גיא ששון חגג ביממה האחרונה את הזכייה ההיסטורית שלו ברולאן גארוס עם דבר אחד שלא עשה לפני משחק הגמר על משטח החימר בפריז: לענות להודעות בטלפון הסלולרי שלו. "אחרי הניצחון בחצי הגמר, החלטתי להתנתק לגמרי", הסביר ששון. "הרבה אנשים רצו לפרגן, אז עכשיו אני בשלב שאני חוזר ועונה לכולם, וזה ממלא לי את הלב".
בצדק. שלשום הוא הוכתר בתואר אלוף רולאן גארוס בטניס כיסאות גלגלית בדרגת 'קוואד' - דרגת הנכות הקשה ביותר - לאחר ניצחון סופר-דרמטי בגמר 2:6, 6:3, 6:7 (7) על סם שרודר ההולנדי, המדורג 2 בעולם.
גיא, אז איך מרגישים אחרי ההישג הגדול בקריירה?
"ירידת אדרנלין, הגוף בעיקר תשוש. עברנו לניס לקראת תחרות שתתחיל ביום רביעי. יש לי כמה ימים להתארגן, להתאפס על עצמי מחדש, להיכנס לקצב. אנחנו באיזשהו תהליך שהשיא שלו יהיה במשחקים הפראלימפיים. אין יותר מדי זמן לחשוב על התחרות הזו, להקל ראש. גם היריבים שלי עכשיו מתכוננים לשיא. אני בטוח שעכשיו, כשהם ראו שזכיתי ברולאן גארוס, הם יעשו שיעורי בית ויעבדו עוד יותר קשה ממני".
היה לך חתיכת משחק גמר בפריז
"המשחק היה אמוציונלי. הייתי קרוב להפסיד. שתי נקודות אליפות לשרודר, הייתי בפיגור - ואז הפכתי. בסוף באמת שהכל השתחרר".
אלו תגובות קיבלת מהבית?
"הבן הבכור שלי צחק עליי כשחשבתי שניצחתי באמצע השובר שוויון. חוץ מזה, כולם מאוד מפרגנים. אשתי איה מקבלת המון הודעות, יש פרגון ממקום העבודה, מהמשפחה. ההורים גם באינסוף טלפונים. האהדה והחום שמופנית כלפיי כרגע, היא אינסופית".
עכשיו אתה יודע בדיעבד כשבזמן הגמר שלך התקבלה גם ההודעה על חילוצם של ארבעה חטופים משבי החמאס - נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו.
"כשניצחתי הלכתי למאמנת שלי עפרי לנקרי ולאבישי הפסיכולוג והתחבקנו. אז עפרי אומרת לי שיש ארבעה חטופים שהוציאו בחיים בעזה. לא יכולתי לשלוט ברגשות, אלה החדשות שכולנו מחכים להן, מצפים והנה זה קורה. הרגשתי שהכוכבים הסתדרו גם במשחק. מטורף".
גם הנאום שלך אחרי היה מלא רגשות, זה היה ספונטני?
"זה היה בלהט הרגע. סיימתי משחק עם כל האדרנלין ומה שחוויתי בדבר הזה. לקחתי גראנד סלאם, זה לכל החיים, זה לא עוד תחרות. עם כל המתח כששמעתי את ההודעה על שחרור החטופים - נחנקתי. זה מדהים".
"דרך הספורט חזרתי לעצמי"
ששון נפצע בעמוד השדרה בתאונת סקי בשנת 2015. כחלק מהשיקום, הוא ניסה מספר ענפי ספורט עד שגילה את הטניס, לאחר שאומץ על ידי מועדון אילן רמת גן (ספיבק). והנה, בתוך פחות מעשור הפך לאחד השחקנים המובילים בעולם.
"בחלק מההודעות שקיבלתי בימים האחרונים שתיים מעניינות: מהחבר הכי טוב שלי אורי ברזילאי, שהוא נוירוכירורג שעובד בבית חולים גדול בארה"ב והשנייה מעילאי חיון, שחקן טניס כיסאות גלגלים, ששלח לי שהוא עם נמצא פרופסור זליג ששולח לי ד"ש חם. פרופסור זליג היה איתי בתקופת השיקום שלי, היינו ביחסים מאוד טובים. לשניהם כתבתי אותו דבר אחרי הברכה: 'תארו לכם מה היה קורה אם הייתם 'מתקנים' אותי לגמרי ולא 'מתקנים' אותי חלקי. אם הייתם מתקנים הכל, כנראה לא הייתי פה'. במילים אחרות, אם היית שואלת אותי היום אם הייתי חוזר אחורה - הייתי עונה לך שלא. כל מה שקורה - קורה. עם הקלפים שאתה מקבל מהחיים אתה משחק ומנסה לעשות הכי טוב".
"טניס כיסאות הגלגלים יכול ללכת לכמה כיוונים: ספורט חברתי עם אנשים שנפגשים, משחקים, נהנים ומי שיש לו את היכולות ויכול להתקדם למרכז הבמה ולענף התחרותי. שם השמיים הם באמת הגבול. לאנשים עם מוגבלויות זה ספורט שיודע להציע הכי הרבה בעולם"
מלבד הניצחון המרשים והתואר שהגיע עימו, ששון (44) שמח על כך שמשחק הגמר שודר ישירות בישראל. "לא הרבה מכירים את טניס כיסאות הגלגלים ופתאום האנשים בבית יכלו לראות שיש שחקן ישראלי בגמר. אנשים ראו ונחשפו לעולם הזה. זה רק יפתח את הספורט, יביא עוד אנשים, יעלה את הרמה. יביא עוד ספורטאים חדשים שעכשיו מחפשים את דרכם לענף ויגרום לנו להתרומם. אולי אפילו למדינה להיות מעצמת טניס כיסאות גלילים יותר גדולה ממה שאנחנו היום".
הסבר.
"ספיבק, המועדון שלי, מקבל עכשיו הרבה מאוד נפגעי ופצועי מלחמה כדי להתחיל ולדחוף אותם קדימה באמצעות הספורט. זה אחד מהמרכיבים השיקומיים הכי חשובים שיש. דרך הספורט חזרתי לעצמי יותר ויותר".
אם היית יכול לתת טיפ למישהו שמתחיל עכשיו את השיקום שלו ופונה לטניס כיסאות גלגלים, מה היית אומר לו?
"טניס כיסאות הגלגלים יכול ללכת לכמה כיוונים: ספורט חברתי עם אנשים שנפגשים, משחקים, נהנים ומי שיש לו את היכולות ויכול להתקדם למרכז הבמה ולענף התחרותי. שם השמיים הם באמת הגבול. לאנשים עם מוגבלויות זה ספורט שיודע להציע הכי הרבה בעולם. יש אלפי תחרויות שאפשר לצאת אליהן, ולאט לאט אתה מתקדם ועולה ברמה. ככל שאתה מתקדם ברמה התחרויות נעשות גדולות יותר, עד שהן משתלבות עם התחרויות של הטניס הרגיל. רולאן גארוס, אליפות אוסטרליה, אתה יחד עם קרלוס אלקראס או דניל מדבדב, חווה את הבמה הגבוהה ביותר. אתה ספורטאי מקצועני מין המניין, אחד מהם".