צפו: שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet ב"עיר העתיד" לוסייל, שתארח את גמר המונדיאל
הפעם הקודמת שבה צרפת וארגנטינה נפגשו בגביע העולם לא הייתה כל כך מזמן, בשמינית הגמר במונדיאל 2018. האצטדיון בקאזאן התרגש באחר צהריים שמשי לקראת המשחק שפתח את שלבי הנוקאאוט בטורניר, אבל איש לא העריך מה הוא עומד לראות באותו היום. לא במגרש, לא בטלוויזיה, לא בספסלים. לא יהיה מוגזם לומר שה-3:4 ההוא שהשיגה צרפת בדרך לזכייה היה אחד מגדולי המפגשים בתולדות המונדיאלים – בגלל ההכנה לקראתו, החשיבות ההיסטורית שלו ועוצמת האיכות והדרמה על הדשא.
עוד כתבות לקראת הגמר הגדול - היכנסו למתחם המיוחד
המסלול לאותו משחק מזכיר במעט את מה שראינו עד כה בקטאר, עם הבדל בולט – ארגנטינה סיימה רק שנייה בבית ולצערה סידרה לעצמה התמודדות מוקדמת עם האלופה שבדרך, מה שהיה קורה גם בקטאר אם הייתה מסיימת כסגנית בבית 3. בעוד שצרפת לא הרשימה במיוחד בשלב הבתים ורק עשתה את העבודה כדי לסיים במקום הראשון, עם ניצחונות דחוקים על אוסטרליה ופרו ותיקו 0:0 מול דנמרק (שהיה היחיד באותו מונדיאל) – בית כמעט זהה לזה שקיבלה הפעם – ארגנטינה הייתה בהיסטריה גדולה עוד יותר מאשר מה שראינו אצלה לפני מספר שבועות אחרי ההפסד לסעודיה.
(צפו: אחד המשחקים הגדולים בתולדות המונדיאלים)
זה התחיל ב-1:1 מול איסלנד, במשחק שבו לאו מסי החמיץ פנדל. כבר אז נשמעו רחשים סביב הנבחרת, שהגיעה ממילא במצב ירוד ובלי ביטחון, אבל המצב רק החמיר אחרי התבוסה 3:0 לקרואטיה במשחק השני. לא כמו הפעם, לא היו לה שני משחקים לתקן בהם, אלא אחד בלבד – ניגריה במחזור האחרון, הזדמנות בודדת לשרוד, כשרק ניצחון יספיק. מסי הבקיע ראשון, ויקטור מוזס השווה בפנדל, בעולם כבר השחיזו סכינים לקראת הדחה מוקדמת – ואז דווקא המגן מרקוס רוחו כבש בדקה ה-86 ברגע דרמטי במיוחד. ארגנטינה עלתה, אבל במחיר של הגרלה אימתנית מול צרפת. מול קיליאן אמבאפה, יהיה מדויק יותר לומר.
אמבאפה משאיר אבק להגנה
הייתי ביציע העיתונאים. הדקות הראשונות היו מבטיחות, וחיכינו לאיזה שער שייתן עוד דחיפה למשחק. אחרי מעט יותר מעשר דקות אמבאפה חטף כדור 40 מטרים משער צרפת, ואת מה שקרה אחר כך הראש שלי עדיין לא מסוגל לקלוט. כאדם, אתה מתוכנת לראות דברים מסוימים בדרך מסוימת. ככה איש נע, ככה ספורטאי זז, הולך, רץ. התיקייה במוח ראתה כל תנועה מיליארדי פעמים. לא היה חלקיק אחד בגוף של כל מי שנכח במגרש שהצליח לעבד את הספרינט הזה.
מעולם לא ראיתי בן אנוש עף בכזו מהירות, ולעולם לא אראה זאת עוד. כמו בחלק המפתיע הראשון ברכבת הרים, שבו אתה לא מצליח לעצור את קול ההפתעה שיוצא לך מהפה, גם אז לפתע נדבקתי לכיסא עם איזה "מה זה?!" בזמן שהקליע במדי צרפת התקדם בקמ"ש שהעיניים בקושי קלטו. עד עכשיו אני לא בטוח שזה היה אמיתי או ששתיתי משהו שגרם לי לראות את המשחק בהילוך מהיר, עד כדי כך.
הארגנטינאים ההמומים לא הספיקו להתקרב אליו, ואז הוא נתן לעצמו עוד מקדמה קטנה מול רוחו והגביר את המהירות כשנכנס לרחבה. בקטע שאחר כך הפך את התלונות של הארגנטינאים על השריקה למגוחכות, רוחו נאלץ לבצע תיקול פוטבול כדי לגרום לדבר הזה לעצור. אנטואן גריזמן הפך את הפנדל ל-0:1.
זו הייתה יריית הפתיחה לשלמות: השחקנים הבינו שקורה כאן משהו מיוחד, ושהם חייבים להתאים את עצמם לרמה. כמעט כל שער היה מטורף יותר מקודמו. אנחל די מריה הוריד את הנבחרות להפסקה ב-1:1 עם טיל ממרחק לרשת הגבוהה, ומסי בישל בטעות לגבריאל מרקאדו את המהפך. זה היה חייב לקרות כדי להעצים את המשחק.
ואז פבאר הניף את הרגל
כי מה שהגיע אחר כך היה הדבר היחיד שבאמת מתחרה עם הריצה של אמבאפה – הפצצה של בנז'מן פבאר. המגן הימני עדיין לא היה מוכר מאוד באירופה לפני הטורניר, ומוכר מאוד בזכות ה-2:2. איך לתאר זאת למי שלא מתחשק לו לחפש את הסרטון, או שלא מריץ את השער הזה בראש מאז? כדור שנשלח מהאגף השמאלי קיפץ בתוך רחבת ארגנטינה עד למרחק 20 מטרים אלכסונית מהשער, ופבאר הגיע בעוצמה ושלח פגז שהסתחרר אל החיבורים. ההילוכים החוזרים רק הראו עד כמה זה היה גול למוזיאון בגלל הפירוט של הסיבוב שתפס הכדור בזמן שתפס תאוצה. זה קרה רשמית רק בסיום המונדיאל, אבל כבר באותו רגע כולנו ידענו שהוא יזכה בתואר שער הטורניר.
ואז אמבאפה. פעמיים. הראשונה אחרי שסידר לעצמו יפה מצב ברחבה, השנייה אחרי שהגיע במהירות מאגף ימין כדי לקבל לכדור ולסיים ברשת. השער של סרחיו אגוארו בתוספת הזמן נתן עוד בונוס לרגעים האחרונים ולזיכרון שנשאר מהמשחק הזה.
עוד לפני כן אמבאפה הרשים בליגת האלופות וכבש בשלב הבתים של המונדיאל, אבל המשחק הזה היה הרגע שבו השחקן בן ה-19 הפך לאגדה וליורש המיועד של גדולי הדור. אין צ'יטה שהייתה עומדת בקצב שלו באותו היום.
ארבע שנים וחצי עברו, ורוב השמות הללו עדיין כאן. שלושה ארגנטינאים ובראשם מסי פתחו אז וצפויים לעשות זאת גם הפעם; חמישה צרפתים ובראשם אמבאפה היו בהרכב ההוא ואמורים לשחק גם בגמר הנוכחי. הם מביאים איתם את זיכרון היום ההוא בקאזאן, שבו היה בלתי אפשרי לדמיין שהדברים יתפתחו כך שבמונדיאל הבא הם יהיו הפינאליסטיות. רק בקשה אחת מהן: תמשיכו מאיפה שהפסקתן.
