לא פשוט להיות בן של כדורגלן מצליח, וקשה ומאתגר לא פחות כאשר אתה בנו של אחד המאמנים הטובים בעולם. כי אם בחרת ללכת בדרכי אביך וניסית לפתח קריירה ככדורגלן, תמיד ישוו אותך לאיש שהביא אותך לעולם.
קחו לדוגמה את הסיפור של משפחת זידאן. לזיזו יש ארבעה בנים, כולם כדורגלנים, לכולם ניבאו עתיד מזהיר – אבל לפחות כרגע אף אחד מהם לא הפך לסיפור הצלחה.
שלושת בניו של דייגו סימאונה, ג'ובאני, ג'אנלוקה וג'וליאנו, חיים את המציאות הזו מהיום בו נולדו. שלושתם כדורגלנים מקצוענים, שלושתם חלוצים, וכל אחד מהם מנסה להתמודד עם העניין הלא פשוט הזה בדרך שונה.
ג'וליאנו, הצעיר שבחבורה, נולד בדצמבר 2002 ברומא. זה היה בתקופה בה אביו שיחק בלאציו. היום הוא משחק בקבוצת המילואים של אתלטיקו מדריד, כאשר אבא דייגו, מאמן קבוצת הבוגרים ב-10 השנים האחרונות, נמצא כל הזמן בסביבה.
השני בחבורה, ג'אנלוקה בן ה-23, נולד בבואנוס איירס ב-1998. נכון, צ'ולו שיחק אז באינטר, אבל זו הייתה תקופה לא פשוטה בחייו, כאשר אשתו דאז קרולינה באלדיני חזרה לארגנטינה עם שלושת הבנים. ג'אנלוקה מעולם לא היה קשור לאתלטיקו מדריד בשום דרך שהיא, וכיום הוא משחק באיביזה, בליגה השלישית בספרד.
שישה שערים בשבוע
קשה לדעת איך תתפתח הקריירה של ג'אנלוקה וג'וליאנו, אולם כפי שזה נראה כעת, לא נראה שהם יהפכו להיות כוכבים – למרות שג'וליאנו קיבל כמה הזדמנויות במשחקי קדם העונה של אתלטיקו ונראה לא רע בכלל.
אבל תמיד יש את היוצא מן הכלל, וכך גם במשפחת סימאונה. שכן ג'ובאני, האח הבכור, הוא היום אחד החלוצים הלוהטים בליגה האיטלקית. מבט חטוף בטבלת המבקיעים של הסריה א' ליגה מגלה במקום השני את "צ'וליטו" סימאונה. עם שמונה שערים בתשעה משחקים. רק צ'ירו אימובילה מלאציו, עם תשעה כיבושים, מקדים אותו.
השבועיים האחרונים היו הטובים ביותר בקריירה של ג'ובאני סימאונה, שהגיע לוורונה בקיץ האחרון בהשאלה מקליארי במטרה להחיות את הקריירה המדשדשת שלו.
במשחק הבית מול לאציו – אחת מקבוצות העבר של אביו - הוא הבקיע רביעייה, משהו שאבא לא עשה מעולם. שבוע לאחר מכן היה גיבור הניצחון של ורונה על יובנטוס 1:2, כשכבש את שני השערים.
שישה שערים בשבוע אחד, זה לא דבר של מה בכך. ובטח כאשר מדובר בשערים כל כך איכותיים ומגוונים: בעיטות מחוץ לרחבה, נגיחות מדויקות וסיום של מהלכים קבוצתיים.
לשערים מול יובנטוס יש כמובן חשיבות מיוחדת במשפחת סימאונה. שהרי אבא דייגו היה סמל בלאציו ובאינטר, והיריבות הקשה, שלא לומר השנאה ליובנטוס במהלך שש שנותיו בליגה האיטלקית, הייתה מן המפורסמות.
הצמד בשבת שעברה העלה את מאזנו האישי של ג'יו סימאונה מול יובה לשישה שערים במדי שלוש קבוצות שונות.
כששיחק בקליארי הבקיע סימאונה ג'וניור פעמיים מול הגברת הזקנה, אבל הפעם הראשונה שכבש מולה הייתה המרגשת והזכורה מכולם. זה היה לפני כחמש שנים. יובה הייתה האלופה ומוליכת הטבלה, כאשר יצאה למשחק חוץ מול גנואה. כבר אחרי שלוש דקות הכניע ג'ובאני סימאונה את ג'אנלואיג'י בופון בפעם הראשונה ובדקה ה-13 הבקיע את השני שלו במשחק.
גנואה ניצחה 1:3 ולאחר שריקת הסיום האבא הגאה העלה ציוץ בטוויטר. מתחת למילה "מרגש" הוא הוסיף שתי תמונות כמעט זהות. באחת נראה ג'ובאני חוגג את השער שהבקיע מול יובה ובשנייה נראה דייגו בתנועת ניצחון דומה, חוגג את השער שכבש באפריל 2000 מול אותה יריבה.
השער שצ'ולו כבש אז לזכות לאציו היה אחד החשובים ביותר בדרך לזכייה באליפות ההיסטורית ההיא מלפני 21 שנה.
אגב, בצירוף מקרים נדיר את שני הצמדים שלו מול יובנטוס הבקיע צ'וליטו סימאונה ב-13 הדקות הראשונות! לאחר המשחק באצטדיון בנטגודי נשאל ג'ובאני האם יש במשפחה מסורת של אנטיפתיה כלפי יובנטוס. הוא ענה: "אבא כתב את הסיפור שלו. אני כותב את הסיפור שלי".
גם בשבוע שעבר אבא דייגו שלח לו הודעות ברכה, אבל ג'ובאני העדיף לדבר על מישהו אחר. "אנטוניו, מנהל החנות של המועדון, היה כל כך נרגש אחרי המשחק. הוא חיבק אותי ובכה. זה היה כל כך מרגש. אנחנו כמו משפחה כאן".
חוסר יציבות מתמשך
כשהבקיע את הצמד הראשון שלו בקריירה מול יובה ג'ובאני היה בן 21 ובתחילת דרכו. גנואה הייתה הקבוצה הראשונה שלו באירופה, אחרי ששילמה שלושה מיליון אירו לריבר פלייט, המועדון בו גדל בארגנטינה.
עונת הבכורה באיטליה הייתה מזהירה. הוא הבקיע 13 שערים ולמעשה השאיר את גנואה בליגה הראשונה. בפיורנטינה התלהבו מהחלוץ הארגנטינאי המוכשר ושילמו עליו בקיץ 2017 לא פחות מ-17 מיליון אירו. ואכן, העונה הראשונה שלו בפיורנטינה הייתה מצוינת. הוא עמד בציפיות, וכבש 14 שערים בקבוצה של סטפנו פיולי כששיתף פעולה עם פדריקו קייזה הצעיר.
אבל במקום להתקדם, הקריירה של ג'ובאני סימאונה נעצרה. עונת 2018/19 הייתה אכזבה עצומה עבורו ועבור הקבוצה, שסיימה במקום ה-16. הוא כבש שישה שערים בלבד בליגה ובקיץ 2019 החליטה פיורנטינה להשאיל אותו לקליארי.
בעונה הראשונה שלו בקליארי סימאונה חזר לעצמו. הוא הבקיע 12 שערים וסייע לקבוצה מסרדיניה להישאר בליגה הראשונה. בקליארי התלהבו והחליטו לממש את אופציית הרכישה מפיורנטינה, תמורת 13 מיליון אירו. אבל פעם נוספת ג'ובאני סימאונה לא הצליח למנף את ההצלחה ועבר עונה מאכזבת, למרות שהתחיל טוב והבקיע חמישה שערים לפני נובמבר.
וכך הגיע בתחילת העונה הזו כמושאל לוורונה, הקבוצה הצנועה של המאמן אוסביו די פרנצ'סקו. רק שאחרי שלושה הפסדים רצופים די פרנצ'סקו פוטר ובמקומו הגיע המאמן הקרואטי איגור טודור, שהיה עוזרו של אנדראה פירלו ביובנטוס בעונה שעברה.
זה היה השינוי שסימאונה היה צריך. טודור הוא מאמן התקפי. מאז שמונה ורונה הבקיעה 21 שערים ב-8 משחקים, יותר מכל קבוצה אחרת באיטליה בתקופה הזו.
אגב, סימאונה לא נמצא תמיד בהרכב. בחלק מהמשחקים טודור מציב בחוד את החלוץ הקרואטי בון ה-33 ניקולה קאליניץ'. למרות זאת, השניים מסתדרים מצוין.
"בדרך כלל שחקנים שמשחקים באותו תפקיד לא ממש מדברים האחד עם השני בגלל התחרות ביניהם" אמר ג'יו. "אבל אני וניקולה חברים טובים ואוהבים אחד את השני".
ג'ובאני מקווה שהפעם הוא יצליח לשמור על היכולת הגבוהה גם בהמשך העונה. הוא סיפר ששינה כמה הרגלים. כמו למשל שבמהלך פגרת הקיץ התאמן כל יום בחדר הכושר. הוא עושה כל יום מדיטציה כדי להגביר את הריכוז. וחוץ מזה הוא התבגר, התחתן ומדי פעם צופה בסרטי "רוקי" כדי לקבל השראה.
"אני תמיד עושה זאת כשאני צריך עוד דחיפה קטנה. יש משפט בסרט שאני תמיד משנן לעצמי: 'בחיים הרבה פעמים תמצא את עצמך על הברכיים. הדבר החשוב הוא לא כמה פעמים אתה מכה את היריב, אלא כמה פעמים אתה מקבל מכות ואז קם בחזרה על הרגליים'".
"ג'יו לעולם לא ישחק עבורי"
למרות שמרחוק הכל נראה נהדר, האמת היא שהחיים והקריירה של ג'ובאני סימאונה לא היו קלים ופשוטים. בילדותו הוא עבר ממקום למקום בשל עבודתו של אביו, ואף פעם לא היה לו בית אמיתי.
הוא נולד במדריד ובגיל שנתיים עבר לאיטליה. כעבור כמה שנים המשפחה חזרה למדריד, כשדייגו חתם לקדנציה שנייה באתלטיקו, ואז חזרה לארגנטינה.
ג'ובאני החל לשחק בקבוצת הנוער של ריבר פלייט כאשר אביו אימן את קבוצת הבוגרים. הוא היה אז בן 13 ונשאר בריבר שמונה שנים.
אלו היו השנים בהן המשפחה עברה טלטלה, כשדייגו וקרולינה נפרדו. שלושת הבנים נשארו לחיות עם האמא בבואנוס איירס. ג'ובאני חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו, בריבר פלייט, חודש לפני שאבא דייגו מונה למאמן אתלטיקו, בדצמבר 2011.
לדייגו סימאונה היה חשוב מאוד שבנו הבכור יצליח, אבל האמת היא שבשמונה שנות הקריירה של ג'ובאני הוא מעולם לא היה לצידו. התמיכה הייתה תמיד מרחוק.
כשג'ובאני חתם בגנואה האבא הגאה אמר: "אני שמח שהוא באיטליה. זה מקום שהוא יוכל ללמוד ולהתפתח בו. זה לא יהיה קל, אבל יש לו את הפוטנציאל... וגם גנים מצוינים!"
זה בא לידי ביטוי גם באליפות דרום אמריקה לנוער ב-2015, כשסימאונה ג'וניור סיים כמלך שערי הטורניר והיה מכוכבי הזכייה של ארגנטינה בתואר.
למרות שאבא דייגו היה בספרד והבן שיחק באיטליה, רוחו של צ'ולו תמיד ריחפה מלמעלה. איבן יוריץ', מאמנו בגנואה, אמר אז: "הוא חלוץ רחבה מצוין, הוא מאוד מהיר, אבל הוא צריך עדיין להשתפר. מה שכן הייתי מעדיף שידברו יותר עליו מאשר על אבא שלו. אני לא חושב שההשוואות הללו עושות לו טוב".
בקיץ 2018 הופיעו בתקשורת האיטלקית ידיעות על כך שאתלטיקו מדריד רוצה לרכוש את ג'ובאני סימאונה. האבא מיהר להכחיש והסביר: "לג'יו יש את כל מה שדרוש כדי לשחק עבורי, אבל זה לא יקרה לעולם. זה מאוד קשה שהבן שלך יהיה בחדר ההלבשה. זה יהיה קשה גם לו וגם ליתר חבריו לקבוצה".
זו כרגע הבעיה של הבן הצעיר, ג'וליאנו, שנמצא בקבוצת המילואים של אתלטיקו. ג'וליאנו החל גם הוא את דרכו במחלקת הנוער של ריבר פלייט, אבל היה מבלה לא מעט עם אביו ועם אשתו החדשה, קרלה פריירה (ממנה נולדו לדייגו שתי בנות, פרנצ'סקה ו-ולנטינה) במדריד.
לפני כמה שנים הוא שימש כמחזיר כדורים במשחקי אתלטיקו ולעיתים היה מצטרף למשחקי החוץ של הקבוצה, בעיקר באירופה. אפרופו משפחה, הסוכנת של דייגו היא אחותו נטליה סימאונה, שמשמשת כסוכנת גם של שלושת הבנים.
קשה לדעת מה צופן העתיד לשלושת האחים, אבל מבחינת אוהדי אתלטיקו מדריד, ג'וליאנו כבר עשה את שלו, בכך שגרם לאבא דייגו להחליט לחתום כמאמן הקבוצה בדצמבר 2011.
"הייתי אז בחופשה במאר דל פלאטה, יחד עם ג'וליאנו שהיה אז בן 9", משחזר דייגו. "ישבנו בבית קפה, אכלנו קרואסון. אני שתית קפה והוא שתה חלב. ואז הטלפון צילצל. אלו היו אנשי אתלטיקו מדריד. אמרתי לילד: 'הם רוצים שאבוא לאמן את אתלטיקו ואני לא יודע מה לעשות'. ג'וליאנו חשב קצת ושאל אותי: 'אתה תהיה המאמן של פלקאו? אתה תשחק נגד מסי? נגד רונאלדו?'"
"עניתי לו שכן, זה מה שיקרה. הוא טבל שוב את הקרואסון בחלב ואמר לי: 'אבא, אם תצליח שם, אתה כבר לא תחזור לארגנטינה'. ואלו היו שני צדי המטבע. מצד אחד הבנתי שיש כאן הזדמנות מקצועית ענקית, שאני לא יכול לסרב לה. אבל מצד שני לא רציתי להחמיץ את שנות הגדילה של הבנים".
ב-23 בדצמבר יציין דייגו סימאונה 10 שנים כמאמן אתלטיקו מדריד – המאמן הגדול והמצליח ביותר בהיסטוריה של המועדון. אבל אם תשאלו אותו, הוא יגיד שהוא גאה לא פחות בשלושת בניו, שלפחות אחד מהם מצליח להתמודד לא רע עם תווית "הבן של".
