השתקן
אוחנה כבר לא נוזף
"כולכם צריכים להתבייש במה שקרה כאן היום. אפשר להפסיד, אפשר לספוג שערים, אבל הכל תלוי באיך שאתם נראים. לא נלחמתם, ויתרתם מהר מדי על המשחק. אני חושב שהשוער שלהם לא נגע בכדור". כך זעם ורעם אלי אוחנה על שחקני בית"ר ירושלים אחרי ה־2:0 מול מ.ס אשדוד. זה לא קרה ב־2:0 המביך של השבוע בטדי אלא בספטמבר, עם המאמן ארווין קומאן במחזור הרביעי.
"אנחנו באים לכל משחק חשוב בשנים האחרונות ולא מנצחים. איפה הווינריות? נורא נוח להשליך הכל על המאמנים. תלמדו לקבל ביקורת גם אם היא מאוד נוקבת. כל אחד ואחד צריך לעשות את חשבון הנפש. זה כישלון מהדהד. מה שהיה עד עכשיו לא יהיה". כך הטיח והוכיח היו"ר אוחנה את שחקניו אחרי ה־2:0 מול מ.ס אשדוד. זה לא קרה השבוע בטדי וגם לא בספטמבר, אלא חצי שנה קודם, במחזור ה־26 של העונה הקודמת. המאמן הזמני באותה תקופה, יוסי מזרחי, הוסיף נזיפה משלו: "מי שלא יתיישר איתי, יעוף קיבינימט".
והנה עכשיו, כמה מפתיע, אותה יריבה ושוב אותה תוצאה. "מעכשיו נשחק 3־3־4, רק חיילים ישחקו אצלי", מודיע המ"פ (מאמן בפאניקה) מזרחי, ומוסיף כהרגלו איום: "מי שלא רוצה להיות פה, שיילך לאוחנה ויזדכה על מה שצריך". מנוסח הדברים ניתן להבחין שסוף־סוף יש סדר בבית"ר: עכשיו כבר לא עפים ישירות קיבינימט, אלא קודם צריך להגיע עם טופס טיולים למי ששימש עד כה כמ"מ (מנהל מקצועי), אך הוריד פרופיל והפך לאפסנאי בשלישות. בדרך אליו, האוהדים יוכלו אפילו לשיר לשחקנים שיחזירו ציוד: "איך זה לקבל שליש".
ומה עם הקשקשן אוחנה? הוא, כפי שוודאי שמתם לב, כבר לא נוזף בשחקנים. חבריו הרבים בתקשורת מבקרים את הבעלים ויורדים על השחקנים, המאמן נאלץ לנפק הסברים לתקשורת, ורק מי שבנה את קבוצת הנפל שותק. מי שדרש משחקניו לערוך חשבון נפש והבטיח כי "מה שהיה לא יהיה", נאחז בכסאו למרות שמה שהיה הוא בדיוק מה שהווה.
הסיבה לדממה ברורה לחלוטין. למועדון אין בעל בית מתפקד, והנאמן יצחק יונגר מחפש לממש נכסים ולהציל כסף. אוחנה, בניגוד לשחקנים, מקבל משכורת ואותו אי־אפשר למכור. כלומר, זה לא נכס אלא נטל. כשמזרחי מדבר על מעבר ל־3־3־4, ועבור משה חוגג יש ל־433 משמעות לגמרי אחרת, הכי נכון מבחינת אדריכל הביזיון המקצועי לשמור על זכות השתיקה.
כמחווה לנאמן (ולג'קי, המאייר המיתולוגי של "הציור השבועי לילד" במוסף "7 ימים"), מצורפת משימה לאוהדים שאיבדו עניין: צבעו יפה את הציור הנ"ל, רק את הנעלם השאירו בלבן, ושלחו לבית וגן.
האנליסטים
התוכנית הכלכלית עם זהבי וברקו
כדי לקבל מושג אמיתי באשר למתרחש בסאגת החיפושים אחר רוכש לבית"ר ירושלים, לא היה ולא יהיה כמו הניתוח המהימן והמקצועי ביותר על בעלי המו"מ, בהשתתפות שניים מהמוחות הפיננסיים הגדולים של תקופתנו. להלן הפיק של הדיון המעמיק.
רז זהבי: "העסקה סוכמה!"
איל ברקוביץ': "אין שום עסקה".
זהבי: "למה? רוצים".
ברקוביץ': "אני שומע משפחה אמריקנית לפני שלושה חודשים".
זהבי: "אבל חוגג אומר בסדר".
ברקוביץ': "על מה בסדר?"
זהבי: "בסדר לארבעה מיליון דולר".
ברקוביץ': "מי, מי הקונה?"
זהבי: "הצרפתי".
ברקוביץ': "מי זה הצרפתי?"
זהבי: "אבל עכשיו הוא נכנס לבדיקת נאותות".
ברקוביץ': "זה סיפורים".
זהבי: "לא, זה לא זה".
ברקוביץ': "רז, הוא רוצה להלחיץ את האמריקנים".
זהבי: "אבל האמריקנים רוצים גם להלחיץ את הצרפתים".
בשלב זה, עוד בטרם נתקבלה תגובת הבית הלבן וארמון האליזה, חזר והודיע זהבי: "עם חוגג כבר סוכם". ברקוביץ', שדווקא דיבר הפעם לעניין, השיב בסגנונו הייחודי: "אבל אז הם יגלו שיש את החברת סינגול־ראטים האלה, שכמה חייבים לחברה"... הוא התכוון לחברת "סינגולריטים" (Singulariteam) בבעלות חוגג, שבית"ר חייבת לה לפי הדיווחים 34 מיליון שקל. איזה מזל שבשביל לדבר בטלוויזיה, לא צריך שום בדיקת נאותות.
הביזיון
שופט המקוף בר-נתן
השופט החוצפן וההססן דניאל בר-נתן נבהל כנראה מאוהדי הפועל אום אל־פאחם, שישבו מאחורי אחד השערים, ונועץ בקצין השיטור במגרש להיכן ייבעטו הפנדלים מול הפועל חיפה. לפי האיגוד המגוחך בראשות רונית תירוש ויריב טפר, הפנייה באה מצד השוטר, במשטרה טוענים שהשופט הוא זה שפנה, ורק דבר אחד בטוח: הכדורגל שלנו אינו נטול־פניות.
מעניין, כי כשאוהדי מכבי ת"א המטירו חפצים על שוער סכנין, או כשאוהדי מכבי חיפה עשו אותו דבר לשוער מכבי ת"א, השופטים לא שאלו את נציג המשטרה אם כדאי להחליף צדדים, או אולי לשחק לרוחב.
בחודש שעבר טען יו"ר ההתאחדות בדימוס אבי לוזון, כי "איגוד השופטים עשה טעות כששלח שופט רביעי מהמגזר למשחק של קבוצה מהמגזר". לפי הביזיון שלשום, זו טעות לשלוח קהל מהמגזר למשחקים של קבוצות מהמגזר.
הבושה
מה לכץ ולהלוויה של בנדט?
בסוף השבוע הלך לעולמו דב בנדט, חלוץ העבר של הפועל חיפה, שהיה בין השאר שותף פעיל לזכייה בגביע המדינה של 1974. ב־1:2 על הפועל ת"א ברבע הגמר בבלומפילד הוא גם כבש. מה־0:1 בגמר מול הפועל פ"ת, באותו אצטדיון, זכורות במיוחד הנשיקות שהרעיף בסיום על השופט שמואל הנדוורג. שחקן נשמה.
להלווייתו שנערכה ביום ראשון בבית העלמין עין איילה־הבונים, לא הגיע אף נציג מהמועדון. איך אמר אתמול קשר העבר המצטיין וחברו לקבוצה, יצחק אינצ'י: "כשדובי נפטר כולם כתבו 'כואב' ו'עצוב', אבל להלוויה הגענו רק שלושה, יחד עם יהודה דוד ומאיר אילוז. היה עצוב לראות את זה".
אינצ'י התכוון גם לחבריו שחקני העבר, אבל מי שלמד להכיר את יואב כץ, לא ממש התפלא. הבעלים שמנסה לגמד את זכרו של רובי שפירא ז"ל, לא ממש מכבד את המתים שפרחו בקריית־חיים. מהפועל חיפה נמסר בתגובה: "המועדון יקיים טקס של דקה (כולל מחיאות כפיים) לזכרו של בנדט ז"ל לפני המשחק מול מכבי פ"ת בשבת. כמו כן הועלתה שקופית לזכרו בדף הפייסבוק של המועדון". לשלוח נציג שיניח זר על קברו זו כנראה השקעה מוגזמת. גם ככה יש להם בעיות עם זרים.
"מי שלא זוכר את העבר גם לא יהיה לו עתיד", אמרה לא מכבר רחל שפירא, אלמנתו של הבעלים שהביא להפועל חיפה את האליפות היחידה בתולדותיה. אם לתרגם זאת למונחי כסף, כדי שכץ יבין: מועדון שלא יודע לכבד את עברו לא שווה לירה. או במקרה שלנו, לירה שטרלינג.
הסמלי
ורמוט נפגע בשביל מיכה
גילי ורמוט, כפי שהעידו תיזוזיו בין הקבוצות מחיפה ות"א, היה הדבר הכי רחוק מ"סמל". אבל השבוע, כמה סמלי, דווקא הוא החליט להיעלב בשמו של דור מיכה.
"ההחלטה של מכבי ת״א שלא לערוך טקס למיכה לפני המשחק נגד באר־שבע היא מבישה", צייץ ורמוט בטוויטר. "שחקן שגדל בקריית־שלום מגיל שש, היה סמל והוליך את הקבוצה לאין ספור תארים, ראוי לכבוד. די בעונש שזרקו אותו מהקבוצה (שגם הוא לא מוצדק בעיניי). גם להיפרד אפשר בצורה מכובדת".
זכותו של כל אחד לקבוע את סולם הערכים שלו, ולחלוק על ההסבר של מיץ' גולדהאר: "יש דברים יותר חשובים מכדורגל". בשכונה של ורמוט ושות' יש גברים יותר חשובים מהכדורגל, ואילו היה משחק גם במ.ס אשדוד, אולי היה גם נעלב מכך שלא עשו השבוע לנהג המפקיר יצחק אספה מסיבת שחרור. מהכלא.
אבל מה שהכי מעניין בציוץ הסחבקי הנ"ל זה שבדיוק כמו חבריו, גם ורמוט הקפיד לא להזכיר את פרטי המקרה המדובר, ואת הקשר בינו לבין מספר חולצתו של מיכה במכבי ת"א (15).
"אני לא סובלת את ג'וקוביץ' כבר עשור"
השדרית והדודה מאיה רונן יורדת על הטניסאי הסרבי. העיקר שבישראל היא סובלת את כולם
