סוכנויות ההימורים בארה"ב הציבו בתחילת העונה את גולדן סטייט במקום השלישי במרוץ לאליפות, אחרי הרובוטריקים מלאי כלי הנשק של ברוקלין והלייקרס. זה קרה בעיקר בגלל העבר - מה שגולדן סטייט הוכיחה שהיא מסוגלת לעשות, והעתיד - מה שהווריורס עוד מסוגלים לתת. בהימורים, כמו בהימורים, היה קשה לשים את האצבע על מה שיקרה בהווה המיידי.
זה הנדבך השלישי בשרשרת הזמנים. נכון לאתמול, גולדן סטייט מובילה את המערב יחד עם יוטה במאזן 1:5. סטף קרי הוא מלך הסלים של הליגה, ההתקפה הרביעית בטיבה, ההגנה השביעית בדירוג. זו באמת קבוצה לאליפות? כדי לבחון את השאלה בשלב כל כך מוקדם של העונה חייבים לבחון את המשולש כולו - עבר, הווה, עתיד.
מה שקרה
מהי נקודת הפתיחה של השושלת? האם זה מתרחש כשמביאים את החלק החשוב הראשון, זה ששינה את הענף, או כשהכל מתחיל להתחבר? אפשר לומר שהבחירה בקרי ב-2009 התחילה לגלגל את העסק, אבל שום דבר לא קרה באמת עד 2014, כשסטיב קר מונה למאמן. הוא הטיס את המועדון לחמישה גמרים רצופים ושלוש אליפויות. מארק ג'קסון בנה את הבסיס, אבל קר היה זה שהבין שהסגל שיש לו הוא עתיד הכדורסל, ויצר שיטה שרק פציעות יכולות לעצור.
שני דברים עמדו בדרכו עד שהגיע לעונה הזו: כאבי הגב המשתקים שמנעו ממנו להיות לצד קבוצתו במשך זמן רב (סיבוך באחד הניתוחים שעבר עיכב את ההחלמה), ותקופת השיקום של הקבוצה עצמה - עזיבת קווין דוראנט ומכת פציעות שיגרו אותה למקום האחרון במערב ב-2019/20. קבוצות אחרות היו מחפשות רענון, אבל הווריורס יודעים שאין ב-NBA אף קבוצה עם חיבור כזה של מאמן, מסורת, שחקנים וידע על איך להצליח בפלייאוף. רק הייתה דרושה סבלנות, ואת כל החבילה הזו גולדן סטייט מביאה איתה להווה.
מה שקורה
במהלך רצף של שלושה משחקים לאחרונה - הניצחונות על סקרמנטו ואוקלהומה סיטי וההפסד הבודד לממפיס - עמד קרי על 0 מ־11 ברבע האחרון. אלו מספרים נדירים למדי לשחקן קלאץ' ברמה היסטורית כזו, שכל כדור הולך אליו באופן טבעי ברגעי ההכרעה. אבל נראה שרק התקשורת התרגשה מזה. במשחק הבא, האחרון בינתיים של גולדן סטייט, קרי קלע 20 נקודות בשלושה רבעים, ואפילו לא היה צריך אותו ברבע האחרון (ניצחון נוסף על הת'אנדר).
החל מהעונה שעברה ועד לרגעים אלה קרי בכושר שנותן פייט לשתי העונות בהן נבחר ל-MVP, אז מה אם כמה כדורים ברבע האחרון לא נכנסו? תשאלו את הקליפרס אם הרגישו משהו שונה כאשר הסקורר הבלתי נלאה המטיר עליהם 45 נקודות בשבוע שעבר. הוא גם מוסר בגאונות, ולוקח כמעט שלושה ריבאונדים יותר למשחק מממוצע הקריירה שלו (7.5).
העיתונאים בארה"ב הגדירו זאת בפשטות עוד במשחקי ההכנה: "קרי נמצא כבר בכושר של אמצע העונה", והמאמן קר לא הבין מדוע שואלים אותו על ההחטאות במאני־טיים: "אם יש דבר אחד שאני לא מודאג לגביו זו הקליעה של סטף". המאמן הוסיף: "האושר והכושר שלו הולכים ביחד. אני חושב כבר זמן רב שאחד הסודות שלו להצלחה הוא האהבה לחיים. הוא אוהב את המשפחה, את התחביבים, את הקיום שלו על כדור הארץ". והיופי הוא שהחיוך הזה לא נעלם גם בשנתיים האחרונות והאפלות של הקבוצה.
אבל מה קורה באמת כשקרי לא קולע? השוטינג גארד הקבוע מהספסל, דמיון לי, תרם בעונה שעברה 6.5 נקודות למשחק. השנה הוא זינק בצורה מדהימה ל־14.2. ג'ורדן פול מספק את המספרים היציבים בקריירה. דריימונד גרין ואנדרו וויגינס, הבחירה מספר 1 בדראפט 2014, הם שחקנים שאפשר לצאת איתם לקרב. ואנדרה איגודאלה, חלק חשוב בעונות הגדולות, חזר בגיל 37 כדי לסגור פינות כמחליף, עם ריבאונדים ואסיסטים שמניעים את המכונה. זה הבסיס שמוביל אותנו לחלק האחרון.
מה שיקרה
הפעם האחרונה בה קליי תומפסון שיחק בליגה הייתה ב-13 ביוני 2019, כשקרע רצועה בברך במשחק בו טורונטו זכתה באליפות על חשבון הווריורס. הפעם האחרונה בה שיחק בכלל הייתה לפני שנה, כאשר קרע את גיד האכילס במשחק בשכונה עם חברים. זה המון זמן מחוץ למגרש, אבל את היד שיש לאחד הקלעים הטהורים בתולדות הכדורסל אי אפשר לקחת. הוא אמור לחזור לאימונים מלאים תוך פחות מחודש. זה נכון גם לגבי הסנטר ג'יימס ווייזמן, הבחירה מספר 2 בדראפט 2020, והאיש שסוגר באופן מושלם את העמדה החלשה היחידה בקבוצה.
גם אם ייקח לשניים זמן לחזור לעצמם, לקראת הפלייאוף הם כבר יהיו אחרי מספר חודשים של כדורסל בקבוצה שהם מכירים ואוהבים, שחיכתה להם. ואז, אין גבול למה שגולדן סטייט מסוגלת לעשות.
את הקו הדמיוני אפשר לשרטט בראש: הרצון להמשיך את השושלת מהעבר, שרוב חלקיה עדיין כאן, ההווה שנראה נהדר בזכות סופרסטאר חד־פעמי וצוות מסייע משתפר, והעתיד שכולל שני ברגים מרכזיים אשר אמורים להשתלב באופן אורגני. עבור רבים זה נשמע הרבה יותר מבטיח מההיסטריה לתארים בברוקלין או ממושב הזקנים האתלטיים של הלייקרס.
