באוגוסט 2018, תחת השמש של ברלין, מארו טפרי הביא לסיומה של תקופה בת 15 שנה. שיא ישראל במרתון של היילה סטאין שנקבע בוונציה החזיק מעמד לאורך כל הזמן הזה, יוצר מצג של הישג בלתי־שביר שיורשיו לא יוכלו לדגדג, אבל טפרי היה המבשר של עידן כחול־לבן חדש בריצה הקשה מכולן.
שעתיים ו־13 דקות בדיוק, שיפור של מעט יותר משנייה לשיא של סטאין – היום התוצאה הזו נראית צנועה באופן יחסי, אבל טפרי פרץ את הסכר. זו הייתה הסנונית של הפיכת נבחרת ישראל לאחת המובילות באירופה בשנים שיבואו, אלו שאנחנו חווים כעת בהשתאות עם הישגים שפעם נראו לא שייכים לאתלטיקה הישראלית.
רק תחשבו על הקפיאה במקום במשך 15 שנים בין השיאים של סטאין וטפרי, לעומת מה שקרה בחמש השנים החולפות, בסך הכל שליש מתקופת היובש ההיא: התוצאה ההיא של סטאין, 2:14.21 שעות, מספיקה לו רק למקום ה־13 בכל הזמנים בישראל! כלומר, למעט טפרי, עוד 11 ישראלים חלפו בקלילות על פני סטאין.
"העגלה נוסעת, אין עצור", כמאמר השיר? איזה נוסעת, רצה במהירות אדירה. לישראל יש ב־2023 שלושה רצים בין 100 המהירים בעולם. הרשימה הזאת מלאה כמובן ברצים מקניה ומאתיופיה, אבל חוץ מהן יש רק עוד שתי מדינות (יפן וצרפת) שהצליחו להשחיל אליה יותר משלושה רצים. ואם זה לא מספיק, שני ישראלים כבר ירדו מ־2:06 שעות, עוד שניים מ־2:07 שעות, והתוכנית היא בכלל לשיפור עוד יותר משמעותי.
כשחברים מתחרים
מה שקרה ביום ראשון במרתון ולנסיה הבהיר את העומק והאיכות בנבחרת. גשאו איילה בן ה־27, שיאן ישראל (2:05:33), סיים עשירי והפך לישראלי הראשון שמתברג בעשירייה הראשונה בתחרות היוקרתית; גירמה אמרה (36) ואיימרו עלמיה (33), שדורגו במקומות ה־13 וה־15, קפצו למקומות השני והשלישי בדירוג הישראלים בכל הזמנים, עם 2:05:52 ו־2:06:04 בהתאמה.
משמעות הדבר היא שמספר חודשים לפני אולימפיאדת פריז, כשלכל אחד מהרצים נותר מרתון אחד, טפרי מדורג רק במקום הרביעי. מארו טפרי (31) – סגן אלוף העולם – רק רביעי בתוצאותיו בנבחרתו שלו. אל תיבהלו, מקומו באולימפיאדה כבר מובטח בזכות התואר. מי היה מאמין בכלל שרץ ישראלי יהיה סגן אלוף העולם, וזאת עוד אחרי שזכה במדליית הכסף באליפות אירופה, שבה הנבחרת לקחה זהב מרהיב.
מאיפה זה הגיע? איך התרחשה הקפיצה הפנומנלית הזו בענף שלם ולא רק בגברים (הרי גם לונה צ'מטאי סלפטר שתרוץ בפריז שייכת לצמרת העולמית)? מה עשינו נכון? כמובן שאי־אפשר להתעלם מהכניסה לשוק של הנעליים החדשות והמשופרות של החברות המובילות שיכולות לחתוך כשתי דקות מהשיא של כל רץ מרתון, אבל במקרה הישראלי ההתרחשויות קיצוניות. לכולם יש את אותן נעליים משודרגות, והישראלים מוציאים מהן יותר.
מנכ"ל איגוד האתלטיקה, גל לוי, מנסה להסביר: "יש לנו את נבחרת המרתון היחידה בעולם שמתאמנת יחד, ויש לזה יתרונות. מדובר ברעיון המיושם גם בענפים אחרים בספורט הישראלי, והוביל למשל להצלחות בג'ודו. המאמן הראשי גזצ'או יוסף כותב את התוכנית השנתית, והמאמן שלצידו זוהר זימרו והגורמים המקצועיים קוראים ומאשרים, לעיתים אחרי התאמות קלות".
אותה רביעייה מובילה – איילה, אמרה, עלמיה וטפרי – מתאמנת יחד שלוש פעמים בשבוע, כשרצים נוספים מצטרפים אליה מפעם לפעם. הצוות המורכב ממרתוניסטים מצטיינים בעבר נחשב איכותי מאוד, ויש גם את הטאץ' שלנו – אנשי המקצוע בנבחרת ישראל נחשבים כמומחים לטקטיקה, כלי שלא יסולא בפז בריצת מרתון, מה שנותן לה יתרון פעם אחר פעם מול יריבים מכל העולם.
טפרי: "השיטה מתאימה לישראל יותר מאשר לכל מדינה אחרת בגלל שכולנו מאוד קרובים. כשנבחרת מתאמנת ביחד בענף אישי, נוצרת תחרות באימונים. אנחנו אמנם חברים טובים, ושום דבר לא יכול לשנות את זה, אבל באימון כל אחד יכול לאתגר את השני. כל אחד רוצה להיות הכי טוב".
מטריד אותך שאתה מדורג רביעי מבחינת התוצאה בישראל?
"קודם כל, אני מפרגן לחברים שלי, אבל לא פחות מזה, אני בטוח שעוד אשפר את התוצאה. שתבין, מרתון זה לא ריצת 100 מטר שבה כל אחד רץ על אותו מסלול. אנחנו משתתפים בתחרויות שונות באופי ובמסלול. יש מסלולים יותר קשים, כמו במרתון ניו־יורק שבו בחרתי להשתתף, וריצות עם פוטנציאל אטרקטיבי גבוה לתוצאות. יכול להיות שאבחר במסלול כזה במרתון הבא שלי".
סוגרים פערים
לכל אחד מארבעת המרתוניסטים המובילים שלנו יש ייחוד. השיאן איילה הוא המהיר ביותר במרחקים קצרים יותר, כמו 10,000 מטר, מה שחשוב ליכולת סיומת גבוהה בספרינט האחרון; טפרי הוא האסטרטג הבכיר שבוחר כיצד לחלק נכון את הריצה, והיה זה שהוביל את הנבחרת לזהב באליפות אירופה; אמרה ועלמיה נחשבים לטיפוסים אחראים ועקשנים, והם כבר אבות לילדים.
בזכות התוצאות שלהם, הגענו למצב חסר תקדים – זו הפעם הראשונה שבה לישראל יש שלושה נציגים במאייה הראשונה בדירוג העולמי. ההתאחדות הבינלאומית לאתלטיקה כוללת ברשימה את כל המרתוניסטים הבכירים בעולם, בלי הגבלות לשלושה למדינה כפי שנהוג באולימפיאדות ובאליפויות העולם, ובדירוג של שנת 2023 איילה מדורג 46, אמרה 65 ועלמיה 73. עומק חסר תקדים באתלטיקה הישראלית, וזה, שוב, עוד בלי טפרי.
עד כמה צריך להחשיב את העובדה שהמוני קנייתים ואתיופים עוד מדורגים לפניהם, או את ההיעדרות של המרתוניסט הגדול בכל הזמנים, אליוד קיפצ'וגה, מאליפות העולם שבה טפרי סיים שני? מנכ"ל האיגוד לוי משיב בשאלה: "אתה יודע כמה אלופים מארו ניצח? למשל טמראט טולה האתיופי, שהיה אלוף העולם ב־2022 וניצח במרתון ניו־יורק, ויש עוד דוגמאות. אנחנו כבר מסתכלים בעיניים לקנייתים ולאתיופים, ולא מורידים ראש". איתי מגידי, המנהל ההישגי והאחראי לריצות הארוכות והבינוניות באיגוד: "אי־אפשר לומר שאנחנו טובים מהם, שום מדינה לא ברמה שלהם, אבל אנחנו מתקרבים".
טפרי, כאמור, כבר הבטיח את מקומו בפריז; שיאן ישראל איילה צפוי להצטרף אליו בסופו של דבר, כך שהקרב על הכרטיס השלישי הוא בין אמרה ועלמיה, ואם תשאלו את לוי, גם גודדאו בלצ'או בן ה־24 (שיא אישי: 2:07:45 שעות) עוד לא אמר את המילה האחרונה; איתי מגידי, מנהל תחום המרתון ההישגי באיגוד האתלטיקה, סבור כי גם לטסמה מוגס (35) וימר גטהון (31) הוותיקים עוד יש סיכוי. עומק כבר אמרנו?
פורסם לראשונה: 11:45, 07.12.23
