העונה של הפועל ת"א מורכבת מכל כך הרבה חטאים, שהעונש בסופם לא יכול היה להגיע אלא בממדים תנ"כיים, ראה ה-5:1 מול בית"ר ירושלים שהציב את הקבוצה עם רגל וחצי בליגה הלאומית.
מתישהו במהלך העונה זרקו את הפועל מהחלון, ומאז היא מנוהלת על ידי כוח הכבידה. כל שנותר היה לגלות מתי בדיוק יעולל לה את מה שהוא עושה לכל חפץ כבד, והיא תתרסק על האדמה בקול רעש גדול. הפועל התנפצה מול בית"ר, אבל הדרך שלה לרצפה התחילה מוקדם בהרבה.
ממינויו של אדם נטול רזומה לתפקיד המנהל המקצועי, שעשה את הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות עם כסף חוץ מאשר לשפוך עליו בנזין ולהצית; דרך החלפתו של מייקל ולקאניס במאמן מליגה ג' – לא כמטאפורה, כקורות חיים – והשארתו בתפקיד למשך 15 מחזורים; ועד לחלון העברות אסוני שלאחריו נותרה הקבוצה ללא הקשר המרכזי הראוי היחיד שלה, וכפיצוי הוצפה בשורת שחקנים שביום טוב הם אפילו לא בינוניים. אם יש מדריך לניהול קבוצת כדורגל, קבוצת מינצברג קראה אותו מהסוף להתחלה.
יוסי אבוקסיס אמור היה להיות פתרון קסם שיבטל את המשגים הרבים שקדמו לבואו, אבל אין קיצורי דרך – ואם יש, אז רק לגיהינום. אבוקסיס התגלה כגרוע ממי שאינו מאמן כלל. הוא היה גרוע מכלום. חליפת טרנינג ריקה הייתה משאירה את הפועל בליגה. לא רק שאבוקסיס לא הועיל, הוא עשה נזק. שבעה משחקים ללא שער היו אמורים להספיק כדי להבין שאין לו את הכלים להושיע, אבל במקום להיפרד אחרי ההפסד להפועל ירושלים, כשהיה מה להציל, מדיניות ההזנחה של ההנהלה התגלתה גם ביחס כלפיו. פיטוריו אחרי הירידה מתחת לקו האדום הם אקט של עשיית דין, ולא כזה בעל תוחלת מקצועית. זוהי פעולת נקמה. מוצדקת, אך מאוחרת.
אבוקסיס: רע מאוד, זה הכדורגל
(ONE)
במקביל לכל הסימנים הללו, מופיעה לפתע הבטחה לחיים טובים יותר. הניגודיות הזאת היא הביטוי הטוב ביותר למצב המועדון, שכוחות אור וחושך נאבקים על נפשו קרוב לעשור. אין עוד מועדון בישראל שמיטלטל בין ייאוש לתקווה כמו הפועל ת"א. גם כשרע לה, כמו בתקופת ניסנוב, מגיע איזה מינצברג ומושיט לה יד. גם כשנדמה שהצילו אותה, נהיה לה רע יותר, כמו השנה. מעגל האימים הזה חייב להישבר. זו הסיבה שהנעשה על המגרש, ואפילו יסתיים הכל בירידת ליגה, הוא לא העיקר מבחינתה. רק רכישה על ידי אדמונד ספרא עשויה להציע עתיד טוב יותר. משחק העונה האמיתי שלה לא התקיים על הדשא מול בית"ר, אלא בחדרי המשא ומתן.
הפועל ת"א הנוכחית יכולה להישאר בליגה במקרה, בעור שיניה, אבל היא תישאב לאותו חור שחור בהזדמנות הראשונה. היא הרי כבר נשארה בנס בעונה שעברה, והנה היא שוב כאן, מתחננת בפני הגורל שייטיב עמה רק עוד פעם אחת. זה בסדר גמור אם הפעם יתעלם מבקשותיה. ליגה לאומית היא לא סוף העולם מבחינת הפועל ת"א. סוף העולם שלה הוא דווקא להישאר – במצבה הנוכחי.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.04.24
