אנחנו בשבוע השני של חודש יוני, זמן בו משחקי כדורגל באירופה שייכים רק לנבחרות בגילאים שונים, לא לקבוצות שכבר עוסקות בהכנות לעונה הבאה. אבל היה העונה מונדיאל, מישהו זוכר? העונה נמתחה והיא תסתיים באופן רשמי, עם המשחק האחרון של אירופה לעונת 2022/23, רק מחר. לא סתם משחק – גמר ליגת האלופות.
הלוקיישן: אצטדיון אטאטורק באיסטנבול, ביתה של נבחרת טורקיה. השופט: שימון מרצ'יניאק, הבריון הפולני שניהל גם את גמר המונדיאל. הטוענות לכתר: מנצ'סטר סיטי ואינטר, בגמר שיש בו לא מעט סיפורים טובים.
5 צפייה בגלריה
אינזאגי, הגביע ופפ
(צילום: REUTERS/Toby Melville, REUTERS/Leonhard Simon, REUTERS/Miguel Vidal)
הטרבל. הגביע עם האוזניים הגדולות מונף כל שנה, אבל טרבל – זכייה בכל שלושת התארים החשובים ביותר – אנחנו לא רואים כל שנה. האמת, קבוצות אירופאיות השיגו זאת רק 9 פעמים בהיסטוריה. ניצחון של סיטי ונחזה בפעם העשירית.
אינטר היא אחת מהקבוצות הבודדות שזכו בטרבל, עם ז'וזה מוריניו בשנת 2010, והיא גם הפסידה בשני משחקי גמר של המפעל האירופי הבכיר שהובילו לזכייה בטרבל של קבוצות אחרות. כמעט כל אדם בעולם מאמין זה מה שיקרה גם מחר – סיטי פייבוריטית עצומה.
פפ. אם סיטי לא תזכה בגביע אף אחד לא יגיד שהיא לוזרית, זאת למרות שמעולם לא הייתה אלופת אירופה. כל החיצים ילכו לכיוון המאמן שלה פפ גווארדיולה. הוא דמות כה גדולה, כה מעניינת, שיעמוד במרכז הבמה בכל מקרה, ניצחון או הפסד, לפני כל אחד מהשחקנים שלו.
גווארדיולה הוא אחד המאמנים שיש להם טרבל, עם ברצלונה בשנת 2009. הוא זכה שוב בצ'מפיונס שנתיים מאוחר יותר ומאז – כלום, בלי ליגת האלופות. לא עם באיירן, לא עם סיטי. חצי גמר כמעט תמיד יש, הפסד בגמר גם היה, רק לא גביע. בוויכוח על מעמדו של בראי ההיסטוריה יש למקטרגים שתי טענות עיקריות - הראשונה היא שתמיד אימן בקבוצות עם כסף. זה נכון, אבל רוב הקבוצות שזוכות בליגת האלופות הן קבוצות עם כסף. הטענה השנייה היא שלא זכה בצ'מפיונס עם באיירן וסיטי, זאת למרות שליגת האלופות הייתה המטרה העיקרית. זה זמנו של גווארדיולה למחוק את הטענה הזו מעל פני האדמה.
הולאנד. בעוד גווארדיולה מנסה הרבה זמן ולא מצליח (הוא 7 שנים בסיטי) ארלינג הולאנד יכול להיות זה שייזכר כהבדל בין בלי לעם כבר בהזדמנות הראשונה שלו. הרי מבחינת שחקנים הוא ההבדל, הוא זה שלא היה שם קודם, הוא זה שמאפשר לגווארדיולה לשחק גם כדורגל אחר. כן, סיטי לפעמים שולחת כדורים ארוכים להולאנד, מפתחת התקפות בצורה שונה לגמרי מאשר בעבר. אלה לא רק המסירות הקצרות שחוזרות על עצמן שוב ושוב.
גם מי שחשב שהולאנד יהיה הצלחה מסחררת מהרגע הראשון שלו באנגליה כנראה לא האמין שכך ייראו המספרים. 36 שערי ליגה, שיא כל הזמנים בפרמייר-ליג. 12 שערים בליגת האלופות, יותר מכל שחקן אחר (אדין דז'קו, המוביל באינטר, כבש שליש מהכמות). במשחקים החשובים האחרונים – חצי הגמר מול ריאל מדריד, גמר הגביע נגד מנצ'סטר יונייטד – הולאנד לא כבש אלא שחקנים אחרים. לא נופתע אם הוא יחזור להרגליו באיסטנבול.
אצ'רבי. אז איך עוצרים את הולאנד? מסובך. גם אם מצליחים למנוע ממנו להבקיע באופן אישי, שחקנים אחרים של סיטי נהנים מכך ופורחים. את חלוקת העבודה למשימה הזו ינהל מחר פרנצ'סקו אצ'רבי, הבלם שיהיה במיקום המרכזי ביותר בהגנת אינטר מבין השלושה שיפתחו במשחק.
אצ'רבי, הוא עצמו מספר, משחק בלי פחד מול כל חלוץ שנמצא מולו כיוון שניצח משהו גדול יותר שתקף אותו, ניצח את הסרטן. בשנת 2013 התגלה אצל אצ'רבי סרטן אשכים. ניתוח, החלמה, חזרה למגרש, ואז הסרטן חזר. חודשיים וחצי כימותרפיה, עוד ניצחון, אבל במקביל אצ'רבי נכנס לדיכאון. הוא גם התמכר לאלכוהול. יום אחד הוא התאפס, ניקה עצמו, הודיע לעולם שאם הסרטן ישוב הוא ינצח אותו שוב, והפך גם לשחקן כדורגל טוב יותר.
"אני חושב שהמחלה שיפרה אותי כאדם", הוא אמר בעבר. "הפכתי להיות אדם שמתבונן בסביבה שלו, העלמתי את השליליות. הפסקתי לחלום בגדול אלא להתמקד במשימות פשוטות ולחיות כל יום כמו שצריך". יש לו מחר חתיכת יום.
הטקטיקה. אצ'רבי במרכז ההגנה, אבל עבודה לא פחותה תהיה לאינטר בקישור ואפילו בתרומה של שחקני ההתקפה בעמדות אחוריות יותר. הרי כולנו יודעים איך ייראה המשחק – סיטי תחזיק בכדור, המון, אינטר תתגונן נמוך ותנסה לצאת להתקפות מהירות. זה קורה לא כי קבוצות באות מפוחדות מול סיטי אלא כי גווארדיולה מכוון לכך.
העונה פפ משיג יתרון במרכז המגרש באמצעות ג'ון סטונס. האנגלי שמשחק בכמה מקומות במגרש נמצא לרוב ליד רודרי, ומעליהם קווין דה בריינה ואילקאי גונדואן. לאינטר יש שלושה קשרים כלומר יתרון מספרי לסיטי, ושליטה. מאמן אינטר סימונה אינזאגי אוהב שהשחקנים שלו סוגרים אחד-על-אחד את היריבים שלהם במרכז המגרש, אז למי הוא יגיד להיות השחקן הנוסף?
יש שתי אפשרויות מובילות. הראשונה היא אחד הבלמים. לאינטר יש שלושה, כל פעם אחד מהם יעלה למעלה לסגור את דה בריינה או גונדואן. האפשרות השנייה היא דז'קו, שבמשחקי הנוק-אאוט עד כה עשה עבודה אדירה בלי הכדור, ואמור שוב לפתוח בהרכב לצד לאוטרו מרטינס. רומלו לוקאקו יחכה בספסל.
בכל מקרה, הסגנון בו אינטר משחקת עם שלושת הבלמים שלה יכול להוביל לקריעת קו ההגנה שלה בעקבות אותו חיסרון מספרי במרכז. המרוויחים אמורים להיות דה בריינה וגונדואן. הגרמני כבש צמד אדיר בגמר הגביע האנגלי בסופ"ש האחרון. אל תתפלאו אם הפעם זה יהיה דה בריינה.
הקרנות. הגנה על הולאנד, דה בריינה ויתר שחקני סיטי היא הכרח, אבל איך אינטר יכולה גם לנצח? להבקיע? רבות הקבוצות שלא הצליחו לענות לעצמן על השאלה הזו. בחצי הגמר מול ריאל מדריד ספגה סיטי שער מרגלי ויניסיוס. זה היה שער השדה היחידי לחובתה בליגת האלופות העונה. כן, עונה שלמה, ספיגה של שער שדה אחד בלבד.
הכדורים הנוספים שאדרסון הוציא מהרשת: אחד בעקבות פנדל, שלושה אחרי כדור קרן. פה אולי הסיכוי של אינטר. סיטי הכי חשופה בקרנות, בעיקר כשכדורים הולכים לקרן ארוכה, מעבר לשוער שלה. לאינטר יש את אחד ממרימי המצבים הנייחים הטובים ביותר שאפשר לבקש, הקאן צ'להאנולו. כשהוא יהיה ליד דגל הקרן נא להישאר מרוכזים מול הטלוויזיה.
הסיכוי. הדרך הנוספת של אינטר להפתיע היא באמצעות היציאה המהירה קדימה של לאוטרו מרטינס. הארגנטינאי הפך לאלוף עולם לפני כחצי שנה, אבל איבד את המקום שלו בהרכב במונדיאל לחוליאן אלבארס, מי שהוא בכלל חלוץ מחליף בקבוצה שמולו. אפשר לומר שההשוואה הזו מראה את הפערים בין הקבוצות – חלוץ מחליף של אחת תפס את המקום של כוכב השנייה.
עם זאת, לאוטרו הוא הכוכב, בטח בחודשים שהגיעו אחרי המונדיאל. הוא סיים את העונה כסגן מלך השערים של הליגה האיטלקית עם 21 כיבושים. הוא הבקיע את השער שסגר את הסיפור בחצי הגמר מול מילאן. הוא הבקיע צמד בניצחון 1:2 על פיורנטינה בגמר הגביע. בניגוד לסיטי, אינטר לא יכולה לזכות בטרבל, הליגה הלכה לנאפולי, אבל שני גביעים, כולל זה החשוב מכל, יהפכו את העונה הזו לחלומית.
