שנת תשפ"ב הייתה מוצלחת עבור הספורטאים הישראלים. בין אם זו לונה צ'מטאי סלפטר, שזכתה במדליית הארד באליפות העולם, נבחרת הנוער בכדורגל שהגיעה לגמר אליפות אירופה, אנסטסיה גורבנקו שזכתה במדליית זהב באליפות אירופה וכמובן ארטיום דולגופיאט ששוב הוכתר לאלוף אירופה. לכבוד סיום השנה העברית, הכנו לכם פרויקט של נבחרי השנה.
1. לונה צ'מטאי סלפטר | אתלטיקה
מה עשתה בתשפ"ב: מדליית ארד במרתון באליפות העולם
אם יש פרט מידע מאוס ושחוק בספורט הישראלי, הרי שמדובר באותו "ידעתם שלונה צ'מטאי סלפטר בכלל הגיעה לארץ כעובדת משק בית של קונסול קניה והתגלתה במקרה כשרצה בפארק?" כן, ידענו, זה מופיע בכל פעם שהיא משתתפת בתחרות. אפילו לקונסול כבר נמאס לקרוא על זה.
מה שמעצבן עוד יותר בחזרה הבלתי נגמרת על אותו פרט טריוויה הוא שמדובר בהנצחה מיותרת של זרות מסוימת, ללעוס שוב ושוב את העובדה שלונה לא נולדה כאן. היא משלנו, היא ישראלית לחלוטין, היא מקור האושר כאשר היא עוברת את קו הסיום עם הדגל על מדיה ואז מתעטפת בו.
היא ספורטאית שנותנת השראה משלוש זוויות שונות: הראשונה נוגעת להצלחה האדירה בתחרויות הגדולות, החדרת האמונה שזה אפשרי ופתוח בפני הספורט הישראלי; השנייה קשורה לכך שעשתה הכול בלי הכשרה ספורטיבית מקצועית בגיל צעיר, והפוטנציאל התפוצץ רק אחרי שבעלה-מאמנה דן סלפטר ליטש את היהלום; הזווית השלישית היא המנטליות.
הכול הלך נגדה במשך זמן רב. היא קבעה תוצאות יוצאות דופן, לא רק בממדים ישראליים אלא בקנה מידה היסטורי. אבל כשהגיעה לאולימפיאדות ולאליפויות העולם נחתו עליה קשיים בלתי צפויים: מכת חום, כאבים עוצמתיים בכתף בגלל הנקת בנה התינוק, ואז טוקיו בקיץ הקודם, הרגע הקשה שבו הייתה בעמדת הפודיום מספר קילומטרים לסיום המרתון, ונאלצה להפסיק את הריצה בגלל כאבי מחזור עזים שהכריעו אותה. אבל אפשר היה לראות ממה היא עשויה, כאשר התעקשה לחזור למסלול אחרי שהתאוששה וסיימה אותו למרות הכול.
דברים כאלה, חוסר מזל מתמשך, יכולים להיכנס לראש של ספורטאי ולפגוע בו. במקום זאת, בגיל 33, היא נתנה תצוגת-על באליפות העולם באורגון שבה הביאה לישראל מדליית ארד חסרת תקדים במרתון, וחודש לאחר מכן הוסיפה עוד ארד אחד בריצת ה-10,000 מטר באליפות אירופה, ככה על הדרך.
החודשים האחרונים צריכים לסיים את הסיפור סופית. תפסיקו למחזר את עניין הקונסוליה, ותתחילו לדקלם שוב ושוב פרט טריוויה אחר: "ידעתם שלונה צ'מטאי סלפטר היא אחד הדברים הנהדרים ביותר שיש לישראל להציע?" // יאיר קטן
2. ארטיום דולגופיאט | התעמלות מכשירים
מה עשה בתשפ"ב: אלוף אירופה בתרגיל קרקע
אחרי שנחת בארץ מטיסה ארוכה מיפן עם מדליית הזהב האולימפית על צווארו, כשהאופוריה סביבו לא פוסקת והוא נאלץ לדלג מקבלת פנים אחת לשנייה, את ארטיום דולגופיאט עניין רק דבר אחד - להגיע כמה שיותר מהר לאימון בהדר יוסף. לנו פריז 2024 אולי נראית רחוקה, אבל הוא יודע שאין לו אפילו דקה לבזבז.
בזמן שהצלחות מינוריות בהרבה הפכו ספורטאים אולימפיים אחרים למגנטים בהשקות ובראיונות לתקשורת, את דולגופיאט ניתן למצוא מבוקר ועד ערב באולם ההתעמלות, כשסביבו צעירים רבים שמנסים לשאוב ממנו השראה. ההחלטה שלו לא להוריד הילוך, לא לצאת לחופשה משמעותית (פרט לביקור פה ושם בכנרת), להוריד פרופיל כפי שהוא רגיל ולהיכנס למאורת האימונים, הביאה לכך שהכוכב השקט בן ה-25 הוסיף לרשימת ההישגים הבלתי נגמרת עוד תואר אלוף אירופה בקטגוריה שבה עלה לגדולה - תרגיל הקרקע.
דולגופיאט הוא הספורטאי הכי יציב בספורט הישראלי. כבר שש שנים ברציפות הוא עומד בכל שנה לפחות פעם אחת על הפודיום בתחרות גדולה בתרגיל הקרקע: פעמיים אלוף אירופה (2020 ושוב השנה) ופעמיים סגן אלוף היבשת (2018, 2019), פעמיים סגן אלוף עולם (2017, 2019) וכמובן אלוף אולימפי (2021). הוא כל כך גדול, כל כך דומיננטי, כל כך יציב, שאף אחד לא זוכר שיש לו גם ארד בשולחן הקפיצות באליפות אירופה (2020).
היה משהו סמלי בזכייה שלו באליפות אירופה שנערכה במינכן, סמוך מאוד לתאריך שבו נרצחו באותה עיר 11 ספורטאים ומאמנים ישראלים באותה אולימפיאדה לפני 50 שנה. דולגופיאט הגיע לתחרות אחרי פציעה ברגלו, היו לו רק שבועיים וחצי של הכנה אמיתית, אבל הוא עמד באתגר, נתן ביצוע מרהיב, הגיע אל פסגת הפודיום והשמיע את התקווה. הלוואי שיעשה זאת שוב בפריז.
כבר עכשיו דולגופיאט הוא כמובן אחד הספורטאים הגדולים בתולדות ישראל. זהב אולימפי בק-טו-בק ישאיר אותו בודד בצמרת. מספר 1 בלי תחרות. מישהו מוכן להמר נגדו? // נדב צנציפר
3. אנסטסיה גורבנקו | שחייה
מה עשתה בתשפ"ב: אלופת אירופה ב-200 מטר מעורב
כשתאחלו זו לזה "שנה טובה" רגע לפני הגעה לשולחן החג, תהיה ספורטאית אחת שזו הייתה ההגדרה הכי מדויקת עבורה: אנסטסיה גורבנקו. השחיינית, בקושי בת 19, לא עצרה גם כשהמשחקים האולימפיים הסתיימו אשתקד, ובשונה משחיינים רבים לא לקחה הפסקה ארוכה אלא נכנסה לתוך שנה צפופה מאוד.
בשל ספיחי הקורונה קיבלנו בקיץ אחד שתי תחרויות גדולות. באליפות העולם בבודפשט ידעה גורבנקו שמצופה ממנה לעלות לגמר. היא לא התרגשה מהמעמד שאף שחיין ישראלי לא היה בו במשחה אולימפי מאז גל נבו ב-2009, ושיפרה את המקום השישי שלו למקום חמישי במשחה החזק שלה - 200 מטר מעורב. הישג השיא הזה היה רק חימום לקראת המשך הקיץ.
לאליפות אירופה ברומא הגיעה גורבנקו עם משפט מוכר יותר מהענפים הקבוצתיים, בדגש על אלה עם הכדור. "מגיעה לשמור על תוארה", נכתב בכל אתר כמטרה העיקרית של גורבנקו. כמה אלופי אירופה היו לנו שעשו זאת פעמיים ברציפות? גורבנקו שוב הראתה שעם כל הכבוד לחוזק הפיזי שלה, היא בעיקר חזקה בראש. אחרי שבחצי הגמר היה נדמה שכל האנרגיות שלה "בוזבזו" באליפות העולם, ואולי התכנון השנתי היה לא נכון, התברר בדיעבד שהיא שמרה את כל הכוח למשחה הגמר. גורבנקו הובילה לכל אורך המשחה עד שעלתה על ראש הפודיום ב-200 מטר מעורב, שומרת על התואר היוקרתי.
אפילו אליל הפופ הבריטי הארי סטיילס, לשעבר סולן וואן דיירקשן, הרים לה בהופעה שלו כשגילה שהיא בקהל. די ברור שגם הקריירה המבטיחה של אנסטסיה גורבנקו הולכת בוואן דיירקשן: למעלה. // סתיו איפרגן
4. בלסינג אפריפה | אתלטיקה
מה עשה בתשפ"ב: אלוף העולם עד גיל 20 ב-200 מטר
אי שם בתחילת אוגוסט, היו יומיים שבהם כל מה שבלסינג אפריפה עשה זה לרוץ ולשבור שיאים. בדרך הוא גם הכניס את השם שלו לרשימה יוקרתית שכוללת אחד, יוסיין בולט. באליפות העולם עד גיל 20 בקולומביה אפריפה פשוט התפוצץ, שלוש פעמים, כל פעם למשך 20 שניות ובאחרונה אפילו פחות. בהתפוצצות הזו האצן בן ה-18, בן להורים מגאנה שנולד בישראל, גם חקק את שמו באותיות זהב בספר האתלטיקה העולמית - 19.96 בריצה ל-200 מטר, הרביעי אי פעם בקטגוריית הגיל הזו שיורד מתחת ל-20 שניות, ותואר אלוף עולם.
תוך 48 שעות שבר אפריפה את השיא הישראלי שלוש פעמים (גילח ממנו 59 מאיות!) ומיצב את עצמו לא רק כספרינטר הכי גדול שצמח פה, אלא גם הכי מלהיב. שבועיים אחר כך הוא העפיל לגמר אליפות אירופה לבוגרים שבו סיים במקום השביעי. הילד בן 18, יש לו פוטנציאל גבוה. רק תנו לו 20 שניות להתארגן והוא כבר יסדר לכולנו אחלה של שנה טובה. // צביקה נעים
5. עמי דדאון | שחייה פראלימפית
מה עשה בתשפ"ב: שלוש מדליות זהב באליפות העולם
יש נטייה לראות בספורטאים פראלימפיים "השראה", כאילו הספורט שהם עושים פחות רציני ותחרותי מספורט רגיל. עמי דדאון הוא הרבה יותר מהשראה, הוא ספורטאי-על ששובר שיא אחרי שיא אחרי שיא בלי לעצור לרגע.
הרבה ספורטאים חווים נפילת מתח אחרי האולימפיאדה או המשחקים הפראלימפיים, אפילו פורשים. הוא היה יכול להגיד שמספיק לו, אחרי הכול כבר זכה בשתי מדליות זהב שם. אבל לדדאון חוקים משלו. הוא אף פעם לא שבע. באליפות העולם הוסיף לעצמו שלוש מדליות זהב: 50 מטר חופשי, 200 חופשי ו-150 מעורב אישי.
הוא רק בן 21 וכבר עכשיו אגדה בספורט הפראלימפי. דדאון עוד עשוי לסיים את הקריירה כאחד הספורטאים הישראלים המעוטרים אי פעם. פשוט מדהים. // גיא לייבה
6. מארו טפרי | אתלטיקה
מה עשה בתשפ"ב: מדליית כסף במרתון באליפות אירופה
לקרוא לתוצאות של מארו טפרי בתשפ"ב "נהדרות" יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. המרתוניסט בן ה-30 ממכבי ת"א החל את מבצע הטרבל שלו בפברואר בסביליה, שם שבר את השיא הישראלי שבו החזיק והעמיד אותו על 2:06:58 שעות; ביולי הוא קבע באורגון, את דירוג השיא של גבר ישראלי במרתון באליפות העולם, מקום 11; ואז, כעבור חודש בלבד, במבצע פיזיולוגי נדיר, טפרי כבר רץ עוד מרתון במינכן, מבלי לקחת לעצמו חופשת התרעננות שבדרך כלל לוקחת כחצי שנה. שם, בגרמניה, הגיע ההישג המשוגע מכולם: מדליית כסף אישית באליפות אירופה, כשהוא מהווה את חוד החנית בזהב הקבוצתי של נבחרת ישראל, לצד גשאו איילה (שזכה גם בארד אישי), ימר גטהון, גירמה אמרה ועומר רמון.
לפני מינכן רבים התפלאו על המרווח הקצר בין שני המרתונים. ההערכות היו שיתקשה לתפקד, אבל הוא אפילו הרים את הרמה. תרתי משמע: בדרך למינכן – להוציא את תקופת יוג'ין - הוא התאמן עם כל הסגל הישראלי בססטרייר, באלפים האיטלקים. עכשיו הוא בפסגת אירופה יחד עם הנבחרת. היינו כחולמים. // אבינעם פורת
7. דריה אטמנוב | התעמלות אמנותית
מה עשתה בתשפ"ב: אלופת אירופה בקרב-רב
כמו בסיקוול משובח, הסרט של ההתעמלות האמנותית הישראלית ממשיך בדיוק מהנקודה שבה עצר הקודם. אחרי הקמפיין האולימפי המוזהב של לינוי אשרם והפרישה שהגיעה לאחריו, דריה אטמנוב נכנסה לנעליים הכי גדולות שיש - ובינתיים היא מפזזת בתוכן בהנאה, מתהפכת באלגנטיות באוויר ותופסת ביד אחת את הסרט ובשנייה את החישוק.
כוכבית עצומה מתנוססת כעת מעל ענף ההתעמלות האמנותית כולו נוכח השעייתן של רוסיה ובלארוס החזקות. אבל גם ללא יריבות משתי מעצמות הענף, נחוץ קור רוח יוצא דופן כדי להופיע בגיל 16 לאחת התחרויות הראשונות שלך בקטגוריית הבוגרים, במעמד מלחיץ מול הקהל הביתי, ולזכות בכל הקופה. זה בדיוק מה שעשתה אטמנוב השנה, כשהוכתרה כאלופת אירופה בקרב-רב בת"א.
בהקלטה שנחשפה בעבר נשמעה המאמנת הישראלית אירה ויגדורצ'יק אומרת שאירה וינר, מאמנת העל של ההתעמלות הרוסית, פוחדת מלינוי אשרם פחד מוות. אם וכאשר המתעמלות הרוסיות יקבלו את האישור לחזור להתחרות, הן יגלו שהסיוט שלהן לא נגמר ביום שבו אשרם פרשה - פס הייצור של המאמנת איילת זוסמן דאג להן לסיבה חדשה לפחד. // אליסף דעואל
8. חנה קנייזבה-מיננקו | אתלטיקה
מה עשתה בתשפ"ב: מדליית ארד בקפיצה משולשת באליפות אירופה
צריך להיות פסיכית, במובן הכי טוב של המילה, כדי להיות חנה קנייזבה-מיננקו. צריך להיות פסיכית כדי להתאהב כשאת כבר ספורטאית-על, לעלות לישראל, להקים בית עם מי שהתאהבת בו ולהחליט שאת מייצגת את המדינה הזו. צריך להיות פסיכי כדי לאמץ אלייך אל עורקי הדם והחמצן את הדנ"א הכל כך מסובך שלנו ולהתחבר אליו בדבק נגרים.
באליפות אירופה האחרונה במינכן, מיננקו בת ה-32 הסתובבה בבור הקפיצה כמו שריף, הפחידה את יתר המתחרות עם הביטחון שלה. רק קפיצה אחת טובה. רק קפיצה אחת טובה. מיננקו לקחה את הארד עם 14.45 מטר, עטפה את עצמה בדגל ישראל, רחוק מהמלחמה בארץ הולדתה אוקראינה, וביקשה ללכת לאנדרטה לזכר י"א החללים. // זאב אברהמי
9. אוסקר גלוך | כדורגל
מה עשה בתשפ"ב: הוביל את נבחרת הנוער לגמר אליפות אירופה
כניסה לרשימת ספורטאי השנה מחייבת כמעט תמיד הישג אישי, של האדם הבודד, שנאבק בעצמו מול האתגרים והמכשולים. אבל יש יוצאים מהכלל, ואלה מגיעים בנסיבות יוצאות דופן. מסע נבחרת הנוער של נבחרת ישראל בכדורגל היה בדיוק כזה: יוצא דופן, חסר תקדים, והפנים על דרכון הנבחרת שסיימה כסגנית אלופת אירופה היו של אוסקר גלוך ממכבי ת"א. וכן, היו גם הישגים אישיים - סגן מלך השערים, כניסה לנבחרת מצטייני הטורניר - שהציבו אותו כאחת ההבטחות הגדולות באירופה לגילו.
בימים אלה הוא מנסה לעשות דבר דומה עם הנבחרת הצעירה, לצד ומול שחקנים שמבוגרים ממנו בהרבה, וההמשך, ברור לכולם, יהיה בנבחרת הבוגרת. לא מעט ציפיות על כתפיים של ילד בן 18, אבל כישרון כזה יכול לעמוד בהכול. // אורי קופר
10. תמנע נלסון-לוי | ג'ודו
מה עשתה בתשפ"ב: אלופת אירופה במשקל עד 57 ק"ג
בשלוש מילים: תמנע נלסון-לוי. במילה אחת: פייטרית. התמונה האייקונית שבה היא יושבת על כתפיו של אורי ששון עם ידיים מונפות אחרי הזכייה במדליית הארד הקבוצתית בטוקיו שייכת אמנם לתשפ"א, אבל בתשפ"ב קיבלנו צילום לא פחות מרגש שלה, עם פנס בעין שמאל ומדליה מוזהבת מאליפות אירופה על הצוואר. אחרי הפסקה של 29 שנה, מאז הזכייה של יעל ארד, נלסון-לוי עשתה זאת בסופיה עם ניצחון בגמר על מדליסטית הכסף האולימפית, וסימנה את פריחתו המחודשת של ג'ודו הנשים בישראל על רקע שקיעה מסוימת אצל הגברים. בהמשך היא קטפה ארד בגראנד סלאם מונגוליה, ונכון לעכשיו היא מדורגת ראשונה בעולם בקטגוריית המשקל עד 57 ק"ג. // משה מרקוס
