רבים מאיתנו זוכרים את הימים בהם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נלחמה על כל דבר שזז – על צירוף כל שחקן בליגה הישראלית שיכול היה לסכן את ההגמוניה שלה, על הכבוד שלה כשהיא עם הגב אל הקיר וכמובן על כל תואר. המילה הפסד הייתה מחוץ ללקסיקון, בטח בליגה הישראלית. גם בימים הגדולים באירופה, כשהקבוצה ירדה לקרקע הליגה הישראלית, אחד המשפטים השגורים היה שהאליפות בישראל היא הלחם והחמאה של הקבוצה. שהרי כדי להגיע למפעל האירופי החשוב ביותר, היה צריך לקחת את האליפות בארץ.
ואז, לפני מספר שנים, נפל דבר. הוקמה חבורה אקסקלוסיבית של מספר קבוצות שמקומן ביורוליג מובטח לשנים רבות, לא משנה מה יעשו בליגה בארצן. מכבי כבר לא הייתה צריכה להילחם על הלחם והחמאה כי הקצפת כבר הייתה מצרך קבוע במטבח הפרטי שלה. הכסף הגדול כבר נמצא בכספת עוד לפני שהיה צריך לקפוץ לג'אמפ הראשון בכל עונה.
ברור שמכבי רוצה לזכות בכל התארים. ברור שהתשוקה קיימת. אבל כשהכסף מגיע בקלות והתארים בליגה לא קובעים כלום, אז גם האדישות מחלחלת. לא נראה שחוץ משמעון מזרחי מישהו בהנהלת הקבוצה לוקח ללב את ההפסדים. לוקחים את האליפות בליגה? יופי. לא לוקחים? לא נורא, תמיד יש את העונה הבאה. גם ככה זה לא פוגע בכסף הגדול שמגיע מהיורוליג. ככה עוברים לסדר היום על כמות הפסדים בלתי נתפסת בליגה, ועל רצף משחקים שלילי חסר תקדים ביורוליג. הכסף כבר בכיס והזחיחות שבסוף הכל יסתדר מעצמו מובילה את ההתנהלות.
ואז הגיעה הפועל ת"א. סטירה ועוד סטירה ובסוף השפלה שהציגה את היהירות וההתנהלות של מכבי בכל מערומיה. כנראה צריך להגיע לתחתית כדי להתרומם. השאלה אם יש מישהו שמסוגל להחזיר לקבוצה את רוח הווינריות שפעם לא היה שני לה. מתברר שהקצפת בלי הדובדבן הרבה פחות טעימה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
