דיאנדרה אייטון חטף את הכדור, וזה נהדף לכיוונו של ג'יי קראודר. קראודר כדרר פעמיים ומסר מסירה קצרה לכריס פול. פול חצה את קו מחצית המגרש ודהר לכיוון הסל. פיניקס חיפשה עוד התקפה מתפרצת. ההגנה התקפלה לכיוון פול שמסר את הכדור לדווין בוקר מימינו. המחצית הראשונה חישבה את קיצה לאחור.
בוקר הוא סופרסטאר בליגה הזו. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, לחדור, לעלות לקליעה. הוא מקבל החלטות טוב. בוקר לא היסס אפילו לשנייה. בלי לכדרר פעם אחת הוא העביר את הכדור לקראודר מעבר לקשת השלוש. קראודר הוא לא יצרן. הוא יודע את מקומו. הוא ייתן את הנשמה והגוף בהגנה וייקח מה שנותנים לו בהתקפה כשהוא מתפלל שפיית הדיוק תיגע בו הלילה. אין לו אשליות לגבי עצמו. כמעט בכל התקפה נתונה יהיו ארבע אופציות התקפה טובות ממנו. הוא העביר את הכדור למיקל ברידג'ס מעבר לקו השלוש בפינה השמאלית.
הכדור כל הזמן בתנועה, מהירה, לא מהוססת. המסירות חדות. השחקנים של פיניקס לא מפסיקים לזוז. אין הגנה שיכולה לעצור קבוצה שהשחקנים והכדור אצלה בתנועה מתמדת. אין להגנה יכולת להתרכז יותר מעשר עד חמש עשרה שניות בקלחת כזו.
ברידג'ס מטעה את השומר שלו. הוא יכול לקחת שלשה. אף אחד לא היה בא אליו בטענות, במיוחד בערב קליעות כמו הלילה. הוא מכדרר ומגיע לקליעה נוחה מחצי מרחק, הוא מחזיר את הכדור לקראודר שזז ימינה, עדיין על קו השלוש. קראודר לא מחכה שנייה ומחזיר לפול בפינה הימנית. שעון השניות מתחיל לתקתק ברקע. אין שום לחץ. פיניקס תשחק עד הקליעה הכי נכונה. פול מטעה קליעה ומחזיר לקראודר. קראודר מוסר לבוקר. בוקר מנסה לחדור, חוזר מעבר לקשת השלוש ומנסה לסחוט עבירה מפי.ג'יי טאקר. טאקר לא קונה.
בוקר מחזיר את הכדור לקראודר. קראודר מנסה להכניס את הכדור לבוקר, אבל הכדור נהדף מידיו של מידלטון וחוזר לקראודר. קראודר מכניס את את הכדור לברידג'ס בתוך הצבע. ברידג'ס מסתובב לכיוון הסל, שלושה מטר ממנו. שעון הזריקות מראה ארבע שניות. ברידג'ס מוריד מסירה קצרה לאייטון שקולע, סוחט עבירה מטאקר ומשלים מהלך של שלוש נקודות. בין חטיפת הכדור של אייטון לסל שלו, עברו 21 שניות ותריסר מסירות. פיניקס עולה ליתרון של 11 הפרש. אלו היו הנקודות האחרונות של המחצית הראשונה.
אם תצליחו לראות סרטון וידאו של המהלך הזה, תמשיכו לעקוב אחרי התגובות של שחקני פיניקס. המצלמה מצליחה לתפוס ארבעה מהם. כולם, בהרמוניה מופלאה, מכים עם אגרופם באוויר, לכיוון הפרקט. כמו להקת רוק ששנה שלמה מנסה לתפוס את הרגע, ומצליחה להגיע אליו בקונצרט הכי גדול שלה. זהו רגע מרנין של כדורסל.
פיניקס סאנס היא אוטופיה. חובה לעקוב אחריה. זה לא יימשך לעד. מתישהו הגורם האנושי ייכנס לשם. אנשים יבקשו את מה שמגיע להם. ככה זה. אבל נכון לעכשיו מדובר באוטופיה. קבוצה מאוזנת, שמגדירה מחדש כימיה קבוצתית, ומדגישה עד כמה הדבר הכי חשוב בכימיה הזו הוא נטרול מוחלט של האגו. זו קבוצה שהשלם בה גדול מסך חלקיו בגלל שכל חלק משחק קודם כל בשביל השלם. מדובר במצרך נדיר, בטח בקבוצות ספורט, עם סופרסטארים מיליונרים עם מניירות של כוכבים.
מהבחינה הזו, אפשר להגיד שלפיניקס היה מזל גדול לקבל את פול. היא לקחה הימור עצום עם החוזה הגדול שלה ועם תדמית קצת בעייתית מבחינה חברתית. לפיניקס היה מזל גדול כי פול, בהגדרתו כשחקן, תמיד עבד עבור אחרים, כל פעולה שלו על המגרש מיועדת לעזור לשחקנים שלידו להצליח, לשחק באזור הנוחות שלהם. אבל ככל שהעונה הזו מתקדמת לסיומה. מתברר שלפול היה מזל הרבה יותר גדול. בפעם הראשונה בקריירה שלו, השחקנים האחרים הביאו אותו לאזור הנוחות שלו, בפעם הראשונה הם מבינים את השפה שהוא מדבר בה.
אם פיניקס תזכה באליפות, זו לא תהיה האליפות הכי מלהיבה, אמנותית, מפוארת. היא תהיה האליפות הכי מתוקה. כריס פול לא קיצר דרכים, לא התחבר לקבוצת כוכבים. הוא הלך ועשה את העבודה שלו. ניגן בכלי הנגינה שלו עד שמצא את הלהקה המתאימה. תראו את הווידיאו הזה. זה אחד מרגעי הכדורסל המפעימים שתראו. כריס פול נוגע בכדור פעמיים, אבל רוחו נמצאת שם בכל שנייה, בכל מסירה, בכל תנועה. מהמגיע לו הגדולים בתולדות הספורט.
ואי אפשר בלי משפט על יאניס, שנתן הופעה של אל. אבל גם לאלים, אפילו יווניים, יש גבול למה שהם יכולים לעשות בכדורסל של אחד נגד חמישה.
