התקציר באדיבות תאגיד השידור כאן
לכדורגל באורוגוואי יש מוטו המזוהה איתו: "גארה צ'רואה" - אלה שתי מילים שאי אפשר להסביר בשלמות בתרגום סימולטני, וגם כל אחד יסביר את המשמעות קצת אחרת. בגדול, מדובר ברוח הלחימה של הנבחרת, לתת הכול כשכבר אין מה לתת. אורוגוואי ניצחה את ישראל בחצי הגמר, אבל בשבועות האחרונים חווינו את הגארה צ'רואה הישראלי, את הרוח של הנבחרת הספציפית הזו. רוח שנזכור תמיד כשנצפה בנבחרות ישראל השונות.
נבחרת הנוער במונדיאליטו - כתבות נוספות
גם במשחק הזה, בהפסד, הם נתנו הכול כשכבר היה קשה לתת, וזה לא הספיק. אחרי מחצית ראשונה שוויונית המצב השתנה ככל שהמשחק התקדם ועדיין, בדקה ה-85 דור תורג'מן הוריד כדור גובה בצורה נפלאה והשאיר את עומר סניור מול שוער. גם אם בדקות האחרונות הכדורגל לא היה חכם מספיק, לא אינטנסיבי מספיק, המצב היה שם, הנבחרת הייתה שם.
2 צפייה בגלריה
גם במשחק הזה, בהפסד, שחקני נבחרת הנוער נתנו הכול כשכבר היה קשה לתת. דור תורג'מן
(JUAN MABROMATA/AFP)
אנחנו מאוכזבים מהפסד בהפרש של שער אחד לאורוגוואי, והדבר לבדו מראה מה שווה הנבחרת שהגיעה למקום הכי רחוק שנבחרת כדורגל ישראלית כלשהי הגיעה אליו אי-פעם. גם בתחרות האירופית לפני שנה, גם בתחרות העולמית עכשיו. הופעה מצוינת של השוער תומר צרפתי והמגן רוי רביבו (היה יכול להיות המגן של הנבחרת הבוגרת עכשיו אם לא היה גם חלק מהנבחרת הצעירה) לא הספיקה כדי לשים את הרגל על המדרגה האחרונה, אבל אף אחד לא חשב שהמדרגה הזו בכלל קיימת עבורנו.
"לא נשכח את הטורניר הזה לעולם", אמר אופיר חיים אחרי המשחק, וברור שהוא לא ישכח, גם אנחנו לא, כי לכו תדעו מתי תהיה נבחרת כחול-לבן שתתקרב להישג הזה. אבל עכשיו, אחרי שנעמוד ונמחא כף בפעם האחרונה, אפשר ואף צריך לשאול: למי שייך ההישג הזה? התשובה היא לא "הכדורגל הישראלי". האוהדים נהנו, זה ברור. חווינו משהו חדש, מרגש, אבל הכדורגל הישראלי לא ישתפר בזכות הטורניר בארגנטינה. ההישג שייך לנבחרת הנוער של אופיר חיים, ועם כמה שקשה לשמוע זאת - ממש לא לכל הכדורגל הישראלי.
הישג לכדורגל הישראלי יהיה אם בזכות הטורניר השחקנים ייצאו לקבוצות טובות באירופה. או שאולי קבוצות ישראליות ייתנו לאותם שחקנים יותר דקות, דבר שאחרי שהענן הוורוד יתפזר כלל לא בטוח שיקרה. יש עוד משחק ביום ראשון, על המקום השלישי, מקום על הפודיום העולמי. אחריו אנחנו נכנסים לסוף עידן התמימות.
אכן היה משהו תמים בטורניר הזה. תחושה של עולם אחר, שלא הכרנו, ובתוך תוכנו אנחנו מאוד רוצים להישאר חלק ממנו. אופיר חיים, תומר צרפתי, עילי פיינגולד, סתיו למקין, אור ישראלוב, רוי רביבו, איליי מדמון, דור תורג'מן וכמובן גם שחקנים נוספים סיפקו לחובבי הכדורגל הישראלי, אלה שחווים אכזבות באופן קבוע - ואף הפכו לציניים עם השנים - שלושה שבועות שמעולם לא ידענו, ולכו תדעו מתי נדע כאלה שוב.
