השוטר
תראה אחי איזה סוס. לא סתם סוס, סוס משטרה חביבי. קלוט ת'גובה שלו, למשטרה מביאים את הסוסים הכי גדולים בארץ, אין דברים כאלה. חייב שיהיו גדולים, מפחידים, שישדרו הרתעה לכל החארות שבאים לעשות בלגן.
עוד כתבות במדור "סיפור לשבת"
אחי, זה סוס איך שאתה עולה עליו אתה מרגיש כמו מלך, מרגיש את העוצמה, הגוף תופס אוטומטית ישיבה ופוזה של שריף, של הבוס. חייב את הפוזה, אחרת יאכלו אותך אלה. תעשה תמונה, בחייאת, אני מעלה אותה באינסטגרם, כולם עפים עליי.
קלוט, קלוט את החבורה הזו, מתגודדים לי כמו עבריינים, קופצים בלי חולצות כמו אינדיאנים, חארות כולם. באים רק לעשות בלגן, אלה. נשבע לך, אמרו לנו בתדריך עם המפקד מחוז אפילו. זה לא אוהדים, זה אנשים שבאים מראש להתפרע.
עוד שנייה אני דופק דהירה לתוכם, תראה איך כולם מתפזרים כמו עכברים מבוהלים. כן, צריך להבהיל אותם, שיפחדו, למה מה קרה?! חייבים להחזיר את ההרתעה. אז מה אם יש שם כמה ילדים. קודם כל זה לא ילדים, זה נערים ולך תדע מה הערסים האלה מסוגלים לעשות.
דבר שני, זה מגרש כדורגל והם ידעו לאן הם באים. די נמאס כבר מכל הבלבולי המוח של הסמולנים היפי נפש ומהצביעות של אלה מהטלוויזיה. אוי־אוי־אוי, דהרו עליהם עם סוס והרסו להם את חוויית הצפייה במשחק כדורגל. גם כן אלה, בכיינים.
עזוב, אני נכנס בהם ברבאק, דוהר עם הסוס פנימה ועושה סוף־סוף סדר. ואם צריך לתת אחת כואבת לאיזה חצוף, אני דופק בו עם השוט. גם ככה אני לא משתמש בו על הסוס, הוא כבר מאולף".
(מונולוג דמיוני של שוטר דמיוני במשחק שכנראה לא נערך מעולם)
האוהד
"תראה אחי איזה רחפן. לא סתם, זה רחפן של הביוקר, רחפן אולטראס. מעמיס עליו חמש־שש אבוקות בשקט, ככה חופשי. אין דברים כאלה. שמתי עליו לא מעט כסף, העיקר שתהיה אווירה מוטרפת באצטדיון. נביא להם אבוקות מהשמיים, הם לא יידעו מאיפה זה בא להם. זה יהיה קטע גדול. רק להסתכל על הפרצופים ההמומים שלהם, שווה לי את כל הכסף וההתארגנות.
הם נלחמים בנו שלא נכניס אבוקות לאצטדיון? עושים עלינו חיפושים כאילו אנחנו מחבלים? אין בעיה. בתחבולות תעשה לך מלחמה. אני בא עם הרחפן מחוץ לאצטדיון, ואחרי שהמשחק כבר רץ, אני מטיס אותו ומפזר להם אבוקות על הראש. אתה קולט איזה תמונה מדהימה זו תהיה?! אני מעלה סרטון של האבוקות בטיקטוק, זה נהיה ויראלי אחושרמוטה. אפילו האולטראס המשוגעים מבלגרד יעשו לנו כבוד.
כולם אוהבים אבוקות ואטרף ביציעים, עזוב אותי מכל המתייפייפים שיושבים בשערים באמצע ומוחאים כפיים בנימוס כאילו באו לקונצרט. אלה לא אוהדים אמיתיים, סתם טרמפיסטים. אנחנו האוהדים האמיתיים, האולטראס, אלה שקורעים את הגרון והולכים עם הקבוצה גם כשלא הולך. מאיימים עלינו בקנסות ועונשים על אבוקות? למה מי הם שיגידו לנו איך לאהוד את הקבוצה שלנו. עם כל הכבוד לבעלים, הקבוצה שייכת לנו האוהדים ואנחנו נישאר פה גם אחרי שהוא יילך. אם לא מתאים לו הסגנון שלנו, הוא מוזמן לעזוב. אף אחד לא מחזיק אותו בכוח.
נמאס כבר מכל הצבועים והצדקנים האלה המינהלת ומהתקשורת, מי הם שינסו כל הזמן לחנך אותנו?! לא סופר אותם והם לא מפחידים אותנו. על הפרינציפ אני מטיס עם הרחפן איזה עשר אבוקות, עושה להם יום עצמאות לתוך הפרצוף. וגם אם כמה מהן יפלו בדרך ויעשו שריפה קטנה, לא קרה כלום. אף אחד עדיין לא מת מאיזו אבוקה תמימה".
(מונולוג דמיוני של אוהד דמיוני במשחק שכנראה לא נערך מעולם)
האוהד הצעיר
"אבא, את המשחק הבא אני מעדיף שנראה בטלוויזיה".
(משפט שכנראה נאמר השבוע, איפשהו)
