צפו במחאה של טלי סלבין בסינמטק בתל אביב, בהקרנת "מינכן 72"
טלי סלבין - אחותו של המתאבק מרק סלבין, שנרצח בהתקפת הטרור על המשלחת הישראלית באולימפיאדת מינכן 1972 - תמריא הבוקר לגרמניה יחד עם בני המשפחות האחרים של י"א החללים, לטקסים שייערכו שם ביום שני. אבל בניגוד ל-23 השארים שיקבלו מעט יותר ממיליון אירו כל אחד, בהתאם להסכם הפיצויים שנחתם בסוף השבוע עם השלטונות בגרמניה, היא ואחיה אלי לא יקבלו שקל.
משפחת סלבין עלתה לישראל מבלארוס כשלושה חודשים לפני אולימפיאדת מינכן 1972. מרק היה אז רק בן 18, אלוף ברית-המועצות לנוער בסגנון יווני-רומי, אך העדיף לייצג את ישראל. ב-5 בספטמבר הוא נרצח במהלך ניסיון החילוץ הכושל של הגרמנים, והותיר אחריו שני הורים ושני אחים שכולים. טלי הייתה בת שמונה בלבד כשאיבדה את אחיה הנערץ.
את המאבק על קבלת הפיצויים לאורך השנים ניהלו שתיים - אילנה רומנו ואנקי שפיצר, אלמנותיהם של מרים המשקולות יוסף רומנו ומאמן הסיוף אנדריי שפיצר. משפחות העולים החדשים שנרצחו, ביניהן גם של המתאבק אליעזר חלפין ומרים המשקולות דוד ברגר, היו מטבע הדברים מעורבות פחות. בעקבות הפרסומים בחודשים האחרונים על דרישת המשפחות מהגרמנים לשדרג את סכום הפיצויים, כולל החרמת הטקסים, נדהמה טלי סלבין לגלות שהיא ואחיה בכלל לא רשומים כזכאים לחלוק בפיצויים.
מי שכן הייתה מעורבת ומעודכנת במו"מ היא אחותה הקטנה, מיקה, שנולדה שנתיים לאחר הטבח במינכן. לפי המפתח השרירותי שנקבע במו"מ, הזכאים לפיצויים הם רק הורים שכולים, אלמנות ויתומים. אחים לא נכללו ברשימה. הוריו של סלבין נפטרו במהלך השנים, ומינו את מיקה ליורשת. לשני האחים הגדולים אין טרוניות בעניין, אבל ההחלטה למנוע מהם לחלוק בפיצויים בעקבות המחדל הגרמני, שהביא לרצח אחיהם, מנוגדת לחוק בישראל.
במכתב ששיגרה טלי סלבין לפני מספר שבועות ליו"ר הוועד האולימפי בישראל, יעל ארד, נאמר בין השאר: "מאז שהרמתי ראש ודרשתי לשמור על זכויותיי כאחות שכולה, ניתקו אותי מכל מידע בכל עניין הנוגע למשפחות השכול. כפי שכתב לך עורך הדין שלי, אני למעשה מוחרגת וממודרת כאילו שאני לא בת המשפחה". אלא שהוועד האולימפי, במקום לנהל את המאבק ולנסות לגשר בין המשפחות, הותיר את ניהול המשבר בידי רומנו ושפיצר. "אני כמובן לא יכולה להתערב בהתנהלות המשפחתית שלכם ו/או ביחסים בין המשפחות", השיבה ארד.
במקביל פנתה סלבין לרומנו ולשפיצר: "לא יעלה על הדעת שאתן, כנציגות של המשפחות השכולות, תתעלמו ממני ומאחי אלי. להזכירכן, אני ואחי חווינו את הטראומה בזמן אמת, אירוע שהפך למכונן בחיינו והסיט אותם ממסלולם. האירוע השפיע עמוקות ועיצב את חיי כולנו". סלבין הוסיפה כי אם לא תיוותר לה ברירה, תפנה לערכאות משפטיות. על כך השיבה לה רומנו: "אל תאיימי עליי. את החשבונות שלכם תסגרו בתוך המשפחה".
אתמול (שישי) נערכה בסינמטק בתל-אביב הקרנת בכורה של סדרת הטלוויזיה "מינכן 72", שתוקרן בקרוב ב"הוט". סלבין הגיעה לאירוע עם חולצה שעליה הודפס הכיתוב: "אנקי ואילנה, גם אני אחות שכולה". במקביל שלח פרקליטה, עו"ד שלמה שוטון, מכתב לעורכת הדין ההולנדית קרי קנופס, שניהלה את המו"מ בשם המשפחות, ובו דרישה להקפיא את כל הסכומים שמגיעים למשפחת סלבין עד שיתברר העניין בבית המשפט. בנוסף, שיגרה האחות השכולה מכתב לשגריר גרמניה בישראל, שטפן זייברט, שבו נאמר: "הרשימה שנקבעה על-ידי 'נציגות' המשפחות חסרת כל תוקף חוקי, שכן הנציגות לא יכולה לקבוע מי זכאי לקבלת הפיצוי בתוך המשפחה". בתגובה השיב השגריר כי המכתב הועבר כלשונו למשרד הפנים הגרמני ולמשרד עורכי הדין שטיפל בנושא מטעם ממשלת גרמניה.
ביום שני ייערכו שני טקסי הזיכרון במינכן בהשתתפות ראשי המדינות, לאחר שהצדדים חתמו על הסכם הפיצויים המשודרג לשארים. אבל המאבק על חלוקתם, והקרע בין המשפחות ובתוכן, ממש לא נסגר.
