אבישג סמברג נחשבת לתקווה הגדולה של הטאקוונדו הישראלי לקראת משחקי טוקיו 2021. בחודש מאי הקרוב היא תנסה להבטיח את מקומה במשחקים האולימפיים כשתשתתף בתחרויות המיון לקבלת הכרטיסים האירופיים.
מי שנחשבת לפייבוריטית הגדולה לזכייה במדליית זהב אולימפית במשקל בו מתחרה סמברג (עד 49 ק"ג) היא התאילנדית פניפק וונגפטנקיט (23), ששולטת בשנים האחרונות והוכתרה כאלופת העולם ב-2019.
(צפו בפניפק וונגפטנקיט זוכה באליפות העולם ב-2019)
בטרם נעצרו התחרויות ברחבי העולם ב-2020 בגלל משבר הקורונה נראה היה שאם הצעירה התאילנדית לא תעלה לראש הפודיום ביפן ייחשב הדבר להפתעה. היא לא הפסידה בשום קרב ב-2019 ומלבד אליפות העולם במנצ'סטר זכתה בזהב גם באוניברסיאדה שהתקיימה בנאפולי ובמספר תחרויות גראנד פרי.
השליטה שלה הרשימה גם לנוכח העובדה שבמשקל זה מתחרות ספורטאיות איכותיות נוספות כמו הסינית הוותיקה (34) וו ג'ינגיו (האלופה האולימפית ב-2008 ו-2012), הדרום קוריאניות קים סו-הוי (האלופה האולימפית מריו 2016) וסים ג'יי-יונג, הסרבית טיאנה בוגדנוביץ', הקרואטית קריסטינה טומיץ', הרוסייה הצעירה (19) אליזבטה ריאדנינסקאייה, הטורקייה רוקייה יילדירים, הקולומביאנית אנדראה ראמירס ואלופת אפריקה המצרייה נור עבד אל סלאם.
וונגפטנקיט נחשבת לבכירה במשקל שלה מאז זכתה באליפות העולם שהתקיימה ברוסיה ב-2015. הזכייה האחרונה שלה במנצ'סטר 2019 הדגישה את העליונות שלה. בגמר היא הביסה 6:21 את וו ג'ינגיו, שנראתה חסרת אונים למרות הניסיון הרב שלה. הסינית לא הצליחה לצבור אף נקודה עד הסיבוב השלישי והאחרון, בעוד התאילנדית שלחה בעיטות כפולות מהירות לראשה.
שנה לפני כן היא זכתה בגראנד פרי באותו המקום תוך שהביסה 0:11 בגמר את הקוריאנית ג'יי-יונג, אשר ספגה עונשים רבים (גאם-ג'ומים) בהתקפות רבות בהן הורחקה על ידי וונגפטנקיט ונפלה. הגובה הרב (יחסית למשקלה) אליו צמחה (1.73 מ') ורגליה הארוכות מסייעים לה רבות ומקשים על יריבותיה.
ההישגים שלה בשנים האחרונות כוללים גם זכיות במדליית כסף באליפות העולם ב-2017 וארד במשחקים האולימפיים בריו 2016, ומדליות זהב באליפויות אסיה ובתחרויות נוספות. היא נחשבת לכוכבת גדולה במדינתה וקיבלה אות הוקרה מיוחד ממלך תאילנד עבור "איכות ומסירות לממלכה". בנוסף, היא נבחרה לספורטאית השנה בארצה בפעם השנייה ברציפות.
איבדה את אמה בגיל 7
לא רק בשל הישגיה נהנית וונגפטנקיט מהערצה רבה ומככבת בפרסומות בתאילנד, גם הזמן שהיא מקדישה לעזרה לילדים יתומים לצורך הגברת בטחונם העצמי הפכה אותה לאהודה. בכלל, העזרה ליתומים הוא נושא הקרוב מאוד לליבה של הצעירה מהעיר סוראט טאני שבדרום תאילנד: כשהייתה בת 7 איבדה את אמה שמתה מסרטן ומאז גידל אותם אבי המשפחה לבדו.
(צפו ב"טניס" מנצחת את הרוסיה ריאדנינסקאייה ב-2019)
"טניס" מפרסמת מוצרי טיפוח באינסטגרם
אחרי שעברה את הטרגדיה התמודדה וונגפטנקיט עם לא מעט מכשולים בחייה עד שהפכה לספורטאית מנצחת. "No pain - no gain" הוא משפט שהיא נוהגת לומר שוב ושוב ומסבירה: "אם אתה לא חווה כאב אתה לא יכול להגיע להצלחה ואם נמשיך לנסות - בטוח שיום אחד יהיה היום שלנו. כשהייתי צעירה יותר הפסדתי כל הזמן, אבל זה רק עזר לי להתפתח".
על עבודתה עם ילדים יתומים סיפרה: "אני לא רוצה שאנשים ירימו ידיים, כי קל לוותר. אני רוצה שילמדו להתגבר על מכשולים. מה שנראה בלתי אפשרי יכול להפוך לאפשרי עם מאמץ".
אם השם שלה נראה לכם ארוך מדי וקשה להגייה, תוכלו להסתפק בכינוי שלה - "טניס". היא מכונה כך לא רק בגלל שעסקה בענף עם המחבט בילדותה ובגלל שהבעיטות המדויקות והמהירות שלה לראשן של יריבותיה מזכירות מכות אייס של טניסאי צמרת, אלא פשוט קיבלה את הכינוי מאביה בילדותה. היא מגיעה ממשפחה ספורטיבית: אביה בעצמו משמש כמורה לשחייה ואמה המנוחה עסקה בהתעמלות אירובית ובשחייה. בשל אהבתו לספורט העניק האב כינוי של ענף לכל אחד מילדיו: את אחיה הגדול הוא מכנה "בייסבול" ואת אחותה "באולינג". חבריה הקרובים מכנים אותה בקיצור "ניס".
"כשהייתי קטנה אבא שלי הכריח אותי לרוץ בכל בוקר", סיפרה באחד הראיונות שהעניקה, "אפילו בסופי שבוע. גם הוא רץ בעצמו ועד היום אני מקפידה לעשות את זה בכל יום של שמש. קמה ב-5 בבוקר וב-6 כבר מקיפה את האצטדיון. בילדותי לא הייתי בריאה כל כך, הייתי מאוד רזה וחלשה. אכלתי המון חטיפים והייתי אלרגית למאכלים אחרים. אבא שלי לא היה קשוח איתי כשהייתי מפסידה בתחרויות, אלא רק דחף אותי לעבוד קשה יותר ולא להתעצל".
אחרי שהתאמנה גם בכדורעף וטניס שולחן, ערכה "טניס" היכרות בגיל 7 עם הענף שהפך לחלק העיקרי של חייה, הטאקוונדו, אליו הגיעה בעקבות אחיה הגדול. המפנה הגדול הגיע זמן קצר אחרי מות אמה.
"לא חשבתי שאהפוך לספורטאית, כי יש בענף הזה בעיטות חזקות וחששתי שאפצע", סיפרה. "חשבתי אז שזה רק בשביל הכיף. הייתי מאוד עצובה כשהייתי מפסידה וככה למדתי שהחיים לא קלים. עד שהייתי בת 11 הפסדתי כל הזמן. באותה תקופה אפילו לא חלמתי להגיע לנבחרת תאילנד, רק להגיע לחגורה שחורה".
כשהייתה בת 12 זכתה וונגפטנקיט לראשונה בתחרות מקומית. בגיל 14 הוסיפה לרקורד מדליה באליפות קוריאה לקדטים וזומנה לנבחרת תאילנד. כעבור שנתיים סיימה שלישית באליפות אסיה לנוער וב-2014, כשהייתה בת 17, כבר נחשבה לכוח העולה בענף כשזכתה במדליית זהב באולימפיאדת הנוער שנערכה בסין.
אחרי שעלתה על הפודיום בריו 2016 פירסמה וונגפטנקיט באינסטגרם תמונה של המדליה לצד תמונה של אמה המנוחה, וסיפרה: "אני זוכרת שישנתי לידה כשהיא הייתה חולה ואחר כך נסעתי איתה לטיפולים בבנגקוק. חבל שהיא לא ראתה את זה, אבל בטוח שהיא יודעת".
בעקבות ביטול התחרויות בשנה האחרונה בגלל משבר הקורונה, וונגפטנקיט לא השתתפה בקרבות. כעת היא מבהירה: "יש לי חלום גדול לזכות במדליית הזהב בטוקיו ואני יודעת שזה קרוב. אעשה כמיטב יכולתי ולפחות אני יודעת שהבאתי גאווה למשפחה שלי".
