כשהיא עטופה בדגל ישראל - רגע אחרי אחד ההישגים הספורטיביים הגדולים ביותר של אתלט ישראלי - לונה-צ'מטאי סלפטר דמעה. ולא רק היא. ככה זה כשסיפור הסינדרלה של סלפטר בת ה-33 הגיע היום (שני) לשיא חדש עם מדליית הארד בריצת המרתון באליפות העולם - הרביעית אי פעם של ספורטאי בכחול-לבן בתחרות הכי יוקרתית שיש אחרי המשחקים האולימפיים.
אפשר לומר שמדובר בסוג של תיקון. לפני פחות משנה החמיצה סלפטר מדליה באולימפיאדת טוקיו, שם הייתה במאבק על הארד עד הקילומטרים האחרונים. התכווצויות בבטן, לדבריה בשל כאבי מחזור, גרמו לה לעבור להליכה – אך היא סירבה לפרוש, וסיימה במקום ה-66. הפעם, על המסלול ביוג'ין שבארה"ב, שום דבר לא מנע ממנה לרשום היסטוריה.
סלפטר רשמה קאמבק ענק בריצה המפרכת וסיימה אותה במקום השלישי בזמן של 2:20:18 שעות, קצת יותר משתי דקות אחרי הזוכה גוטיטום גברסלאסה האתיופית.
הבייביסטרית של ילדי הקונסול
מי האמין 14 שנה אחורה, שכך יראה ה-18 ביולי 2022 עבור סלפטר. כאשר הגיעה ארצה בסוף 2008 כדי לשמש כאם הבית והאחראית לילדיו של קונסול קניה דאז, סטיב לורטה, לא רק שאינה דמיינה מקום על פודיום כלשהו, אלא אף אחד, כולל היא, לא חשב שתהפוך בכלל לאתלטית מקצוענית.
צ'מטאי נולדה בריפט-וואלי בעיירה קפנקיאר. לאביה שהלך לעולמו היו שתי נשים. אחת ילדה לו שמונה ילדים והשנייה ילדה לו חמישה ילדים וביניהם לונה. כמו שאר הילדים באזור הוואלי היא עשתה את הדרך לבית הספר בריצה. כמה רחוק אתם שואלים? מדי יום היא רצה ארבעה קילומטרים לכל כיוון. אגב, חלק מהמדענים טוענים כי הצורך לרוץ לבית הספר מקנה לילדים בסיס מצוין לספורט שבו יעסקו.
למרות שהתבלטה דווקא בכדורגל ("הייתי חלוצה מרכזית בנבחרת בית הספר", סיפרה בעבר), כשהייתה בת 16 המליץ המורה שלה שתעבור לפנימיית האתלטיקה הידועה "סנגורה". עם זאת, אביה, שעסק בחקלאות כמו אמה ורבים מאנשי השבט - משפחתה משתייכת לשבט הווסט-פוקוט שהוא תת-שבט של הקילאנג'ין, שידועים בהצטיינותם בריצות בינוניות וארוכות - התנגד. כך נגזר עליה להימנע מעיסוק בספורט תחרותי וזו הסיבה שלונה לקחה את התפקיד בבית הקונסול הקנייתי בהרצליה.
הכל בגלל האהבה
החודשים הראשונים היו שגרתיים למדי, אך ריצת ג'וגינג אחת בפארק בהרצליה, הובילה לעוד שינוי גדול בחייה של צ'מטאי. בחור בשם מוטי מזרחי המקורב למועדון אתלטי השרון ראה אותה רצה, התפעל מהביצוע הקליל והמליץ עליה למאמן המועדון, אמנון גור.
תוך זמן קצר, הרבה בזכות העזרה של הגנטיקה הקנייתית, ופחות בגלל האימונים, הפכה למתחרה ולמנצחת בריצות למרחקים ארוכים. באותה תקופה כשנשאלה האם הייתה רוצה להינשא לישראלי ולהישאר בארץ היא הסמיקה, נתנה תשובה חיובית קצרה והמשיכה לשאלה הבאה. גם היא לא הייתה יכולה להעלות על דעתה שהגורל יזמן לה את המפגש עם דן סלפטר.
סלפטר הפך למאמנה ועם הזמן נרקם בין השניים קשר רומנטי שהוביל את הזוג להתחתן ב-2014 בניירובי בירת קנייה. "איך הכל התחיל? פעם נסענו לתחרות, אני הייתי במושב האחורי, חברה של דן ישבה לידו וכל הדרך קינאתי בה", סיפרה בשנה שעברה בראיון ל"ידיעות אחרונות". סלפטר עצמו הוסיף: "אני כל הזמן עושה עצירות לצורך חשבון נפש פנימי. היה לי כיף איתה, התגעגעתי אליה והריצה הפכה לחלק משני בקשר שלנו".
המדליה והפרישה
אמרה וקיימה. באוגוסט 2018, באליפות אירופה שנערכה בברלין, זכתה סלפטר במדליית זהב בריצת 10,000 מ' בתוצאה של 31:43.29 דקות, ובכך הפכה לאתלטית הישראלית הראשונה אי פעם שעמדה על הפודיום בתחרות זו. כמה ימים לאחר מכן, הייתה קרובה לזכות במדליה נוספת באליפות - בריצה ל-5,000 מ'. לקראת סיום הריצה, בסיבוב הלפני אחרון, היא האיצה במחשבה שזהו הסיבוב האחרון, ובסיומו חצתה שנייה את קו הסיום, ולכן הניפה את ידיה לשמיים. היא, כאמור, התבלבלה. לאחר מכן המשיכה את הריצה, אך נפסלה.
סלפטר המשיכה הלאה והחליטה, ביחד עם בעלה-מאמנה, לעשות סוויץ' ולעבור להתחרות במרתון, כדי שיהיה לה סיכוי רב יותר לזכות במדליה אולימפית טוקיו. שם סיפקה עוד סיפור מעורר תהודה. עד הקילומטר ה- 38 הייתה המרתוניסטית הישראלית חלק מדבוקה של ארבע אצניות שנאבקו על שלוש המדליות, ומד ההתרגשות של הפרשנים והצופים בארץ טיפס בהתאם. אלא שאז היא עברה לפתע להליכה, והביטה חסרת אונים ביריבותיה שהמשיכו לעבר הפודיום. בהמשך מצאה איכשהו כוחות והגיעה על סף עילפון אל קו הסיום.
שם גם גילתה את הסיבה לכך: כאבי מחזור. "את כתם הדם הראשון גיליתי הרבה אחרי שהתחרות הסתיימה, כשהגעתי למלון. מה ששבר אותי לקראת סוף הריצה, כשכבר הייתי כל כך קרובה לסוף המסלול, הם כאבי הטרום-מחזור", הסבירה.
והנה, היא שוב ידעה להמשיך הלאה. קדימה. בדרך להישג שאף אחד כבר לא יכול לקחת ממנה. מישהו אמר מדליה בפריז 2024?
