ייתכן שאנחנו בדרך לאחד הגמרים הגדולים. בין השחקן הכי טוב של הדור האחרון לבין השחקן הכי טוב של הדור הבא. כל אחד מהם במשמרתו, כל אחד מהם רוצה ששמו יתנוסס על האייפל עם הכוכבית של גביע העולם. אנחנו כל כך עסוקים במסי-מראדונה שאנחנו שוכחים שקיליאן אמבפה יהיה בן 24 יום אחרי הגמר, ויכול להיות עם שני גביעים.
אנחנו מתעלמים מזה שצרפת יכולה לשחזר את ההישג של ברזיל עם זכייה בק טו בק מ-1962 (פאקינג 60 שנה!)
אז אלו היו פלה וגארינ'צה, היום אלו גריזמן ואמבאפה. לילד הצרפתי יש 9 שערים במונדיאל וזו רק שאלה של זמן עד שהוא ינפץ את כל השיאים, של הזכיות במונדיאלים ושל השערים. אנחנו מסרבים להכיר בזה, כי לא סגרנו מעגל, כי הכדורגל חייב משהו ללאו, כי אם כל הכבוד למה שקיליאן הלא אנושי עושה, אנחנו כן רוצים רומנטיקה
אנחנו כן רוצים סגירת מעגל, אנחנו רוצים שהכדורגל מחזיר מי שנותן לו כלכך הרבה. כשמסתכלים על זה מהצד - עבד לקטארים יפה מאוד - אנחנו בסיומו של המונדיאל שלהם כשבגמר משחקים שני השחקנים הטובים בעולם. שניהם משחקים אצלם בפרויקט. שניהם צריכים לחזור אחרי המשחק הזה לפארק דה פראנס ולהתחיל להתכונן למשחק נגד באיירן מינכן (ליגת האלופות, זוכרים?!)
לשתי הנבחרות יש שתי זכיות בתואר הנכסף ושתיהן רוצות את השלישי. אז כמו שאמרנו שקיליאן יכול לשחזר את ההישג של ברזיל של פלה. לאו מסי יכול לשחזר את הסיטואציה של מראדונה. במונדיאל 1990 שנערך באיטליה מראדונה שיחק נגד איטליה ופיצל אותה כמו שלא פיצלו מעולם 100 שנה, כל הרעיונות והאידיאליים של לאומיות, של גאווה, הוא החזיר את איטליה לקבל את האמת הכנה בפרצוף. "מבקשים מכם להיות איטלקים ליום אחד כשבשאר הימים אתם טרוני (איכרים) ממעמד נמוך". משם התחיל הסוף של דייגו באיטליה.
בקיצור. אף אחד בליגה של לאו, במועדון של לאו, במדינה שבה הוא מתגורר כרגע, לא רוצה שהוא ינצח. נכון להיום מסי מקבל משכורת מקבוצה ששייכת למדינה - שייכת לתאגיד קטארי בעיר פריז - יש אישור מראש עיריית פריז - יש אישור מעמנואל מקרון (ראש ממשלת צרפת לזה) - ומעל כולם עומד איש אחד. האיש והחוזה האסטרונומי - קיליאן אמבאפה.
לדעת רבים וגם לדעתי השחקן הכי היום בעולם. היורש של כריסטיאנו רונאלדו, שגדל על המנטליות העשירה של הכוכב הפורטוגלי. מסי יצטרך לנצח את הקבוצה שלו, את הרוח של היריב הכי גדול שלו בתוך היריב הכי גדול הנוכחי שלו, את המדינה שבה הוא משחק כדורגל קבוצות, את הקבוצה שבה הוא משחק, את המדינה שמארחת את הטורניר. מסי ישחק נגד נשיא פריז, במדינת קטאר. הוא לא לבד, כל המדינה צבועה כולה צבועה בתכלת לבן. כשיש מאחוריו 50 אלף אוהדים שחסכו כסף במשך 4 שנים. שאכלו לחם וחמאה כל התקופה הזו רק כדי שיתאפשר להם לתמוך בסלקסיון. מאחוריהם יש 45 מיליון איש שרואים בו כמושיע הלאומי, בטח שב-4 השנים האחרונות הספיקו לחוות גם מגפה וגם מוות של דייגו.
בארגנטינה רוצים לחזור לחלום בגדול. וזה בערך מה שעושה את המאצ'אפ הזה שווה כוחות בעיניי.
את האמת, אני לא זוכר אף מונדיאל שכל העולם היה ככה סביב שיר אוהדים של נבחרת. אני לא זוכר שום מונדיאל שזכרתי ממנו שיר נבחרת, אני לא זוכר שאף פעם אולטראס של נבחרת נכנס ככה לחיים של כל אוהדי הספורט. אני אפילו לא יודע מה אני אעשה אחרי שהמונדיאל ייגמר, החיים המלאים שלי יתמלאו בריקנות כזו, אבל אשרינו שזכינו.
בסרט של מלחמת האינסוף מבית "מארוול" ד"ר סטריינג אומר לאיירון מן שהוא ראה 7,000,000 תחזיות ורק באחת הם ניצחו, ככה אני מרגיש בדרך לגמר הזה עם כל התסריטים של כוכבי העל הצרפתיים. זה מרגיש שגם אם ביום המשחק הם ייפצעו להם 4 שחקנים עדיין ההרכב שהם יעמידו יראה יותר מרשים משל ארגנטינה. היכולת הזו, הגנטיקה הזו, זה משהו מטורף.
חסר להם רק דבר אחד וזו האמונה, המיסטיקה הזו, הקישריות של כל מקרה רנדומלי בעולם לסיכוי של זכייה בגביע העולם שבזה הארגנטינאים אלופים, להאמין שיש שם מישהו מלמעלה, שיושב וכותב את הדברים, כדי שיחקקו לעד, כדי שימלאו בהשראה אנשים. ברור שהעולם רוצה שמסי יזכה, ברור שיש דברים שנכתבו מהעולם הזה, אבל אם יש משהו שלמדתי בחיים שלי על מסי, גם הוא יכול להפסיד. והפעם אם יפסיד, הוא הפסיד לדבר הגדול הבא. בקיצור, אפשר לקרוא לזה מראדונה נגד פלה לעניים. הרפתקאות מסי נגד אמבפה בממלכת הנפט.
רק שיגיע. רק שיגיע.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
