(בימוי: אסף קוזין, צילום: ירון שרון)
עד היום רק טריאתלט ישראלי אחד השתתף במשחקים אולימפיים. זה היה רון דרמון, שהרשים עם מקום 26 בריו 2016, ופרש מהספורט לאחר שרוכב אופניים חשמליים פגע בו שנה לאחר מכן. בטוקיו 2020 כבר יהיה מספר כפול של נציגים כחול-לבן, שניהם מאותה משפחה - והם אפילו לא הספורטאים האולימפיים הראשונים ממשפחתם.
את הסיפור על השגיבים צריך להתחיל עוד הרבה לפני שנולדו. האב שם טוב (שמי) סבג למד רפואה בארצות הברית אחרי השירות הצבאי, ובמקביל הצטיין במרתון. בלוס אנג'לס 1984 הוא ייצג את ישראל במשחקים האולימפיים וסיים במקום ה-60 בריצה המפרכת מכולן. ד"ר שמי שגיב הפך בינתיים לכירופרקט, ואילו שני ילדיו נשאבו לריצה - אבל העדיפו לא להתמקד רק בה.
טריאתלון, שנכנס לראשונה לתוכנית האולימפית בסידני 2000, משלב שחייה לקילומטר וחצי, 40 ק"מ של רכיבה על אופניים ולקינוח ריצת 10 ק"מ. שחר שגיב, כיום בן 26, היה הראשון מבין האחים שפרץ בזירה העולמית. הוא סיים במקום ה-14 באליפות העולם ב-2018, ואשתקד דורג 16 באותה תחרות. את המקום באולימפיאדת טוקיו 2020 הבטיח כבר ב-2019.
האח הצעיר רן, בן 24, השיג את הקריטריון למשחקים ממש ברגע האחרון, אבל גם שמו כבר מוכר בענף. ב-2019 זכה במדליית ארד באליפות העולם עד גיל 23, שלוש שנים אחרי ששחר זכה באותה מדליה ובאותה קטגוריית גיל - אבל באליפות אירופה.
כל זה היה רק ההכנה לרגע הגדול באמת שיגיע הקיץ באולימפיאדה. "ההקרבה, האימונים - הכל היה בשביל להגיע לרגע הזה. זה המאני-טיים", אומר שחר שגיב, ורן מוסיף: "המטרה זה לתת מעצמך הכל וכמה שיותר, ולהגיע לקו הסיום כשאין יותר מה לתת. להתמוטט על הקו".
אז איך מנצחים בטריאתלון? צריך לשחות, לרכוב ולרוץ מהר – אבל לא רק. "כל אחד מהענפים האלה חשוב, אבל המעברים ביניהם לא פחות חשובים. כל שנייה היא קריטית", מסביר שחר. "אתה מכין את עצמך מנטלית. בקילומטר הראשון של הריצה אולי אני לא ארגיש הכי טוב, הרגליים יהיו עייפות מהאופניים, אבל זה השלב שבו צריך להתנתק מהמוח".
האם החיים עם אבא מאמן וספורטאי אולימפי מסובכים? לא לפי שחר. "הוא זה שנותן את המושכות בתוכנית האימון שלי לקראת המשחקים האולימפיים. אנחנו מצליחים לעשות את ההפרדה בין מאמן לאבא. הוא בעצם המנטור שלי", אומר הבן הבכור.
ואיך היחסים עם רן? "אנחנו תמיד מפרגנים אחד לשני, וגם רבים – כמו כל אחים", הוא צוחק. רן מדגיש: "ככל שהקשר יהיה יותר חזק וטוב, ככה נהיה יותר חזקים. זו גם תהיה הפעם הראשונה שאבא שהיה באולימפיאדה יגיע עם שני הילדים. זו ממש הגשמת חלום".
כדי להגשים אותו בצורה הטובה ביותר שיש, הם מתאמנים בממוצע ארבע שעות ביום. "בבוקר שותים קפה קטן לפני אימון, ואוכלים לחם עם משהו, כדי להכניס אנרגיה. אחרי שחוזרים - ארוחת בוקר יותר גדולה. אחר כך יוצאים לרכיבה של בערך שעה וחצי, אוכלים צהריים, ואז אימון ערב אחרון, למשל אימון שחייה".
עכשיו רק נשאר לספור לאחור, לתחילת המשחקים שיחלו – עקב הקורונה – חמש שנים אחרי סיום ריו 2016. "ההתרגשות תגיע כנראה יותר לקראת פתיחת המשחקים. כשננחת בטוקיו, בטקס הפתיחה", אומר שחר, ורן מוסיף: "אפשר לצפות לאולימפיאדה מדהימה, זו אחת המשלחות החזקות שהיו לישראל".
