אליעזר שרבטוב, שחקן נבחרת ההוקי קרח של ישראל, עדיין לא מאמין שיצא בחיים מאוקראינה. שרבטוב בן ה-30, שחקנה של מאריופול האוקראינית, עוד התכונן בשבוע שעבר למשחק ליגה מול קרמטורסק, כשמטען חבלה התפוצץ מחוץ למלון בו הוא וחבריו שהו.
"בשעה 5 בבוקר, התעוררתי משינה לקול של 'בום' אדיר. אף פעם לא שמעתי צליל חזק כזה", סיפר שרבטוב בראיון לאתר TSN. "החדר התחיל לרעוד, הכל רעד. כמה מטרים משם, הלחימה יצאה לדרך".
5 צפייה בגלריה
שרבטוב לצד ההריסות באוקראינה. ברח ברגע האחרון
(צילום: באדיבות Israel Hockey Foundation ורויטרס)
"חבר'ה, המלחמה התחילה"
באותו בוקר, אחרי ההלם הראשוני, מאמן מאריופול כינס פגישת חירום ואמר לשחקנים: "חבר'ה - המלחמה התחילה. זה מצער, אבל הייתי מציע לכם להישאר ביחד ולא להתפזר. אבל אם תבחרו לעזוב, זו החלטה שכל אחד יצטרך לקחת עם עצמו".
שרבטוב סיפר כי הוא וחבר קרוב שלו החליטו בסופו של דבר לנסוע לתחנת הרכבת המקומית בדרוז'קיווה. הרכבת הבאה ללבוב כבר איחרה ביומיים. "קיבלנו קודם לכן הודעות שעל הרכבות יורים. אז, השחקן השלישי, שהיה אמור לבוא איתנו, אמר לי: 'אני לא הולך כי אני לא רוצה למות'. זה היה סיכוי של 50-50 להישאר בחיים. זה לפחות מה שאמרו לי. תגיד לי, מה אתה היית עושה? איזו החלטה הייתם מקבלים? זה היה או זה או להישאר, להיכנס למקלט ולקוות שלא יזרקו לשם רימון. בחרתי באפשרות של ה-50-50".
לאחר שדיבר עם אביו והתפלל לאלוהים, סיפר שרבטוב שהחליט לעלות על הרכבת. הוא נסע לצפון מערב אוקראינה דרך קרמטורסק וחארקוב ואז מערבה דרך קייב, שכולן נמצאות תחת תקיפה קשה של הצבא הרוסי. "תארו לעצמכם איך הרגשתי ב-24 השעות הללו. קראתי לרכבת הזו 'רכבת המוות' כי בכל שנייה אתה חושב שיירו בך. היה צבא בכל מקום, אתה רק לא יודע של מי".
לאחר שהגיע ללבוב, נעזר שרבטוב בשגרירות לטביה ובצוות של מתנדבים ישראלים, שלדבריו הכניסו אותו לאוטובוס של ילדים וקשישים שיצא לפולין. "אף אחד בקונסוליה לא בא איתנו כי הם נאלצו לחכות לאחרים", הוסיף באותו ראיון. "זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי, להיות אחראי על 17 אנשים כשזה עניין של חיים ומוות".
האיחוד המרגש
עם שובו לקנדה, שם הוא מתגורר, התאחד שרבטוב עם משפחתו. "חשבתי שלעולם לא אראה אותם", הודה. "הבת שלי בדיוק ישנה. חיבקתי אותה ופשוט נשארתי שם, רק בכיתי ונשארתי איתה".
שרבטוב עלה לכותרות בארץ לפני פחות משנתיים, כשחתם באוניה אושוויינצ'ים הפולנית, מועדון הוקי קרח שזוכה לאהדה אדירה בעיר לצידה הוקם במלחמת העולם השנייה מחנה ההשמדה אושוויץ. הוריו של שרבטוב בן ה-28 עלו לישראל ממוסקבה, והוא עצמו נולד ברחובות, אבל עבר עם משפחתו לקנדה כשהיה בן שנתיים.
אימו ואביו אוהדים את מועדון הפאר מה-NHL (הליגה המקצוענית של צפון אמריקה), מונטריאול קנדיאנס, ובמשפחה מספרים כי שירות ההגירה איפשר למשפחתו להיכנס למדינה רק אחרי שהאב הצהיר כי הוא חולם שאליעזר יהפוך להיות שחקן קנדי מצטיין כמו האגדה המקומית גי לפלר.
"היכן אשחק בעתיד? אני לא יודע, בינתיים אני רק רוצה להיות עם המשפחה שלי", סיפר שרבטוב. "כשאתה חושב שאתה לא הולך לחזור, או שאתה לעולם לא תראה את ההורים שלך, הדבר היחיד שאתה רוצה לעשות זה להיות עם המשפחה שלך כל חייך"
כבר בגיל 13 שרבטוב שיחק בבוגרים – זה קרה כשחזר לישראל והופיע בליגה המקומית במדי מטולה. שלוש שנים מאוחר יותר חזר לקנדה, והסבב האירופי שלו התחיל ב-2011 וכלל קבוצות בצרפת, קזחסטן, סלובקיה, פולין והתחנה האחרונה, כאמור, אוקראינה.
"היכן אשחק בעתיד? אני לא יודע, בינתיים אני רק רוצה להיות עם המשפחה שלי", סיכם שרבטוב. "כשאתה חושב שאתה לא הולך לחזור, או שאתה לעולם לא תראה את ההורים שלך, הדבר היחיד שאתה רוצה לעשות זה להיות עם המשפחה שלך כל חייך".
