כפי שמבקרים באנגליה טענו שהשערים המאוחרים של כריסטיאנו רונאלדו מצילים את אולה גונאר סולשיאר למרות שלא מגיע לו, ומעכבים את השינוי הדרוש במנצ'סטר יונייטד, ניתן גם לטעון שסולשיאר "פגע" בדרכו במועדון בעצם כך שפתח חזק. המינוי הזמני בדצמבר 2018 הפך לקבוע בזכות 14 ניצחונות ב-17 המשחקים הראשונים, והשידוך הפך רשמי.
זו הייתה פתיחה מתעתעת. אתמול הנורבגי פוטר אחרי שלוש שנים בתפקיד, בעקבות התבוסה 4:1 בווטפורד, בלי להותיר חותם ועם טעם רע בפה של כל המעורבים. זה בערך מה שאפשר להגיד על יונייטד מאז קיץ 2013.
אלא אם אתם מתרגשים מזכייה בליגה האירופית לפני ארבע שנים וחצי, גביע ושני מגיני קהילה (ואתם לא), יונייטד היא כישלון מחפיר מאז הפרישה של אלכס פרגוסון, והעובדה שאפילו מגע הקסם של כריסטיאנו רונאלדו המתקמבק לא שיפר את המצב מעידה על עומק המשבר. והנה המספר המדהים שמדגים את גודל הכישלון: מאז עזיבת פרגי יונייטד השקיעה במהלך תשע עונות 1.35 מיליארד יורו בשחקני רכש וזה הביא לאולד טראפורד אפס אליפויות.
עכשיו היא שוב מתחילה מחדש, אבל הבעיה היא הרבה מעבר ל"המנג'ר האגדי השאיר בור גדול מכדי למלא". יונייטד פשוט עשתה כל טעות אפשרית מאז האליפות האחרונה ב־2012/13.
הנפילות של ההנהלה
הבעיה הראשונה, ואחת מרכזית במיוחד, היא שברגע שפרגוסון עזב דווקא המנכ"ל אד וודוורד הפך לפנים של המועדון – ולא בקטע טוב. האיש החזק באולד טראפורד, זה שהבעלים סומכים עליו בעיניים עצומות, נכנס לתפקיד באופן אירוני בשנה בה המנג'ר תלה את המשרוקית.
המאמנים והכוכבים מתחלפים, והוא נשאר כמרכז היקום שקורס אל תוך עצמו בתור מי שמקבל את ההחלטות. הנה כמה מהלהיטים: כאשר מאוריסיו פוצ'טינו עוד היה בטוטנהאם ויונייטד סימנה אותו, וודוורד החליט להמשיך עם סולשיאר כמנג'ר קבוע; הקבוצה העניקה לפני שנתיים חוזה חדש ויוקרתי לבלם המיובש פיל ג'ונס, שהפך לסמל של בחירות גרועות; ובשוק ההעברות, וודוורד ויתר בלי מאמץ על ממפיס דפאי ונלחם דווקא על החתמת אלכסיס סאנצ'ס שהיה פלופ אדיר בקבוצה.
הוא גם השניא את עצמו על הקהל. בארץ, לצערנו, אנחנו מכירים את התופעה היטב – אבל באנגליה הזדעזעו לפני שנתיים כאשר קבוצת אוהדים תקפה את ביתו של המנכ"ל, תוך קריאות "נהרוג אותך". וודוורד אמור לסיים את תפקידו בחודש הבא, אבל ה"מורשת" שהשאיר תמשיך להדהד גם אחריו.
עם הזמן, יותר ויותר זעם מופנה גם כלפי הבעלים עצמם, משפחת גלייזר. האוהדים רותחים על הכניסה לחובות וההשקעות הכושלות, וקרע עצום נוצר בין הצדדים במהלך פרשת הקמת הסופר־ליג, שהמחישה בעיני חלק ניכר מהקהל את הניתוק של הבוסים מהשטח. הגלייזרים דיברו בפומבי על הרצון לשקם את מערכת היחסים הזו ולערב את האוהדים בהחלטות, אבל לא בטוח שאפשר כבר לתקן את הגשר הזה.
הנפילות של המאמנים
קבלו את להקת "מדי". דייויד מויס היה חסר ניסיון מדי בבמות הגדולות; לואיס ואן חאל היה מיושן מדי; ז'וזה מוריניו היה הגנתי וקשוח מדי; מה שאומרים כעת על סולשיאר זה שהוא היה בחור נחמד מדי, שחסר לו השפיץ.
שני האחרונים מספרים את הסיפור על קבוצה שמחפשת את עצמה. זה לא היה רק הקהל של יונייטד ששנא את הכדורגל של מוריניו, אלא גם ההנהלה. זו גם הסיבה שהקבוצה לא התנפלה על אנטוניו קונטה כשהיה עכשיו פנוי בשוק (חתם לבסוף בטוטנהאם) – יש באולד טראפורד שאיפה למשחק אטרקטיבי. סולשיאר היה אמור להחזיר את הממד הזה, אבל הוא מעולם לא מצא שיטה שהצליחה לו לאורך זמן. על הבלבול שלו תעיד העובדה שהבטיח הקיץ לג'סי לינגארד, שחזר מתקופת השאלה נפלאה בווסטהאם, שישחק תפקיד משמעותי בקבוצה. יונייטד סירבה להצעה גבוהה עבורו, לינגארד חזר ובקושי רואה דשא, וכעת סירב לחוזה חדש ויעזוב בזול בינואר או בחינם בקיץ.
מי אמור להגיע עכשיו? קיימת אי־הסכמה בין מספר כוחות במועדון – ההנהלה, רונאלדו בעל ההשפעה ופרגוסון שעדיין עוזר בקבלת ההחלטות מאחורי הקלעים. בהנהלה מאוד מעוניינים באריק טן האח מאיאקס. רונאלדו רוצה לראות את מאמן נבחרת ספרד לואיס אנריקה מגיע למועדון, אבל המאמן ענה: "היום 1 באפריל?" כשנשאל על כך, ומתכוון להתרכז בהכנות למונדיאל.
פרגי עדיין מחזיק מאוד מפוצ'טינו, ומוכן להמשיך עם צוות מחליפים עד לסיום העונה (מייקל קאריק מונה כמנג'ר הזמני) ואז לנסות להביא את מאמן פ.ס.ז' בקיץ. זו החלטה קשה, בגלל שמצד אחד המועמדים הבכירים תפוסים, ומצד שני אי אפשר לוותר על המשך העונה.
הנפילות של השחקנים
מאז שסולשיאר מונה לתפקיד יונייטד הוציאה כ־350 מיליון אירו בשוק ההעברות (מדד המחשב רכישות ומכירות שחקנים) – ראשונה באנגליה בפער ניכר. בשלוש השנים האלו מנצ'סטר סיטי, למשל, מדורגת רק חמישית עם כ־200 מיליון, וליברפול יצאה מורווחת בזכות השקעה נכונה ועסקאות טובות. מילא אם הסכום הזה היה מוביל לאנשהו, אבל כמה שזה רחוק מהאמת.
10 ההעברות היקרות בהיסטוריה של המועדון בוצעו מאז שפרגי עזב, וכוללות את החזרה הלא מוצלחת של פול פוגבה מיובנטוס (100 מיליון), הסכום המטורף ששולם על הבלם הבעייתי הארי מגווייר (90 מיליון), ושחקנים שלא מקדמים את המועדון כמו פרד וארון וואן־ביסאקה. ואלו רק שמות שעדיין בסגל – לא הזכרנו כישלון גדול בדמות אנחל די מריה למשל.
הבעיה היא שהמאמנים מקבלים שחקנים נוצצים ולא יודעים מה לעשות איתם. ב־2020, אחרי שפרץ באיאקס, יונייטד נלחמה על דוני ואן דה בייק ושילמה עבורו כ־40 מיליון אירו. סולשיאר לא מצא לו תפקיד, וההולנדי הפך לשחקן כבוי שמחפש לברוח מהקבוצה. ג'יידון סאנצ'ו נרכש הקיץ מדורטמונד אחרי שיונייטד רדפה אחריו במשך יותר משנה (85 מיליון), ובין התנודות בעמדה שלו לחוסר היציבות בהרכב הוא עוד לא כבש או בישל.
מהמקום השביעי בליגה, רגע לפני משחק קריטי בחוץ מול ויאריאל מחר בליגת האלופות, מנצ'סטר יונייטד היא צל של מועדון פאר.
