יש בעולם שני אנשים מהם מוכן סטף קרי לקבל הערות על הקליעה שלו. אחד הוא אביו דל, והשני: סטיב נאש. בחמש השנים האחרונות היה נאש יועץ למחלקת פיתוח השחקנים של גולדן סטייט, ואם הקלישאה "האדם עושה את התפקיד" הייתה אי־פעם נכונה, זה המקרה. מאחורי הקלעים הפך נאש לסוג של מנטור עבור קרי, ואפילו עוד יותר עבור קווין דוראנט. לפעמים הוא היה מצטרף למשחקונים אחרי האימון, או סתם משחק "חיובים" ונותן להם פייט.
דוראנט, שבניגוד לקרי צריך להרגיש שאוהבים אותו כל הזמן, התחבר עמוקות עם מי שנחשב לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה שמעולם לא זכו באליפות. אז ביום חמישי, כשברוקלין הודיעה כי הקנדי (46), שהיה פעמיים ה־MVP של העונה, חתם לארבע שנים כמאמן – בקבוצה שהציפיות ממנה הן להיאבק בעונה הבאה על האליפות – היה ברור שהמינוי הזה קיבל את האישור של דוראנט.
שון מרקס, הג'נרל־מנג'ר של הנטס, שיחק עם נאש בפיניקס סאנס. כשהסביר ביום חמישי מדוע בחר בו, אפשר היה לשמוע את ההערצה בקולו. "הוא המנהיג הטוב ביותר שהייתי בסביבתו", אמר מרקס. "הייתה לו אמפתיה מדהימה כלפי אחד כמוני, השחקן ה־15 בסגל. הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי לבנות בברוקלין את התרבות שאני שואף אליה".
לפני שהחתים את נאש התקשר מרקס לקולגה שלו מגולדן סטייט, בוב מאיירס, וביקש את ברכתו. לא שמאיירס היה יכול לעצור את נאש, אבל מרקס הרגיש שזה הדבר הנכון לעשות. אחרי הכל, אם הוא רוצה לייצר בנטס תרבות כמו שנבנתה אצל הווריורס, לא מספיק לעשות מה שהם עשו עם סטיב קר – שחקן עבר מצוין ואישיות מוערכת, שמקבל משרת מאמן ראשי בלי שום ניסיון – צריך להתנהל כמוהם. מאיירס אמר ל־ESPN: "סטיב יכול להרוויח את הכבוד המיידי מצד דוראנט, קרי או קליי תומפסון, ואין יותר מדי אנשים בעולם שיכולים לעשות זאת".
פרשן כדורגל בינוני
מאז פרש לפני חמש שנים, בגיל 41, סירב נאש לחזור כל כך מהר לתוך קלחת ה־NBA. קבוצות גיששו, והוא אמר שוב ושוב לא. התפקיד הקטן בגולדן סטייט שימח אותו, ועל הדרך גם נתן לו שתי טבעות אליפות שלא השיג כשחקן. אבל האתגר של הנטס היה פשוט גדול מכדי לסרב לו.
נאש העביר את השנים האחרונות בטיפוח אהבתו לכדורגל, אהדתו לטוטנהאם ופרשנות – בינונית מאוד – במונדיאל. היה ברור שהוא נהנה מהחיים נטולי הלחץ, אבל הוא איש חכם שמבין כי לא תהיה עוד הזדמנות כזו, קבוצה שמוכנה להתפוצץ.
מרקס יודע היטב ששני הכוכבים הגדולים, דוראנט וקיירי ארווינג, זקוקים בקביעות לטיפול מיוחד. לפחות אחד מהם, ארווינג, יכול להיות בעיה של ממש בכימיה הקבוצתית. נאש, מאמין מרקס, ינטרל את כל המהמורות הפסיכולוגיות. בלעדיהן, ובהנחה שהשניים החלימו, יש לנטס צמד סופרסטארים מהגדולים בליגה. וכמו שהוכיחו חודשי הבועה, הצוות מסביבם עמוק ומוכשר.
אייקון כדורסל ענק
ההצלחה של הנטס, שנכנסו לפלייאוף כשהם משחקים פחות או יותר עם הספסל, נזקפת לזכות המאמן הזמני ז'אק ווהן. מכאן גם בא הטעם הרע שהתלווה להחתמת נאש. זה צורם על רקע הקיץ שעובר על שחקני ה־NBA. המראה של שחקן עבר לבן שאין לו ניסיון באימון מדלג מעל עוזר מאמן שחור, שעשה את כל הדרך מקצה הספסל והוכיח את עצמו, גרמה להרבה אנשים לנוע בחוסר נוחות על כיסאותיהם.
קשה לדבר על זה, כי אין אדם בליגה שלא אוהב את נאש, או לא חושב שמעבר ליכולות הכדורסל שלו מדובר באחד האנשים הטובים שרצו אי־פעם על הפרקט. נאש הוא זה שקיצץ בשכרו כדי שקוונטין ריצ'רדסון יקבל חוזה טוב יותר בפיניקס, והוא זה שהזמין את סטיבן ג'קסון לגור איתו כשהאחרון נקלע לתקופה רעה. הוא כוכב לבן שהשתמש בפריבילגיה שלו כדי לעזור, הרבה לפני שזה נחשב "קול".
אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח. בעונת 2012/13 היו 14 מאמנים שחורים ב־NBA. כשהפלייאוף הנוכחי החל היו שמונה, ועכשיו יש חמישה בליגה של 32 קבוצות. היו שטענו כי המקרה של נאש הוא לא פריבילגיה לבנה, אלא פשוט פריבילגיה של אגדת עבר. מארק ג'קסון וג'ייסון קיד, שחקני עבר שחורים, קיבלו אף הם משרות אימון בלי ניסיון. אבל כיום יש ב־NBA תשעה מאמנים שהם שחקני עבר, שבעה מהם לבנים – בליגה ש־80 אחוז משחקניה שחורים.
ווהן יישאר בנטס ויהפוך לעוזר המאמן עם השכר הגבוה בליגה. זה לא ישנה את העובדה שבסיומו של קיץ היסטורי במאבק על צדק חברתי, רוב ראשי הקבוצות ב־NBA עדיין מרגישים יותר נוח עם מאמנים שנראים כמותם. במקרה הזה מדובר באדם אהוב אוניברסלית, אך כשתתחיל העונה כל זה יישכח. נאש יצטרך לאמן את דוראנט וארווינג, כשהוא יודע שכישלון פשוט לא בא בחשבון.
