מופע המחצית של הסופרבול היה א-ד-י-ר. ברור לחלוטין שלא כל אחד מתחבר לראפ והיפ-הופ, אבל כל מי שאוהב מוזיקה יודע להעריך את החיבור החד-פעמי בין קבוצת האגדות הזו, וכל מי שאוהב שואו טוב נהנה מהאנרגיות שעפו מהמסך (אם כי יהיה הוגן לציין שלא הכל היה מושלם ומרי ג'יי בלייג' הייתה קצת תקועה באמצע והרסה את המומנטום של ההופעה).
ולמרות שכל אחד מהנוכחים הוא ענק בפני עצמו, היה איזשהו זרם מיוחד באוויר כשד"ר דרה תפס את המיקרופון. הוא היה הסנדק של הערב, המוח המוזיקלי שכל השאר למדו ממנו והלכו בעקבותיו. זו הייתה קבוצה מדהימה של אמנים, קבוצת אליפות, אבל זהר בה כוכב אחד במיוחד. זה היה הסופרבול שלו.
וכך גם הפוטבול של היום. ייתכן שלרבים תצרום העובדה שהראמס מטיילים מעיר לעיר, שאחרי תקופה ארוכה בסנט לואיס בה הקהל המקומי התחבר למועדון, הבעלים עקר אותו בחזרה לאל-איי בגלל הכסף הגדול שבשוק בקליפורניה והשאיר אוהדים בידיים ריקות. אבל זה הספורט האמריקאי, וצריך פשוט לחוות אותו בצורה אחרת. לא לחשוב על הסופרבול של לוס אנג'לס ראמס, אלא לזכור קדימה כהישג של בודדים ראויים.
זו האליפות של מת'יו סטאפורד, שאיש לא יכול להאשים בחוסר נאמנות. הוא נשאר יותר מעשור בדטרויט ועשה הכל כדי להצליח איתה, אבל הניהול המקצועי הכושל לא הותיר לו סיכוי. קור הרוח ברבע האחרון הוביל אותו לטבעת, וצדק נעשה בכך ששחקן נפלא לקח את התואר החמקמק; זו האליפות של קופר קאפ, שהבין בדקות הסיום שלקבוצה לא נותרו אופציות אחרות בגלל הפציעות, ובתצוגה אישית לא נורמלית (גם אם היו אחרים שהשיגו בעבר מספרים גבוהים יותר במעמד) ברח פעם אחרי פעם מהשמירה החונקת ולקח את כל הקבוצה על הגב. הוא נבחר בצדק מוחלט לשחקן המצטיין; זו האליפות של ארון דונלד, שחקן ההגנה הטוב בליגה כבר זמן רב, שהרצון האדיר שלו התפוצץ בשני קצוות קיצוניים – הקשיחות יוצרת הדופן על המגרש, שבאה בניגוד מוחלט לבכי חסר המעצורים מול המצלמות עם סיום המשחק.
באופן אירוני, מבין כל הענפים המקצוענים בארה"ב – ואולי בכלל – פוטבול הוא הקבוצתי ביותר, זה שדורש תיאום מושלם בין כל החלקים כדי להביא תוצאות ולא בנוי על סופרסטאר אחד (כפי שמוכיח המקרה של סטאפורד שהיה חייב צוות מסייע איכותי כדי לשנות את מסלול הקריירה), ועדיין מסתכם בצורה הפוכה לגמרי – בכך שמדברים על השחקנים הראויים כאלופים, ופחות על הקבוצה. טום בריידי, פטריק מהומס, עכשיו סטאפורד. וזה בסדר גמור, ומה שמרכך את האופציה שקבוצה מסוימת תיעלם מחייכם כאוהדים יום אחד.
הראמס נכנסו לוויקיפדיה עם אליפות ראשונה בלוס אנג'לס, וכך ההיסטוריה היבשה תזכור אותם. אבל זה היה הסופרבול של ד"ר דרה ומת'יו סטאפורד וקופר קאפ, סופרבול של כישרונות מופרעים שהצליחו לגנוב את ההצגה.
