מוזיקה תמיד נחשבה יציבה מאוד בעולם של כל אחד ואחת מאיתנו. יש שירים שאנחנו אוהבים ויש שירים שאנחנו שונאים. אבל אם תשאלו מומחים, הם יגידו שאנחנו לא באמת אוהבים את השירים, אנחנו אוהבים איך שהשירים גורמים לנו להרגיש, או יותר נכון, מה שהשירים גורמים לנו לזכור, תחושת נוסטלגיה. זו יכולה להיות נוסטלגיה בת יום, אבל עדיין זו סוג של נוסטלגיה. ובכדורגל אין נוסטלגיה מרגשת יותר מהמנון ליגת האלופות במיוחד כאשר היא רועמת בין כותלי האצטדיון של הקבוצה שאתה אוהד.
אז כן, הנוסטלגיה, קשה להתווכח איתה, יש בה משהו שתופס אותך. האמת שבכל פעם שאנו נזכרים במשהו אנו מייצרים לעצמנו את האירוע בראש שוב ובמהלך ההיזכרות אנחנו מוסיפים דברים שאנחנו חושבים עליהם, עוד רגש, עוד אהבה ותחושת נוסטלגיה. הזיכרון החדש משכתב את הזיכרון המקורי, כך שלמעשה אין לנו זיכרונות מקוריים אלא רק זיכרונות ששבנו ונזכרנו בהם עם שינויים קלים בכל פעם. אנו חשים שהזיכרון שלנו אמיתי ואמין אך אין לנו יכולת לשים לב שהדבר אינו כך. לכן נוצר מצב שתחושת הנוסטלגיה המשכרת רק ממשיכה לשכר (או לשקר) אותנו יותר ויותר. אנחנו מנפחים את שקרה עוד ועוד בכל פעם. כולל תחושת השירים או הניצחון וההפסד. עושים לזיכרון ההוא רומנטיזציה.
והנה השבוע, ברביעי, אלופת איטליה, תעלה על הדשא בסן סירו האגדי מול התכחולים של נאפולי במסגרת רבע גמר ליגת האלופות ובתור אוהד מילאן אי אפשר שלא לחוש צמרמורת של נוסטלגיה בגוף ממש כמו אותו שיר ישן נושן שרק משתבח כמו יין לאורך השנים. רק לפני כשנה, צהלנו באופן בילתי מוסבר עם זכייה באליפות. אליפות שאף אחד ביקום לא ניבא, אפילו לא פיולי, רק אדם אחד זעק "אליפות" בקולי קולות מהרגע שהניח את רגלו על דשא הסן סירו (שוב), אחד בשם זלטאן איברהימוביץ'.
הנוסטלגיה העמוקה הזו שלנו, למשל שלי מימי אנצ'לוטי העליזים, שפירקנו את אירופה ואכן נתנו בראש לכולם, אבל בשורה התחתונה דון קרלו נתן לנו רק 2 גביעים, ועוד הפסד מכאיב במיוחד בגמר נגד ליברפול האיומה. החבורה של מרקו, חוליט, רייקארד, בארזי ואפילו פאפן, הביאה 3 גביעים (בנוסף ל2 הפסדים כואבים במיוחד למארסיי ואייאקס של קלייברט בגמר). האם אנחנו רומנטיקנים מידי ולא זוכרים באמת מה קרה שם, הרי מבחינתי (ורבים אחרים גם יסכימו איתי) מדובר על הקבוצה הגדולה ביותר בהיסטוריה, אפילו גדולה מזו של ברסה של פפ. התחושה שלי שאנחנו רומנטיקנים מידי, אני זוכר בעיקר את מילאן מפרקת לפיורנטינה את הצורה עם 3:7 וצמד של מרקו ומסארו במשחק ליגה זניח. וכמובן אי אפשר לשכוח את הרביעייה האגדית שתפרנו לברסה של יוהן קרויף.
הפעם יש משהו עוד יותר מתרפק על העבר בזכות היריבה, נאפולי, אותה אחת של דייגו הגדול, שדווקא כ-3 שנים אחרי שנפטר ובשנה בה ארגנטינה מניפה את הגביע הקדוש, פתאום התעוררה מהתרדמת ועושה הישג שיא בצמפיונס וזוכה בתואר האליפות אחרי 30 שנה. נאפולי בה ביקרתי לפני כשבועיים, כבר מתמרקת לקראת הזכייה באליפות, ברחובות רואים את הסיפרה 3 מרוחה בכל פינה, לרגל האליפות השלישית בהיסטריה, מי זוכר לפני כעשור שהקבוצה כמעט ירדה ליגה והסמיקה בתחתית וניצלה ברגעים האחרונים בכל עונה.
ואם מתעסקים בהיסטוריה, אי אפשר לשכוח את הבעלים שלנו עד לפני כמה שנים, שלקח את הרוסנרי להישגים אדירים והיסטוריים ועלה לכותרות דווקא השבוע. שירת הברבור של ראש ממשלת איטליה לשעבר, סילביו ברלוסקוני, האיש שהמילה שערורייה דבוקה לו לפדחת, היה עסוק השבוע בעיקר בלנסות לחיות, אחרי שאובחן אצלו סרטן הדם. והזכיר לכולנו שוב את גרנדה גרנדה מילאן שלנו.
אז כן, ברביעי בשעה 10 בערב, באמצע עוד מופלטה ופיצה ביד, אניח על גופי חולצה עם פסים שחור אדום ואתפלל לחצי מנה מהתוצאה במפגש הקודם. אבל אי אפשר יהיה לקחת ממני את תחושת (הבטן?) הנוסטלגיה, הנה שיר ליגת אלופות הנוסטלגי מתנגן לו ברבע הגמר בלב העיר מילאנו, האוהדים מאבדים את הקול. אמנם מרקו ואן בסטן, חוליט, רייקארד, מלדיני, בארזי, שבצ'נקו ופיפו או פירלו וקאקה כבר לא מתרוצצים באלגנטיות של ברבור על הדשא הירוק שלנו, אבל אי אפשר שלא להתמכר לרגעים האלה שהקבוצה שלך בשלב כל כך מאוחר, עם סיכוי (בזכות הגרלה..) להגיע לחצי הגמר ואפילו לגמר.
בקיצור, כל מה שאני רוצה ומאמין שביום רביעי נזכה ליצור וליצוק בטון חדש של נוסטלגיה, נמאס להתרפק על מה שקרה עשורים לאחור. האם אנחנו מסוגלים לעשות דבר שלא עשינו כבר כעשור? האם נזכור בערגה ורומנטיזציה את רבע הגמר או שזו רק ההתחלה? ימים יגידו... פורצה מילאן.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
