אפילו בסטנדרטים של בורוסיה דורטמונד בתחום - חמישה משחקניה נמצאים בעשיריית המבקיעים הצעירים בתולדות הבונדסליגה - יוסופה מוקוקו, שהפך החודש למבקיע הצעיר ביותר בתולדות הליגה (16 שנה ו-28 ימים), עדיין מצליח לבלוט.
יוסופה מוקוקו: הדבר הגדול הבא
"עד עכשיו, השמש האירה על מוקוקו ועל הקריירה שלו", אמר כוכב העבר של דורטמונד, נורי שאהין, למגזין "'קיקר". "מי שמסביבו צריך להכין אותו ולהזהיר אותו שיהיו ימים של גשם. ואני מקווה בשבילו שהוא יישאר כמה שיותר זמן בדורטמונד, כי שם יש לכישרונות צעירים מטריה מאוד טוב מפני ימי הגשם".
ושאהין יודע על מה הוא מדבר. כשמוקוקו ערך ב-21 בנובמבר (בגיל 16 ויום) את הופעת הבכורה בבוגרים נגד הרטה ברלין, כשהחליף את הקשיש בן ה-20 ארלינג הולאנד, הוא שבר את שיאו של שאהין, שעלה בגיל 16 ו-334 ימים לבכורה בדורטמונד. מאז הקשר הטורקי התמסמס, נכשל בריאל מדריד ובליברפול ובגיל 32 משחק בלי הרבה רעש באנטליאספור. הוא מקרה קלאסי של "הלך הפלא, הלך הילד". אבל מוקוקו? הוא נראה כמו הדבר האמיתי. כחודש אחרי הבכורה החלוץ כבר הבקיע נגד אוניון ברלין, ושיכתב את ההיסטוריה.
וחוץ מזה, כמה שחקנים יכולים להגיד שיש חוק על שמם? הקפיצה של החלוץ התאפשרה לאחר שבאפריל החליטה ההתאחדות הגרמנית להוריד את גיל המינימום להופעה בבונדסליגה מ-17 ל-16 - ויש הקוראים לכך "חוק מוקוקו", הרבה בגלל שבדורטמונד חיכו לו בקוצר רוח: הוא עבר למועדון בגיל 12, שנה לאחר מכן הוקפץ לקבוצת הנערים, ובגיל 14 לקבוצת הנוער. במשחקו הראשון בקבוצת הגיל הזו הוא הבקיע רביעייה. השנה הוא כבש בקבוצת המילואים 13 שערים בארבעה משחקים (לפחות שלושער בכל אחד מהם) לפני שעבר לקבוצה הבכירה.
הבחירה הטבעית
מעבר לדורטמונד, בגיל 14 מוקוקו כבר קיבל זימון לנבחרת גרמניה עד גיל 16, ופתח עם צמד. מדובר ברווח נקי של הכדורגל הגרמני. מוקוקו בכלל נולד בקמרון וגדל עם סבו וסבתו עד גיל 10, אבל ב-2014 עבר לחיות עם אביו בהמבורג.
בסנט-פאולי, שקיבלה אותו לשורותיה, נדהמו מעוצמת הכישרון של הילד, שהפך למקרה קיצון: בדורטמונד, שמיהרה לאתר ולהחתים אותו, לא מוציאה ילדים בני 12 לחיים בעיר אחרת ועם משפחה אומנת, היו מוכנים לעשות את הצעד הזה רק בגלל שהבינו מהר מאוד באיזה שחקן חד-פעמי מדובר.
כפי שאפשר להבין מהפתיח, זה לא מקרה שמוקוקו הגיע לדורטמונד. מדובר במועדון שמייצר את קבוצות הנוער המצליחות ביותר בגרמניה, כזה שקבוצת הבוגרים שלו מעלה בני-עשרה רבים בהרכב הפותח, ועדיין שומרת על מעמדה בצמרת הליגה ובליגת האלופות. לא רק שסגנון המשחק של דורטמונד והאמון של הצוות המקצועי בשחקנים האלה משביחים את הכישרונות, אלא שהם גורמים לצעירים רבים לבחור בקבוצה בדרך לכסף הגדול. כריסטיאן פוליסיק ועוסמאן דמבלה הם דוגמאות טובות מהשנים האחרונות.
זהו סימן ההיכר של דורטמונד. היא יודעת שאין לה שום סיכוי לקחת אליפות או את גביע אירופה, ושהפכה לסוג של תחנת מעבר, אבל הדבר מאפשר לה לשחק כדורגל פתוח וחופשי, כמעט ניסיוני, ולתת לצעירים ביטחון ודקות משחק כדי להציג את הכישרון שלהם.
כמובן שחוות הניסיונות הזו מייצרת גם כמה תופעות לוואי: דורטמונד היא קבוצה לא יציבה - יכולה להדהים עם חמישייה מול ברצלונה ולהפסיד לקבוצה מהליגה השנייה - ולאחרונה גם נפרדה מהמאמן לוסיאן פאבר בגלל סדרת תוצאות גרועות בליגה. לא פעם, שחקנים שלה שעברו למועדון גדול יותר הלכו לאיבוד, בגלל שהבית המסודר החדש דרש מהם גם משמעת טקטית קשוחה יותר.
מעבדת ניסויים
הבעיה נוצרת כאשר האידיאל הפילוסופי של המועדון נפגש בפרבולה של הצורך הכלכלי. "אנחנו לא יכולים להתחרות עם המועדונים הגדולים של אירופה מבחינה כלכלית, אנחנו לא יכולים לקנות כוכבים בשיא הכושר שלהם", אומר מיכאל צורק, המנהל הטכני של הקבוצה. "אנחנו מציעים לשחקנים צעירים לפתח את הכישרון שלהם, לתת לו חופש ביטוי ולעשות את זה על הבמות הכי גדולות של הכדורגל. אין מועדונים אחרים שיכולים להציע את השילוב הזה".
אבל המעבדה הזו יכולה להיות גם עסק מבלבל: פאבר הבין שהוא צריך לפתח כישרונות, ללכת איתם גם כשקשה ולשחק כדורגל התקפי, אבל פוטר כי לא הבין שמועדון כמו דורטמונד לא יכול לראות מעליו את שטוטגרט או לברקוזן. אם כן, עבור מאמנים דורטמונד היא משולש ברמודה והאולימפוס בבת אחת: האדמה עליה צמחה האידיאולוגיה של הכדורגל המודרני (כמעט כמו ברצלונה של תקופת פפ גווארדיולה), מעבדת ניסויים משובחת, אבל עם רף לא נמוך של הצלחה בסטייל ובתוצאה.
מי שאחראי למהפכה במועדון הוא בעיקר צוות הסקאוטים, בראשם סוון מיזלינטט, שעבד במועדון בין 2006 ל-2017 (היום משמש בתפקיד דומה בשטוטגרט). המעקב הממושך שלהם אחרי כוכבים פוטנציאליים הביא למועדון שמות כמו רוברט לבנדובסקי, פייר-אמריק אובאמיאנג ומריו גצה, בין היתר, שחקנים שהביאו תארים והרבה כסף לדורטמונד. "אנחנו מביאים לפה שחקנים שרוצים ללמוד, שמוכנים לעבוד קשה", כך לפי צורק. "אבל הכי חשוב הוא שיהיה להם את האתוס של המועדון. קבוצת הכדורגל והעיר דורטמונד רוצים כדורגל אטרקטיבי, התקפי. מי שלא מתאים לא יכול לשחק פה".
דורטמונד לא לבד: גם לייפציג, וולפסבורג ומועדונים אחרים בגרמניה משקיעים כספים עצומים בגיוס שחקנים מכל העולם. הם מבינים את המשמעות הסמלית של שחקן שעולה לקבוצה הבוגרת מהנוער, והם מבינים את המשמעות הכספית שיכולה להיווצר במכירתו. בשנה שעברה השקיעו קבוצות הבונדסליגה 130 מיליון אירו בקבוצות הנוער שלהם, כמעט 20 אחוז יותר מהשנה הקודמת. בגילי הנוער כבר נרשמו סכומי העברות של שש ספרות, ושחקנים בני 18-17 יכולים להגיע לשכר חודשי של עשרת אלפים אירו.
עוד סיבה לכך שהמועדונים רודפים אחרי שחקנים מאוד צעירים כמו מוקוקו, היא שבגרמניה שחקן יכול להיות תחת חוזה רק מגיל 15. "עד הגיל הזה, קבוצות גרמניות גדולות נוהגות 'לגנוב' כוכבים צעירים מקבוצות קטנות יותר", טוען צורק. "מגיל 15 אתה מתחיל לשמוע על הקווים גם סקאוטים שמדברים אנגלית וספרדית".
גיל בסימן שאלה
אפילו בסגל שכולל כמה מהצעירים המדוברים בעולם - הולאנד, ג'יידון סאנצ'ו, ג'יו ריינה וג'וד בלינגהאם - מוקוקו כבר מצליח להתעלות על האחרים. כמובן שיש כאלו שזה יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי עבורם: בגלל שכבש 183 שערים ב-120 משחקים מאז שהגיע לגרמניה, והפגין בעקביות יכולת להתמודד עם שחקנים בוגרים ממנו, עלו כבר שאלות רבות בנוגע לגילו "האמיתי".
באחד ממשחקי קבוצת המילואים השנה, מול שאלקה, הוא נתקל בבעיה אחרת, צד מכוער של הכדורגל הגרמני. לאחר שכבש את שערו השלישי בדקה ה-63, אוהדי שאלקה (רק 300 מהם הורשו להיכנס בגלל מגפת הקורונה) השמיעו נהמות, צעקות וקללות גזעניות כלפי החלוץ. "אנחנו מבינים שמדובר בדרבי, אבל הצעקות הללו לא מקובלות עלינו", צייצה שאלקה בטוויטר. על מוקוקו התקרית לא השפיעה יותר מדי: במשחק הבא הוא כבר הבקיע רביעייה.
נייקי הריחה את הפוטנציאל של מוקוקו מוקדם, וכבר בגיל 14 החתימה אותו על חוזה של 10 מיליון אירו. שבועיים אחרי יום ההולדת של אותה שנה, מוקוקו הצהיר: "המטרות שלי הן להיות כדורגלן מקצועני, להניף את גביע האלופות עם דורטמונד ולזכות בכדור הזהב".
כי כדאי שתבינו: למוקוקו שום דבר לא מזיז - שחקנים מבוגרים ממנו, גזענות, שמועות שרצות סביבו. הרי הוא כבר מסוג הכדורגלנים שמשנים חוקים בשבילם. הוא עד כדי כך טוב.
