פרוע: במהלך האירוע מהטופ האוניברסלי לא יישבר שום שיא עולמי (מלבד שיא האטימות שהוזכר לעיל).
הסיבה פשוטה: הקריטריון העיקרי להשתתפות במשחקים עבור יהודי התפוצות, פרט לדת, הוא עומק הארנק. חלקם נדרשו "לתרום" אלפי דולרים כדי להיכלל במשלחת. רק בטקס הפתיחה הושקעו כשמונה מיליון שקלים, ואתמול עוד ניתן היה לרכוש כרטיס למעלה היציע מאחור ב־750 שקל, ולמפלס האחורי התחתון ב־1,000. אין ספק, במדליית הכסף זכו המארגנים.
ועוד משהו מוזר: למרות שמדובר באירוע הספורט השני בגודלו ביקום, בלוחות השנה של אירועי הספורט המובילים בעולם לשנת 2022 – שפורסמו בכמה אתרים נחשבים – אין זכר למכביה. אירועים צנועים יותר שייערכו בחודש יולי, כמו למשל הטור דה פראנס, טורניר ווימבלדון בטניס ומשחקי חבר העמים הבריטי, דווקא מופיעים שם, ואפילו "משחקי העולם לשוטרים ולכבאים", שיתקיימו בין ה־22 ל־31 בחודש ברוטרדם, ויעניינו את האוהדים השרופים.
השכונה
זנדברג מפרשן את שחקניו
בזמן שנבחרת הנוער המשיכה להפגין יכולת ובגרות בגמר היורו עד גיל 19 מול אנגליה, שב והזכיר לנו מיכאל זנדברג עד כמה אנחנו פרובינציאלים.
"סגירה מצוינת של אור ישראלוב, ראינו את זה לא פעם אחת בטורניר, אחד משחקני ההגנה עושה חור, ישר מגיע מצד אחד ישראלוב, ומצד שני סתיו למקין", ניתח כבר בדקה ה־6 ה"פרשן", שמאמן את צמד הבלמים (המרשימים) בנוער של הפועל ת"א. במדינה שבה סוכן מפרשן ומפרגן ללקוחותיו, מה יותר אובייקטיבי ממאמן שמאדיר את שחקניו?
גם שחקנים אחרים קיבלו ממנו מחמאות, שבהחלט הגיעו להם, אבל זה כלום לעומת אזכורם של ישראלוב, למקין ואל־ים קנצפולסקי, שגם הוא בקבוצה של זנדברג. הנה המקבץ: "סגירה מצוינת של למקין. למקין מהיר מאוד" (דקה 17); "קנצפולסקי, יופי של כדור" (19); "ישראלוב, ממצטייני הטורניר, פוטנציאל אדיר" (21)"; "איזה יופי, ישראלוב, מדהים" (29); "למקין, איזה יופי" (51); "למקין, יש לו משחק ראש מצוין" (57); "קנצפולסקי שוב עם כניסה טובה"; "קנצפולסקי היה מצוין" (כשהוחלף בדקה ה־68);
"סגירה מצוינת של ישראלוב" (70); "למזלנו ישראלוב עם עוד סגירה טובה" (75); "סגירה כפולה גם של למקין וגם של ישראלוב" (83); "סגירה טובה של למקין" (89); "עבודה נהדרת. גם ישראלוב, גם למקין" (94); "ישראלוב באמת מצוין" (112).
רק פעמיים במהלך 120 הדקות העדיף זנדברג להתעלם משחקניו. הראשונה הייתה כשהאנגלים השוו (52) והפרשן ביקר את הסגירה בהגנה: "סלמן פעם ראשונה, פיינגולד עם כיסוי לא טוב, פעם שנייה סלמן, חבל, רביבו לא מכניס את הראש. ממש קומדיה של טעויות..." רק שלושת האחרים שנקלעו במקרה לרחבת החמש - למקין, ישראלוב וקנצפולסקי – נעדרו מהקומדיה.
וכך נשמע מאמן הנוער של הפועל ת"א ב־1:2 לאנגליה (108): "ההגנה שלנו לא מסתדרת עם הכדור הזה, אחד עוזב לשני, צרפתי עוזב לשחקן הגנה, שחקן הגנה עוזב לצרפתי. עילאי תומר מפספס את הכדור, וצ'וקוואמקה דוחק פנימה..." אז מי היו לנו שם? תומר ממכבי ת"א, שוער ממכבי נתניה, שחקן הגנה ושחקן הגנה. אף מילה על צמד הבלמים של זנדברג, זה היה בלבול בעורף של נבחרת ישראל, שום קשר לנבחרת ישראלוב.
המביך
גינת מתקשה בקריאה במיידנק
לפני משחק מוקדמות המונדובאסקט מול פולין בלובלין, ביקרה נבחרת הכדורסל שלנו במחנה ההשמדה מיידנק. זו הייתה החלטה חשובה של האיגוד, שהסתיימה בטונים צורמים. למרגלות הר האפר, שם הצטלמו השחקנים, נבחר תומר גינת להקריא את השיר "נזכור" שחיבר אבא קובנר, סופר ומשורר, ממנהיגי הפרטיזנים בגטו וילנה ולימים ממקימי בית התפוצות. ואוי, כמה שזה היה מביך.
גינת, שהקריא מהטלפון הסלולרי, התקשה בהגיית המילים שכפי הנראה לא היו מנוקדות, ונשמע כמו חניך בכיתה א' שלומד קרוא וכתוב: "נזכור את רחובות העירה שסענו" (במקום רחובות העיירה שסאנו), למילה "ארח" (בחולם חסר) קרא "ערך", את האפר הפך לעפר, ובשום אופן לא הצליח לדקלם את השורה האחרונה. "ואל דמ.. דה, דמיי, אל דמיי לנו", גימגם שחקן הנבחרת, תוך שהוא הופך את מילת השלילה לאלוהים, ומשבש כל הברה אפשרית במילה "דמי", עד כדי כך שאבד לחלוטין המסר שאליו כיוון המשורר: לא נשקוט.
למרות הכל, באיגוד הכדורסל החליטו להפיץ את הסרטון לתקשורת, עשו לשחקן שיימינג, ועל הדרך ביישו את זכר השואה. כמה חבל שאף אחד לא הסביר לגינת שגם על טקסטים חייבים להתאמן, שבעברית תקנית כל נקודה עשויה להכריע, ושיש אפילו הבדל בין שלשה בצורת סגול לשתי נקודות בצורת צירה.
מילה שלי
"כנראה שהפועל חיפה ואני נועדנו זה לזו"
ניר קלינגר, שברח לפני שלוש שנים וחצי מהמועדון, ונועד מיד עם משה חוגג ואלי אוחנה
