אחת המטרות שהוועד האולימפי בישראל תמיד מסמן בתחילתו של קמפיין אולימפי היא הכנסת של ענפים חדשים. לצד "המסורתיים" יותר כדוגמת ספורט הבסיס, האתלטיקה, השחייה וההתעמלות בעשור האחרון כאלה רשמו מספר ענפים לייצוג בכורה במשלחת הישראלית כמו גולף, טריאתלון, ואופני הרים. ברשימה הזו ישנם גם ענפים שהוועד האולימפי הבינלאומי החליט שכניסתם רלוונטית לעולם המודרני כדוגמת גלישת הגלים, שנכנס במשחקים אולימפיים בטוקיו, וישראל חוותה ייצוג בכורה בו על ידי הגולשת ענת ליליאור, שסיימה במקום ה-17.
שנתיים אחרי, עידו ארקין (20) בונה על להיות הנציג השני של ישראל בגלישה בפריז 2024, כאשר רשם היסטוריה קטנה בעצמו: הגבר הראשון שמסיים שני בתחרות בוגרים באליפות אירופה בסבב היבשתי. בימים אלה הוא נמצא בפורטוגל כחלק מהסבב העולמי, וזו התחרות החמישית והאחרונה בה הוא נוטל חלק, כאשר לפני כן התחרה באנגליה, פעמיים בצרפת ופעם נוספת בפורטוגל. לאחר מכן הוא ייצא לעוד שתי תחרויות נוער.
"התחלתי לגלוש בגיל 6. אמא שלי שלחה את צור, אח שלי הגדול שמבוגר ממני בשלוש שנים, לקייטנה בקיץ והוא המשיך עם זה. אמרתי לה שאני רוצה גם, אבל היא אמרה שאני קטן מדי וזה מסוכן", הוא מספר על הרגע שבו רצה לחצות את קו החוף ולחוות את הגלים בעצמו. "הלכנו למנהל של מועדון הגלישה בת"א, שם אני מתאמן (בחוף הילטון), והוא הסכים. היום הוא כמו אבא בשבילי. בגיל 11 כבר הייתי באליפות ישראל הראשונה שלי".
ניסית במקביל בעוד ענפים?
"הייתי שוחה ויצא לי להתחרות גם בשחייה. ניסיתי גם ג'ודו, אבל בכל הזדמנות שהייתה לי הייתי חוזר לים. ראיתי את צור וניסיתי להיות אחריו בכל דבר שהוא עשה. כשהוא התחיל להתחרות הייתי עדיין קטן, אבל כשראיתי שיש קטגוריה של עד גיל 13 אז ניסיתי פעם ראשונה בגיל 11 כמו שאמרתי, ושם סיימתי מקום שלישי. זה גרם לי להבין שזה מה שאני רוצה לעשות".
איך היה נראה הענף בארץ לפני שהפך לאולימפי?
"היו רק תחרויות בארץ, בערך שלוש בשנה ומחלקים לפי גילאים. בגיל 12 כבר יכולתי לעשות את כל הקטגוריות, הייתי טוב. ניצחתי אז תחרות של עד גיל 18".
ומבחינת מימון? היה סגל של אלופי ישראל?
"יש נבחרת ישראל, אבל המימון ברובו מגיע מההורים. עכשיו? יש ספונסרים, אבל ההורים, המשפחה ואני מממנים את התחרויות".
איך תגיע לפריז 2024?
"יש לי סיכוי להגיע לשם כבר בפברואר, כשאתחרה באליפות העולם בפורטו ריקו. צריך להיכנס לסגל כי יש הרבה ישראלים שמתחרים, יש לכל מדינה רק שלושה מקומות. זו תחרות קריטריון שממנה אפשר להגיע למשחקים האולימפיים אם אתה מסיים בטופ 7. אפשר לעלות גם אם סיימת קצת אחרי המקום השביעי, במידה שאלה שכבר הבטיחו את מקומם בפריז מסיימים בשביעייה הראשונה ואז מי שתופס את המקומות הבאים מבטיח את המקום באולימפיאדה".
המקום השני שסיימת בסבב האירופי לא נותן כלום?
"ניקוד לאליפות אירופה, לא מעבר".
5 צפייה בגלריה
"ראיתי את צור וניסיתי להיות אחריו בכל דבר שהוא עשה". ארקין עם אחיו הגדול
(צילום: פרטי)
בגוגל לא תמצאו יותר מדי מידע על ארקין או על חבריו לנבחרת. הוא לא מופתע מכך, ומסביר שבכל הקשור למקצוענות מדובר עדיין בענף חדש. "זאת האולימפיאדה בטוקיו שפתחה הכל. אני זוכר איך היינו צופים בכל סשן שם, במתחרים, בנשים ובגברים, ומבינים שזה אפשרי. ענת גם גרמה לנו, לגולשים בישראל, להבין שזה יכול לקרות גם למי שמתחרה פה. אנחנו עשרה בנים מתחרים שמנסים להגיע למקום הזה".
יש עבודה כנבחרת למרות שזה ספורט אישי?
"לא. אנחנו כן טסים ביחד לתחרויות, נשארים ביחד, גרים ביחד, כולם חברים של כולם. במים זה כל אחד לעצמו".
מה אתה יכול לספר על הזכייה שלך באליפות אירופה?
"זו הייתה התחרות הראשונה של השנה. הגענו לשם כמה ישראלים כשכל אחד מנסה להשיג את התוצאה הכי גבוהה, ואת האמת באתי עם ציפיות גבוהות, אבל לא משהו מעבר למה שאני רגיל. פתאום עברתי מקצה ועוד מקצה והכל התגלגל למקצים שעברתי בשנייה האחרונה. היו הרבה דברים שקרו לטובתי. כל מקצה היה 20 דקות, ומקבלים ניקוד על שני הגלים הכי טובים - מי שיש לו את הניקוד הכי גבוה עולה למקצה הבא. ניצחתי ברבע הגמר, ולמחרת על הבוקר התחריתי בחצי הגמר וזה היה מאוד מלחיץ, כי אף ישראלי לא עלה. לא ציפיתי להגיע למעמד הזה".
ועמדת בלחץ.
"כשניצחתי ועליתי למקצה הבא, שמעתי את הבאזר והתחלתי לבכות. הייתי היחיד שעלה עם הדגל לפודיום וזה היה מאוד מרגש. ישר אחר כך התקשרתי לאמא בדמעות ואז לאח שלי ולחברה שלי. אח שלי הפסיק להתחרות בגיל 19 בגלל העלויות הגבוהות, אפילו שהוא היה אלוף הארץ. לפעמים הוא בא איתי לתחרויות. בארץ הוא מאמן אותי ומאוד רוצה שאצליח. אף פעם לא הייתה בינינו תחרותיות, הרבה פרגון. מרימים אחד לשני".
נתקלת באמירות על כך שהגלישה היא לא ספורט, אלא תחביב?
"אני לא חושב שזאת בעיה כמו מה שדיברנו עליו מקודם, על עניין הספונסרים בענף. כשאין השקעה של אנשי עסקים בענף, קשה לממן טיסות, תחרויות. גם הגלים בארץ הם לא הכי טובים ואין על מה להתאמן. רובנו טסים לאירופה, אני גם טס להוואי. זאת הבעיה העיקרית, לא כולם יכולים להרשות לעצמם ואין יותר מדי עזרה".
אתה גם חייל בקריה, כך שהמשכורת לא גבוהה.
"קודם כל השירות שלי הוא כל עוד אני בארץ. המפקדים מאוד עוזרים, תומכים, אם יש גלים ואימונים הם נותנים לי לצאת מתי שצריך ומקסימום אני חוזר לבסיס. רק כשיש תחרויות אני משתמש בחופשות מיוחדות. עכשיו כשהיה את הסבב השתמשתי בכל המיוחדות ביחד. אני משתחרר בינואר, ישר לתחרות הקריטריון".
איך תגיע לתקופה הזו הכי מוכן שיש?
"להתאמן הרבה, אולי גם לטוס להוואי לפני ולהתאמן שם חודש. אני מסתכל על פריז כהזדמנות כי אני צעיר וזו המטרה העכשווית, אבל אני יודע שאוכל להמשיך לעוד אולימפיאדות אחר כך. אני כן יודע שאני יכול להצליח וזה אפשרי, זה לא משהו רחוק. אני יכול להגיע לשם".
אתה מרגיש שזאת הזדמנות שלא תחזור?
"גלישה לעומת ענפי ספורט אחרים הוא משהו שאפשר להמשיך עד גיל מאוחר. איך זה יצליח מבחינה כספית? אז יש מישהו שעוזר עם ייצור הגלשנים, כן, אבל זו לא הכמות הכספית שמממנת את הכל".
אפשר למשוך ככה עוד לוס אנג'לס 2028? להתקיים? היעדים גם מאוד יקרים.
"אני מדריך גלישה ומאמן ילדים במקביל. כן עובד בשביל הכסף. גם אמא תומכת. אני יודע שאלה יעדים יקרים אבל זה מה שצריך לעשות כדי להגיע הכי רחוק ואם זה מכספי, זה מה שאני עושה".
פורסם לראשונה: 07:34, 16.09.23
