ארטיום דולגופיאט, נולד בשנת 1997 בדניפרו שבאוקראינה. בגיל שש החל להתעמל. זכה פעמיים באליפות אוקראינה בקרב-רב בגילי ילדים. בגיל 12 עלה לישראל והצטרף למכבי ת"א. הוכתר פעמיים כסגן אלוף עולם ופעמיים כסגן אלוף אירופה. ב-2020 זכה בזהב באליפות אירופה במרסין שבטורקיה, שבה גם זכה בארד בתרגיל הקפיצות והפך למתעמל הישראלי הראשון והיחיד בהיסטוריה שזוכה בשתי מדליות בתחרות אחת. ב-2021 הפך באולימפיאדת טוקיו לספורטאי הישראלי הראשון שזוכה במדליית זהב בהתעמלות, מהענפים היוקרתיים במשחקים האולימפיים. בימים אלה מתכונן לאליפות אירופה שתיערך במינכן באוגוסט. פרזנטור של בנק הפועלים, דנונה פרו, הונדה, פוג'יטסו וקבוצת הבנייה דוד אזולאי. מאורס למאשה.
לפני הכול, ברכות על הזהב בגביע העולם בבאקו. איך היה?
"די סבבה. אלה אמנם תחרויות קטנות יותר מאולימפיאדה, אבל מצד שני היה עליי יותר לחץ מהרגיל, כי הפכו אותן לחלק מהקריטריון הבינלאומי להשתתפות באליפויות העולם. בתחרות הראשונה בסבב, בקוטבוס שבגרמניה, עשיתי לא טוב. עליתי לגמר, אבל נפלתי שם וסיימתי במקום השביעי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
התאכזבת מעצמך?
"לא ממש, אבל הבנתי שצריך לעבוד. למחרת היה לי גמר בתרגיל סוס קפיצות וגם שם נפלתי. משם ישר נסענו לדוחא, היה לי יום וחצי להתאושש ולעשות סוויץ' בראש, הבנתי את הטעויות שלי. בדוחא כבר עליתי לשלושה גמרים - בתרגילי קרקע, סוס סמוכות וסוס קפיצות. בקרקע סיימתי ראשון בגמר, בסוס סמוכות שישי – כן, נפלתי שם - ובסוס קפיצות שביעי, עם מתחרים מאוד חזקים. כאן כבר הייתי יותר מרוצה. אחר כך שבוע בבית וטיסה לתחרות בקהיר. זה כבר היה די קשה".
בשבילך? לא מאמין.
"שמע, זו תחרות שלישית בתוך שלושה שבועות. חוץ מזה, היה מאוד קר באולם שם; התחרות נערכה בדיוק בזמן גל הקור באזור וזה די השפיע עליי. היה מאוד קשה להתחמם לפני התרגיל, כי אחרי עשר שניות השיניים שלך נוקשות. השופטים בעצמם ישבו עם מעילים. בקרקע הייתי ראשון, למרות תרגיל לא הכי טוב. לתחרות בבאקו כבר לא היה לי כוח בכלל. זו כבר תחרות רביעית ברציפות בתקופה הזו, הרבה לחץ, אדרנלין עולה ויורד".
בלי כוח וזכית. מה יקרה כשיהיה לך כוח?
מחייך בביישנות. "יש אנשים טובים סביבי שהרימו לי ועזרו לי מנטלית".
פוליטיקאים יצרו קשר לברך או שהם נזכרים בך רק באולימפיאדות?
"עכשיו לא, אבל מתקשרים בתחרויות הגדולות יותר. זה לא מבאס, אני מבין את זה. אם לכל אחד יתקשרו אחרי תחרות קטנה, לא יהיה להם זמן לדברים אחרים. זה מזכיר לי שהתבאסתי קצת אחרי שחזרתי מאליפות העולם בדוחא ב-2018 אחרי שסיימתי חמישי. אף עיתונאי לא הגיע לשדה, למרות שזה הישג מאוד מכובד. שנה קודם, כשסיימתי שני במונטריאול, הטלפון לא הפסיק לצלצל".
זכית שלוש פעמים ברצף בתחרויות גביע העולם, קהיר, דוחא והאחרונה בבאקו. אתה פייבוריט לזהב גם באולימפיאדה בפריז 2024?
"יש עוד דרך ארוכה לפריז. אי-אפשר לדעת עדיין, כי מאז האולימפיאדה עוד לא הייתי בתחרות גדולה, כמו אליפות עולם או אליפות אירופה. בתחרויות האחרונות לא השתתפו כמעט רוסים, לא רק בגלל המלחמה, אלא כי הם לא צריכים את הקריטריון, הם מאה אחוז מעפילים. וגם, דרגת הקושי שבה התחריתי עכשיו, לא בטוח שתספיק למדליה. בניתי את התרגיל מחדש כי אחרי האולימפיאדה השתנתה החוקה ודווקא בקרקע שינו הכי הרבה. נגיד, באולימפיאדה היו לי שני אלמנטים רצופים בתרגיל שנתנו לי בונוס של שתי עשיריות הנקודה. אותו רצף כבר לא ייתן את הבונוס הזה עכשיו, ואני צריך ללמוד אלמנטים שבחיים לא עשיתי, כמו דאבל בורג צמוד לדאבל סלטה בקיפול".
נשמע קל.
"אף אחד בעולם עוד לא עשה את זה, אלה שני אלמנטים שחייבים דיוק מרבי כדי להצליח ואני מכין את זה ורוצה להכניס את זה כבר לתחרות הבאה, בגביע האתגר בקרואטיה".
ב-2016 הגעתי לאליפות אירופה בשווייץ ולא היה לי חשק, אפילו לא זוכר למה. מנטלית, עניין של שחיקה. אחרי התחרות חשבתי, 'מה אני עושה פה? אולי הגיע הזמן להפסיק?' לא שיתפתי אף אחד במחשבות האלה פרט להורים, שהציעו שאחזור לארץ ואקח כמה ימים חופשה. בשבוע החופש הבנתי שמשעמם לי לשבת בבית וחזרתי לאימונים. בערך פעם בשנה תמיד יש את המחשבה של 'אולי זהו', בעיקר אחרי פציעות לא פשוטות
ההישגים שלך בסוס קפיצות מראים אולי שיש תקווה גם שם למדליה, לא רק בתרגיל הקרקע שבו זכית בזהב אולימפי. זה אכן ריאלי?
"פוטנציאלית זה מאוד ריאלי. גם בטוקיו רציתי להתחרות בסוס במקביל לקרקע, אבל הרגליים שלי לא עמדו בעומס גבוה כל כך. לפני האולימפיאדה דיברתי עם המאמן שלי סרגיי וייסבורג והפיזיותרפיסט אדם בדיר והחלטנו שאנחנו הולכים רק על קרקע - בלי להסתכן. בפריז אני מקווה כבר להשתתף גם בסוס. בינתיים, טפו-טפו-טפו, הולך בסדר, אבל יש לי רק קפיצה אחת ברמה בינלאומית, ואני חייב להביא את הקפיצה השנייה לרמה הזו".
תגיד, מה יהיה עם הצניעות הזו? "אני לא מספיק", "אני לא ברמה". זה אמיתי, או שאתה מנסה להוריד ציפיות?
"אני אומר את מה שיש. תגיד לי אתה אם אני צנוע מדי, אני לא יודע".
אני אומר שכן. אתה פאקינג אלוף אולימפי בהתעמלות.
"טוב, ככה אני".
איפה הצניעות באה לרעתך?
"אני חושב שהרבה פעמים אני לא יכול להגיד 'לא' לאנשים. ב-2017 זכיתי במדליית כסף באליפות העולם, לקחו אותי לכתבה בקניון איילון ברמת-גן, עצרו אנשים ושאלו אם הם מכירים אותי. כמעט אף אחד לא הכיר אותי, אולי עשרה אנשים. אחרי האולימפיאדה בטוקיו שוב לקחו אותי לכתבה בשטח, הפעם לשוק הכרמל, ואז כבר כולם הכירו אותי. הלכתי שם עשרה מטרים ב-20 דקות, כי הצטלמתי עם כל מי שביקש. העיתונאים התעצבנו שאני מעכב אותם ועניתי שאני לא מסרב לאף אחד שרוצה סלפי. אנשים ישבו בבית, צפו בי, היו איתי, מעריצים אותי - למה שאגיד לא לצילום?"
הבקשות האלה נשארו באותה תדירות?
"עכשיו הרבה פחות באים ומבקשים סלפי, אבל ברור שמזהים. אחרי האולימפיאדה באמת היה קשה ללכת ברחוב. ישבתי יום אחד במסעדה בראשון-לציון, בא בן אדם, בירך אותי, אמר, 'כל הכבוד, גאווה'. בזמן שאני יושב לאכול עם חברה שלי ועוד חבר, הוא מתחיל לומר לי, 'אל תבזבז את הכסף, תשים במקום הנכון, תקנה דירה לעצמך'. זה היה לא נעים. אנחנו ממש באמצע האוכל והוא נואם לי. אגב, בשוק האכילו אותי מעולה. בדרך כלל כשאני מגיע למסעדות אז הבעלים מגיעים עם הנחה או על חשבונם. זה מביך אותי וחמוד מצידם".
מרגיש פתאום סלב?
"כן, בזכות הדברים האלה. להשקות כמעט לא מזמינים אותי, יודעים שאין לי זמן לזה. חוץ מזה, החיים כמעט לא השתנו. אני באותה שגרת חיים".
שזה אומר?
"קם ב־08:00 בבוקר, ארוחה ראשונה כוללת דייסת שיבולת שועל, ב-8:40 יוצא לאימון, ב-9:30 מתחיל לעבוד עד 12:30 רצוף. הולך לארוחת צהריים בוינגייט, שומר על תזונה בריאה. אחר כך נח באולם ומתחיל אימון ב-15:00, מסיים סביב 17:30 ואז הביתה לארוחת ערב ולבילויים עם החברה".
מה התפריט שלך כולל?
"יש תזונאי שמלווה אותי. אני לא סופר קלוריות, פשוט יודע לאזן".
מה עם מתוקים?
"כשמסתיימות תחרויות, כן. אחרי האולימפיאדה חגגתי, אכלתי המון. יכולתי להזמין ארבעה-חמישה קינוחים לשולחן, פיצה, המבורגר, כל הדברים שנשמרתי מהם לפני".
הקולגה שלך לזהב בטוקיו, לינוי אשרם, פרשה. תובנות?
"זו החלטה שלה והיא נשמעת שלמה עם זה. מאחל לה הרבה בהצלחה".
יצא לכם לדבר?
"כן, מדברים לפעמים והשתתפתי בסרטון הפרישה שהכינו לה. כשחזרתי מהאולימפיאדה נסעתי לחופשה ובתחרויות שלה כבר צפיתי מהכנרת. האמת היא שלא רעדתי ככה מרוב מתח גם כשהתחריתי בעצמי. זה מאוד קשה לצפות מהצד ולא להשתתף. אני מתנצל בפני האנשים בישראל אם גרמתי להם למתח מיותר בגמר בתחרות שלי".
ההתנצלות מתקבלת. עברו גם בך הרהורי פרישה?
"הרבה פעמים. ספורט זה דבר לא קל, היו מקרים שכבר חשבתי שזהו. ב-2016 הגעתי לאליפות אירופה בשווייץ ולא היה לי חשק, אפילו לא זוכר למה. מנטלית, עניין של שחיקה. אחרי התחרות חשבתי, 'מה אני עושה פה? אולי הגיע הזמן להפסיק?' לא שיתפתי אף אחד במחשבות האלה פרט להורים, שהציעו שאחזור לארץ ואקח כמה ימים חופשה. בשבוע החופש הבנתי שמשעמם לי לשבת בבית וחזרתי לאימונים. בערך פעם בשנה תמיד יש את המחשבה של 'אולי זהו', בעיקר אחרי פציעות לא פשוטות".
את הפציעה הכי קשה עברת די צעיר.
"ב-2010, כשהייתי בן 13. טסנו למחנה אימונים באיטליה וירד מבול. המים חדרו לאולם, המאמנים עצרו את האימון והוציאו את המים. בינתיים הלכנו לקפוץ בטרמפולינה, שבה אסור
שבו-זמנית יקפצו יותר מאחד, וקפצנו עליה ארבעה אנשים. באיזשהו שלב הברך שלי הסתובבה, העצם נתלשה. חזרתי על קביים לארץ, ובבית החולים אמרו שצריך ניתוח וכנראה לא אוכל להמשיך בספורט. הרדימו אותי לקראת הניתוח וכשהתעוררתי אמרו לי, 'לא עשינו ניתוח בסוף'. הסבירו שסובבו את הברך חזרה ושמו גבס. השתקמתי מאז".
איך שומרים על הרעב והתשוקה מול שחיקה כזו?
"עד לפני חמש שנים, בחיים לא נסעתי לחופשה. בכל השנים התאמנתי ברציפות, אז היו הרבה נפילות מנטליות והיה לי קשה מאוד להמשיך. הבנתי שצריך להציב יעד, להיות מרוכז בו, ואז לקחת כמה ימי חופשה. אחרי האולימפיאדה נסעתי עם בת הזוג שלי למלדיביים ועכשיו לדובאי. גיליתי שחופשות מתדלקות אותי מחדש, מוציאות ממני מחשבות על ספורט, מנקות את העומס והמתח".
בוא נדבר קצת על פרנסה. יכול להיות שהעובדה שעלית לארץ פוגעת ביכולת שלך לקבל קמפיינים יקרים יותר, לעומת ספורטאים שנולדו בישראל?
"לפני הכול, יש בזה היגיון. קמפיינים כאלה כוללים הזמנות לאירועים ולי אין הרבה זמן. אני גם די מפחד לבוא ולדבר מול הרבה אנשים, זה קצת קשה לי, אז אני חושב שבגלל זה אולי פחות באים אליי. יש לי גם בעיה של שפה ועד האולימפיאדה עשיתי מעט מאוד ראיונות, לא דיברתי, לא אהבתי את זה ואפילו פחדתי והתביישתי לדבר. ברור שבמצב כזה לא יבואו יותר מדי מפרסמים, כי הם לא ממש מכירים אותי. באותה תקופה הרגשתי שהראיונות יותר קשים לי מהתחרויות. בטוקיו כבר עברתי טיפול בהלם, ימים עמוסים של חשיפה וראיונות, ואז הרגשתי יותר פתוח, תפסתי ביטחון, ופה כבר הגיעו יותר מפרסמים. לכל אורך הדרך היו לי שלושה ספונסרים, כמו הונדה, בנק הפועלים ופוג'יטסו, שממשיכים איתי עכשיו. הצטרפו אליי באחרונה דנונה פרו והקבלן דוד אזולאי. אני גם חייב הרבה לאגודה של מכבי ת"א, לוועד האולימפי וליחידה לספורט הישגי ולאיגוד ההתעמלות. אני לא מרגיש אפליה לרעה לעומת ספורטאים שנולדו פה".
"ב-2017 בתחרות בבאקו נחתי על הראש בצורה מסוכנת. אמרו לי אחרי זה שהיה לי הרבה מזל ושיכולתי לסיים את החיים שלי. עשיתי שם אלמנט חדש, שאני הראשון בעולם שביצע מאז שנות ה-90: טריפל סלטה לאחור. האולם היה חשוך, נפתחתי עם הגוף לפני הזמן עם הראש למטה, כי התבלבלתי בין התקרה לרצפה"
נולדת בדניפרו שבאוקראינה. יש לך קרובים שם כרגע?
"כבר לא. דוד שלי עלה לארץ, ואז חזר לאוקראינה עם אשתו והבן הקטן. בתחילת המלחמה הם חזרו לישראל, והפעם אני חושב שיישארו בארץ".
בתור אדם שעלה לארץ, מה הכי חשוב לספק לספורטאי שמגיע לכאן עם פערי תרבות ובדרך כלל גם בלי הרבה כסף?
"כסף, כמובן. מאוד קשה לעבוד ובמקביל להתאמן. למזלי, ההורים שלי עבדו בשתיים-שלוש עבודות וניסו לתת לי כמה שיותר שקט. היה לי גם למזלי את מכבי ת"א, שהלכה לקראתי ועטפה אותי. אתה צריך להיות ממוקד בספורט ולא באיך אתה מביא לחם הביתה".
לא רומז חלילה משהו, אבל מי היורשים שלך? יש דור עתיד?
"יש הרבה צעירים מוכשרים בהתעמלות כיום, וזה תלוי בהם. פוטנציאל יש. דימה דוצנקו למשל, בן 16, יכול לדעתי להגיע לרמות הגבוהות, ויש עוד צעירים מצוינים. הכול בידיים שלהם".
הבנתי שגם אחיך הקטן בעניין.
"ליאור בן ארבע וחצי, בחוג בינתיים, אז אי-אפשר לדעת. אני בעד שילך לקריירה של התעמלות. אגב, הוא מתאמן יחד עם הבן של אלכס שטילוב, רום".
אמא שלך עוררה בזמנו סערה כשאמרה שלא נותנים לך להתחתן בישראל. איפה עומדות התוכניות בנושא?
"זה נכון, החברה שלי מאשה לא יהודייה, אבל זו בסוף בחירה שלי ואני אוכל לעשות את זה בחו"ל אם ארצה. התארסנו באוגוסט 2020 ועוד לא קבענו תאריך. שמע, אני חייב לומר שלא מבאס אותי שאני לא יכול להתחתן בישראל. ככה זה, לכל מדינה יש את החוקים שלה ולא לקחתי את זה אישית".
איך מאשה ואתה הכרתם?
"זה היה בשנת 2016. הייתי במחנה אימונים בבלארוס, שם היא למדה באוניברסיטה, ראיתי אותה בקפה, לקחתי טלפון ונפגשנו כמה פעמים. הקשר בינינו התחזק והיא הייתה באה לארץ פעם בחודשיים למשך שבוע, בחופש הגדול קצת יותר, ואחרי שסיימה ללמוד היא הגיעה לחיות איתי בישראל".
אגב, איפה המדליה עכשיו? היו מקרים של היעלמויות, איך אתה שומר עליה?
"בארון בבית, זה יקר מאוד עבורי. עברתי עכשיו לדירה חדשה בנתניה ואבנה ארון לכל המדליות".
הקריירה של מתעמל אולימפי קצרה. מחשבות על העתיד?
"אמשיך עד שהגוף שלי ייתן לי וכל עוד ארגיש שאני רוצה לעשות את זה. הגיל הממוצע לפרישה עלה ועומד על קרוב לגיל 30. היעד שלי כרגע הוא פריז ואחרי זה אחשוב על זה. לפני טוקיו ידעתי שאני ממשיך, לא משנה מה. אחרי פריז אצטרך לחשוב שוב. התחלתי קורס מאמנים בפברואר האחרון, אבל קשה לי להגיע בגלל התחרויות. תוכניות לעסקים אין לי בינתיים, אבל אולי".
מה המחיר ששילמת על המסלול שבחרת?
"אתה יוצא פחות עם חברים, מקפיד על שעות שינה, מוותר על בילויים, חופשות, סופי שבוע. חברי אמת תמיד יישארו איתך, אבל בכללי לא היו לי הרבה חברים, כי לא היה לי את הזמן לבלות עם כולם. אני לא חושב שהפסדתי חוויות דרמטיות לעומת אחרים, אולי ביליתי פחות במועדונים לעומת השאר. לא מתחרט. זה היה שווה את זה".
מתי היית הכי קרוב למוות?
"ב-2017 בתחרות בבאקו, כשנחתי על הראש בצורה מסוכנת. אמרו לי אחרי זה שהיה לי הרבה מזל ושיכולתי לסיים את החיים שלי. עשיתי שם אלמנט חדש, שאני הראשון בעולם שביצע מאז שנות ה-90: טריפל סלטה לאחור. האולם היה חשוך, נפתחתי עם הגוף לפני הזמן עם הראש למטה, כי התבלבלתי בין התקרה לרצפה. נחתי על הצוואר, הייתי בשוק בהתחלה ונשכבתי. זה לא כאב באותה שנייה ולא הבנתי מה קרה בכלל. אדם וסרגיי רצו אליי ישר, כשאדם דופק ספרינט יום אחרי ששבר את הרגל בעצמו מהחלקה במדרגות. הכניסו אותי על אלונקה לאמבולנס, וכשהתחלנו לנסוע אדם בדק אם אני מרגיש את כל חלקי גופי. אני אומר לו, 'אדם, עזוב את כל זה, תבדוק לי את האצבע ביד ימין, שם כואב לי'. הוא עוד שנייה הרביץ לי מהלחץ אבל עשיתי צילום והכול היה די תקין, חוץ מהאצבע. התברר ששם היה סדק. למזלי, זו הייתה הפציעה היחידה מהנפילה הזו".
ביטלת מאז את האלמנט הזה?
"כן, גם מהפחד. זה יושב לי בראש, וקשה לנחות טוב ממנו בלי הורדת נקודות".
מתי היית הכי מאושר?
"שני רגעים. המדליה הראשונה בבוגרים ב-2017 במונטריאול, כשזכיתי בכסף באליפות העולם בקנדה, ממש רגע של אושר. בחצי שעה היו לי קרוב ל-500 הודעות, פעם ראשונה כל כך הרבה לחץ עליי מצד התקשורת. כולם התקשרו ואמרו לי, 'עשית היסטוריה באליפות עולם, מדליית כסף'. כי אלכס שטילוב זכה פעמיים בארד. זו גם הפעם הראשונה שהבנתי שאני יכול להגיע לרמות הגבוהות. הרגע השני היה כמובן טוקיו, עם 'התקווה' על הפודיום. הגשמתי חלום שלא חלמתי עליו. כשהבנתי שאני במקום הראשון הרגשתי שאני בוכה מהתרגשות אבל בלי דמעות".
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"גיל חמש, נסעתי בתוך הבית בדניפרו באופניים, נפלתי ונכנסתי עם הראש במשקוף, פתחתי אותו מקדימה".
מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?
"לא חופשה, אבל באליפות העולם ב-2018, בדוחא. לא היו יחסים חמימים בין קטאר לישראל והיינו משלחת גדולה, היו הרבה מאבטחים והיינו צריכים קומה שלמה. היה קפוא ברמה שאי-אפשר לתאר, בלי חימום, וישנו עם טרנינגים. בלילה הראשון חבר מהמשלחת קם לשירותים, דרך על הרצפה והרגיש בים. התברר שיש הצפה ובאמצע הלילה קמנו להרים תיקים וציוד מהרצפה. אפילו לא העבירו אותנו לקומה אחרת".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"להיפצע".
מה ההחמצה הגדולה של חייך?
"אומרים לי שיכולתי לשחק בסרטים".
מעניין אותך?
"כן. אולי אחרי הפרישה".
מה הדבר הכי יקר שקנית פרט לבית או לרכב?
"שיניים. עשיתי ציפוי מחדש, ניתוח של עשר שעות. מאוד כאב אחרי".
מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?
"ב-2019 לקחתי את אמא שלי ואת אחי הקטן לתחרות במינסק. חבר'ה מהמשלחת הפיצו שזה הילד שלי".
מתי בכית לאחרונה?
"טוקיו, כמובן".
אם הייתה לך מכונת זמן, לאן היית נוסע?
"לפריז 2024".
מה הרגע הכי מביך שהיה לך?
"בילדות איבדתי 11 טלפונים, מביך מאוד מול ההורים. פעם אחת חזרתי מהאימון ואבא אומר לי, 'למה אתה לא עונה לטלפון'. הורדתי עיניים ואז הוא אמר, 'הבנתי, טלפון עשירי'".
מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?
"יותר זמן ויותר כוח כדי לעשות עוד דברים חוץ מהתעמלות".
מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?
"נתן השראה לילדים בישראל, להאמין בעצמם שהכול אפשרי".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?
"כתבו שנפלתי על הפנים באליפות אירופה בבאזל בשנה שעברה. יש כל מיני דרכים לתאר כישלונות, וזו לא הייתה דרך נעימה".
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
"החיבור שלי למאשה – וטוקיו".
מה הריח האהוב עליך?
"של בית".
מי היה משחק בתפקיד ארטיום דולגופיאט בסרט על חייך?
"לאונרדו דיקפריו. אוהב את המשחק שלו".
מה הכי מדאיג אותך לפני השינה?
"אני נרדם מהר".
מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"עשיתי מודיעין לפני השאלון שלך, אז קראתי על ריהאנה ואריאנה גרנדה".
ציון גבוה. אז אריאנה גרנדה או ג'סטין ביבר?
"מכיר את ביבר מזמן, פחות את אריאנה".
איזו סדרה כולם צריכים לראות?
"מאוד אוהב את 'פאודה', התחברתי מאוד לסדרה. אגב, שואלים אותי לא מעט בחו"ל לגביה. בבאקו הגיע אליי מאמן שאני מכיר וסיפר לי: 'אני רואה עכשיו סדרה ממש טובה מישראל, פאודה'. והוא לא הראשון".
מה הגילטי פלז'ר שלך?
"קינוחים. טירמיסו בעיקר".
מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?
"אנשים מדברים איתי על האולימפיאדה בפריז, גם אתה, ויש לי עוד דרך ארוכה להגיע לשם. עוד לא עשיתי את הקריטריון להעפיל, זה שאני אלוף אולימפי לא נותן לי את זה אוטומטית. אני אוכל להשיג אותו רק בסוף 2023, באליפות העולם באנטוורפן".
מה היה ממוצע הגלידות שלך אחרי פרידות?
"לא חוויתי אף פעם פרידה כואבת, מאשה היא האהבה הראשונה שלי".
מה הדבר שאתה הכי שונא בעצמך?
"את זה שאני ביישן. עובד על זה".
באיזו תוכנית ריאליטי היית מסכים להשתתף?
"קיבלתי כמה הצעות. שידברו איתי אחרי הפרישה".
הייתי משוכנע שתגיד נינג'ה.
"זה דומה מדי לאימונים שלי".
פורסם לראשונה: 07:20, 15.04.22
