בסוף השבוע ייצא לדרך מרוץ האופניים הגדול והיוקרתי מכולם – הטור דה פראנס. אחרי טבילת האש בשנה שעברה, תנסה קבוצת "ישראל סטארט אפ ניישן" להטביע את חותמה ב-21 ימי התחרות, כשבין הרוכבים נמצא גם הישראלי עומר גולדשטיין. הוא בן 24 (1.74 מ', 61 ק"ג), מתגורר ביישוב גילון שבגליל התחתון, ומצפה בכליון עיניים לאתגר המטורף: צליחת אלפי קילומטרים, בעליות הקשות ובירידות החדות, מול טובי הרוכבים בתבל.
"טוב בספרינט, יודע לטפס"
"מבחינתי זה כמו להתחרות במונדיאל", אומר גולדשטיין רגע לפני ההמראה לצרפת. "כשאתה ילד, שואלים אותך כל הזמן 'מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?'. אני תמיד עניתי: 'להתחרות בטור דה פראנס'. לא הרבה זוכים לזה, והנה אני הגעתי".
כבר מדמיין את התסריט מרגע הזינוק בעיר ברסט?
"יצא לי לדבר קצת עם הרוכבים בקבוצה, איך זה בטור. ברור שיש הרבה יותר אוהדים בצדי הדרכים, והחשיפה בטלוויזיה הרבה יותר גדולה. זה כמובן יהיה מלחיץ, אבל בסופו של דבר זאת העבודה שלי, ואני אתמודד".
למה בחרו בך להשתתף בטור?
"אני חושב שהיו מרוצים ממני בוואלטה בספרד. תרמתי לניצחון של דן מרטין באחד הקטעים, והקבוצה ראתה בי סוג של פוטנציאל. מאמינים בי כמי שיכול לעזור בכל התנאים, כי אני רוכב מגוון. אני טוב בספרינט, יודע לטפס, וגם לנסות לברוח ולהביא תוצאה טובה".
מה המטרות שסימנו עבורך במרוץ?
"תהיה לנו שיחה בזום לפני התחרות, נעבור קטע־קטע, ואז יחלקו לנו תפקידים. כל אחד יתרכז בתפקיד שלו ואיפה הוא יוכל לבטא את עצמו בצורה הטובה ביותר. אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד. למי שיש יותר סיכוי בקטע מסוים, עליו הולכים".
מה הצד החזק שלך?
"הספרינט, בקטע אגרסיבי, לא של פלוטון שלם עם 60־70 רוכבים. מה שהחבר'ה הגדולים לא יכולים לתת בעליות הקשות, אני יכול לתרום בתוצאה טובה וגם עם בריחה".
ועדיין, יהיו שם כל הגדולים בענף.
"ברור, זה האירוע הספורטיבי הכי גדול אחרי האולימפיאדה והמונדיאל, יש רק 19 קבוצות עם הרוכבים הכי טובים, מה שעושה את המשחק הרבה יותר קשה".
הזכרת אולימפיאדה. גם זה בתוכניות?
"זה חלום. רוכבי אופניים תמיד אומרים שהם מעדיפים את הטור על האולימפיאדה. אלוף אולימפי זה תואר הכי מכובד שיש, אבל המנצח בטור מקבל את החוזה הגדול ביותר ועושה את הקריירה הגדולה ביותר. חוץ מזה, כדי להגיע לאולימפיאדה צריך ניקוד עולמי, ואנחנו בספורט קבוצתי. רוכבים ישראלים כמעט לא מקבלים הזדמנויות, ככה שיותר קשה להגיע לשם, אבל אני מאמין שהשתתפות בפריז 2024 אפשרית בהחלט".
זה המבחן הגדול ביותר של קבוצת "ישראל סטארט־אפ ניישן" עד היום.
"אני מאמין שנהיה חזק במשחק, ונתמודד על ניצחון בקטעים".
איך הקשר עם כריס פרום?
"עשינו שני מחנות אימונים בטנריף, התחרינו ביחד בהמון מרוצים, והתחברנו. אחלה בן אדם, הוא מכונה, ואחרי שראיתי אותו באימונים ובתחרויות, ברור שלא סתם הוא הגיע לאן שהגיע".
התוצאות האחרונות שלו פחות טובות.
"הוא ספורטאי-על, אבל לא בכושר שהיה לפני הפציעה. יהיה לו קשה בטור, אבל הוא תורם לקבוצה".
מה למדת ממנו?
"בעיקר על תזונה. מה ואיך אוכלים ושותים במהלך האימון, מה לקחת כדי לשמור על האנרגיה ועל המשקל, שעות האימונים ומה עושים בהם. ברגע ששם כזה נכנס לקבוצה, זה ישר מעלה את רף הציפיות, ומתבטא ברצון להקפיד גם על הפרטים הקטנים שעושים את השינוי".
הוא מתנהג כמו כוכב?
"לא. הוא נותן לכולם את הכבוד".
"אם תתחיל לחלום, אתה מתרסק"
כשעומר היה בכיתה ד', הוא הצטרף לחוג רכיבה במתנ"ס האזורי, והביא לשם את שני אחיו - הבכור רועי והצעיר עידו. מאז הספיקו שלושת האחים לעמוד פעמים רבות על הפודיום בתחרויות שונות, גם ההורים נדבקו בחיידק, והמשפחה מבלה את שעות הפנאי שלה ברכיבה.
הם יגיעו לעודד בצרפת?
"כן. בפירנאים ובסוף, בשאנז אליזה".
יש משהו שאתה חושש ממנו לקראת הטור?
"אני שנים בענף ועברתי המון מרוצים. עכשיו זה יותר לחץ באיזה משקל אגיע, ויש פה משחק עדין. מצד אחד לאבד מסת שריר זה איבוד כוח, ומצד שני, כשאתה כבד מדי קשה לך בעליות".
יש משברים בדרך? קורה שאתה שואל "למה אני צריך את זה"?
"יש המון רגעים כאלה. לפעמים בירידה, כשאנחנו בקצב גבוה והפלוטון נוסע מאוד מהר, אתה אומר לעצמך שבגלל טעות קטנה אתה עלול למצוא את עצמך בחוץ. אשכרה אתה יכול למות מזה. אלה סיבובים קשים, כולם צפופים, והקבוצה מחייבת אותך להיות מלפנים. זה גורם להרבה התרסקויות, ואתה מפחד על החיים שלך. לא מעט רוכבים נפלו מחוץ לגדר הבטיחות. בטור של השנה שעברה היה גשם והיו בהתחלה המון התרסקויות".
יש קטע שאתה מצפה לו במיוחד?
"אין קטע ספציפי. אני ממתין לרגע שאהיה בתוך בריחה מנצחת. בקטע שאנחנו מובילים במרוץ, שאחד החבר'ה לוקח קטע, או שאני לוקח איזה קטע. הכל יכול לקרות".
עד כמה יוצא לך ליהנות מהנופים המדהימים שרואים בטלוויזיה?
"לרוב אני מסתכל על הגלגל ועל הישבן שלפניי, מנסה להיות מרוכז. מספיק שתתחיל לחלום, ואתה מתרסק. אבל יש רגעים שאפשר ליהנות מהנוף, כמו באלפים למשל, ולהגיד וואו!".
יש סיטואציה שאתה חולם עליה?
"תמיד חלמתי להיות קדימה במאני טיים, בעלייה המרכזית של היום. לתקוף את הפלוטון, כשכל האוהדים מריעים לך ורודפים אחריך. זאת סיטואציה שדמיינתי".
