במהלך עדותו בקונגרס האמריקאי, ביום שלישי השבוע, בסקנדל מעילה על סך 77 מיליון דולר מכספי קרן הרווחה של מדינת מיסיסיפי, שהיו מיועדים למעוטי יכולת ונזקקים, הצהיר ברט פארב, 54, על חלקו בפרשה. פארב, אייקון פוטבול שזכה באליפות ב-1997 ושלוש פעמים בתואר השחקן המצטיין של הליגה במדי גרין ביי פאקרס, לא היה חשוד במעילה. כספים שהוא קיבל מהקרן עבור הרצאות שלא הרצה, הוחזרו על ידו כדין, והמדינה דרשה, בנוסף ל-1.1 מיליון דולר שהחזיר, גם את הריבית על הכסף.
במהלך ההצהרה העיד פארב שהשקעה שלו בחברת ביוטק במיסיסיפי (הוא גדל, שיחק פוטבול מכללות וחי בחווה במדינה), שהייתה אמורה ליצר תרופה לזעזועי מוח, כשלה. "עבורי זה כבר מאוחר מדי", אמר פארב וחשף כי הוא חולה בפרקינסון. פרקינסון, כמו דיכאון, מצבי רוח משתנים, פרצי אלימות, נטייה להתאבדות, אלצהיימר, איבוד שיווי משקל, קואורדינציה, זיכרון ועוד, היא מחלה שקשורה ל-CTE, אנצפלופתיה טראומטית כרונית, שרופאים מומחים טוענים שהיא מתגלה אצל שחקני פוטבול רבים בשל ריבוי מקרים של זעזוע מוח בקרבם.
ברט פארב היה "פוטבולר". כשאמר לפני שנתיים כי לדעתו חטף אלפי זעזועי מוח במהלך עשרים השנים שבהם שיחק כקוורטרבק עבור ארבע קבוצות (16 מהן בגרין ביי), אף אחד לא קישר את זה למחלות הכרוניות הנוראיות שהביאו להתאבדויות ומקרי רצח אצל שחקני עבר בענף. להפך, אם החשיפה הזו גרמה לתגובה מסוימת, היא הרי האדירה את שמו של פארב הפוטבולר, אחד ששום דבר לא נגע בו, ששום דבר לא היה יכול להוריד אותו מהמגרש, אחד שזעזועי מוח מביטים בו ומשפילים את מבטם.
כשהוא חטף, הוא חטף
בין ספטמבר 1992 לדצמבר 2010, פארב לא החמיץ משחק אחד. 321 משחקים בסך הכל, מהם 297 משחקי ליגה ברציפות. אף אחד לא מתקרב לשיא הזה. זה מספר עצום עבור שחקן בכל עמדה, אבל זה מספר פנטזיונרי לשחקן שמשחק כקוורטרבק. לפארב הייתה סיבולת, יכולת לשחק פצוע ותחת כאבים, אומץ שגבל בטיפשות. שחקני קו ההתנגשות אולי חוטפים זעזועי מוח בגלל התנגשויות, אבל הם לא חוטפים אותם בעוצמות שפארב היה חוטף. הוא היה הקוורטרבק, והקוורטרבק הכי טוב בליגה קרוב לעשור, הוא היה הבד האדום עבור שוורי ההגנה של הליגה. כשהוא חטף, הוא חטף. אבל הוא מעולם לא ירד. הוא מעולם לא נתן לשחקני ההגנה את העונג להרגיש שהם מכאיבים לו מספיק כדי שהוא יישב על הספסל.
אבל פארב היה הרבה יותר מעוד קוורטרבק של היכל התהילה עם תארים אישיים וקבוצתיים ורצף של משחקים ללא היעדרות. הוא החיה מחדש את השושלת הראשונה של הספורט הכי אהוב באמריקה, הקבוצה הכי קהילתית ביבשת. והוא חי את החלום הכי גדול של גבר אמריקאי, משולש הבן, האב, והספורט הקדוש. הוא לא חי אותו בסרט, הוא חי אותו במציאות, בפריים טיים, במאנדיי נייט פוטבול.
ב-22 בדצמבר 2003, יום לאחר שאביו, שהיה גם מאמנו בתיכון ויועץ חייו, מת מהתקף לב, פארב החליט לעלות ולשחק במשחק חוץ נגד הריידרס. פארב זרק ל-399 יארד, כולל ארבעה טאצ׳דאונים עוד במחצית הראשונה, השיג ניקוד קוורטרבק כמעט מושלם ונבחר לשחקן ההתקפה של המחזור. אפילו אוהדי ריידרס, ציניקנים חסרי סנטימנטים, הבינו את גודל הרגע, נעמדו ומחאו כפיים לקוורטרבק שרמס את קבוצתם האהובה.
הוא היה שחקן הפוטבול היחיד שעדיין שיחק בליגה כשהפך לסבא, וכל הרבדים האלו, של חייו, הערכים אותם ייצג והיכולת שלו על הדשא, הפכו אותו בידי המפרסמים לדמות שבעזרתה אפשר למכור מוצרים כל אמריקאיים כמו ג׳ינס של רנגלר או מכונות לכיסוח דשא. הוא היה טום בריידי לפני שאגדת טום בריידי נולדה. בלי היופי המטורף, ובלי דוגמנית על כבת זוג, ובלי הכריזמה הנוטפת ופרסומות הטרוסקסואליות למגפיים אוסטרליות. הוא היה בריידי של הדרום, של השמרנים, המזיע. חוואים יכלו להזדהות איתו, והוא איתם. זה היה סוד הקסם שלו. הוא התמכר לטיפה המרה והשתקם, התמכר למשככי כאבים והסתדר.
לא היה מספיק זהיר
פוטבול אמריקאי הוא משחק נהדר. אין ספורט כמוהו. הוא לא ספורט בכלל, הוא דת. הוא לא דת, הוא מלחמה. הוא מלחמת דת. יושבים אנשים עם משקפות ועזרים טכנולוגיים ומורידים לקוורטרבק הנחיות באוזנייה: עכשיו התקפה באוויר עם הסילונים האנושיים, ועכשיו תקיפה קרקעית, ועכשיו טריק. וזה ספורט ודת ומלחמה – כל כך פוטוגני, כל כך בנוי למצלמות הטלוויזיה, כל כך פירוטכני וכל כך זוהר ולא אנושי, ככה שהוא גורם לך להסתכל הצידה מהאלימות, מההתנגשויות, מהפציעות, מזעזועי המוח, בגלל שאם אתה מתפקס, אתה חייב להודות לעצמך: פוטבול הוא משחק איום. אכזר. גלדיאטורי.
קיימת הרבה יותר תשומת לב ומודעות לפציעות ראש וזעזועי מוח בספורט ובפוטבול בשנים האחרונות. הליגה משקיעה הרבה בתקנות וציוד כדי להגן על השחקנים. כאמור, היו מקרים מזעזעים של מחלות, מוות, ניוון, התאבדויות, מקרי רצח שאחריהם התברר שמדובר בשחקן פוטבול שהמוח שלו היה מנוון. הבעיה של CTE היא שאפשר לאבחן אותה רק לאחר המוות.
ברט פארב ניסה להקדים תרופה לניוון. הוא לא היה מספיק מהיר וגם לא מספיק זהיר. הוא טינף את השם והמוניטין שלו כשעזר להעביר כספים בסך 8.8 מיליון דולר לפילים לבנים, כמו מגרש כדורעף באוניברסיטה שבה שיחק (בקבוצה שבה שיחקה בתו) שמעולם לא הוקם, ומיליונים על חשבונם של יתומים ומעוטי יכולת למנכ"ל חברת הביוטק, שהשתמש בהם כדי לשלם חזרה את הכסף שהפסיד בהימורים. יכול להיות שפארב היה נואש, אבל אי אפשר להאשים אותו שהוא היה עיוור.
פוטבול הוא משחק אלוהי ושטני, יפהפה ומכוער. הנה ברט פארב איש הברזל, וגופו שבגד בו. הנה האיש שנמלט ברגליו ממגינים אימתניים, כבר מתקשה לצעוד צעדים פשוטים, הנה הידיים שזרקו את הכדור האליפטי לכל כך הרבה יארדים וטאצ'דאונים כבר רועדות, הנה האיש שנתן הוראות, וקיבל מיליון החלטות בשנייה, ודיברר מותגים אמריקאיים בולטים, כבר מתקשה להוציא מילים.
פורסם לראשונה: 08:24, 27.09.24
