בענפי ספורט שונים מופיע המונח "גראנד סלאם" - זכייה בכל התחרויות החשובות בשנה אחת. צמד המילים מוכר יותר מכל בטניס, שם יש ארבע תחרויות גדולות, ואפשר להפוך אותו למוזהב עם זכייה בתואר חמישי, מדליית זהב אולימפית. קרלו אנצ'לוטי לא זכה בכל התארים הגדולים בעונה אחת, אבל כן רשם בשבת הישג ייחודי הקשור לזכייה בחמישה תארים - גראנד סלאם לקריירה.
עם חגיגות האליפות של ריאל מדריד הפך אנצ'לוטי למאמן היחידי שסיים במקום הראשון בכל אחת מחמש הליגות הבכירות. הוא לקח אליפות עם מילאן וצ'לסי בעשור הראשון של שנות האלפיים, עם פריז סן-ז'רמן ובאיירן מינכן בעשור השני, ועכשיו, בעשור השלישי, חגיגה ספרדית ראשונה עם ריאל מדריד. אם תוסיפו את הזכיות של אנצ'לוטי באליפות כשחקן, עם רומא בשנות ה־80 ומילאן בעשור שאחרי, תקבלו אלוף על פני חמישה עשורים שונים. גראנד סלאם למפעל חיים.
צילומים: AP, EPA, גטי אימג'ס
שנה אחורה מהיום לא היה אף אחד, כולל אנצ'לוטי עצמו, שחשב שהוא בדרך להישג הייחודי הזה. אחרי האליפות הקודמת שבה זכה, בבונדסליגה, היה נראה שהקריירה שלו עלולה להיכנס למדרון ואי אפשר להיות בטוחים שיאמן שוב קבוצה גדולה באמת. הוא פוטר מנאפולי אחרי חצי עונה בלבד ומשם עבר לשנה וחצי באברטון, וסיים במקום העשירי בליגה האנגלית. מאמן מרכז טבלה. עד שהגיע הטלפון מריאל מדריד. "דווקא היה לי טוב באברטון", אמר אנצ'לוטי לא מזמן. "ריאל היא הקבוצה היחידה שלא הייתי יכול לומר לה 'לא'. לכל אחת אחרת הייתי מסרב".
כך גם מהצד של ריאל. במחשבה מי יכול להוביל את הקבוצה אחרי עזיבת זינדין זידאן, הנשיא פלורנטינו פרס הבין שהוא צריך את האיש שהיה שם קודם. כך אנצ'לוטי לא מצא עצמו שוב בקבוצה גדולה, אלא ענקית, כזו שיכולה לעלות הערב (22.00) לעוד גמר ליגת האלופות, אם תעבור בגומלין חצי הגמר את מנצ'סטר סיטי, לה הפסידה 4:3 באנגליה במשחק הראשון והמופלא.
פשוט ואינטנסיבי
באותו ראיון בחודש שעבר התייחס אנצ'לוטי למאפיין הבולט שלו כמאמן: הוא אוהב את הכדורגל שלו פשוט יחסית. זה לא אומר שאין עבודה על טקטיקה או שלא מנסים לבצע פעולות קבוצתיות חכמות, אבל ביחס למאמנים החדשים יותר לאנצ'לוטי יש כמה עקרונות "של פעם", כפי שהוא עצמו אמר.
"אני מנסה לשמור על דברים פשוטים", סיפר המאמן האיטלקי. "בעיקר בהתקפה, שם הדבר החשוב הוא כישרון, ואני לא רוצה כמאמן להאפיל על הכישרון הזה. אני לא יכול ללמד את קארים בנזמה איפה לעמוד ברחבה או את לוקה מודריץ' איך למסור". לפעמים אנצ'לוטי זכה לביקורת על כך, למשל בבאיירן מינכן, שם החליף את פפ גווארדיולה ושחקנים התלוננו שיש מעט מדי תשומת לב לפרטים הטקטיים הקטנים. בריאל מדריד, לפחות, החוכמה העיקרית תמיד הייתה לדעת להסתדר עם הכוכבים הגדולים ולסדר את הקבוצה כך שהם יבלטו. בכך אין על אנצ'לוטי, לכל אורך הקריירה שלו.
עם אנצ'לוטי רשם בנזמה, כמו כוכבי התקפה רבים לפניו, את עונת השיא שלו. עם אנצ'לוטי החל ויניסיוס לספק פתאום מספרים. בידיעה שלמעט בנזמה אין לריאל עוד שחקן שמבקיע הרבה שערים, ולמרות שהצרפתי מספק בעצמו עבודה התקפית של יותר משחקן אחר, אנצ'לוטי החליט עוד בקיץ שהוא חייב לקבל תרומה מוויניסיוס. השיפור של הברזילאי לא מתבטא רק בטכניקה - לשיפור טכני יש מאמנים מיוחדים שאיתם עבד - אלא גם בכך שאנצ'לוטי החדיר לו את ההבנה שצריך לבעוט מהר לשער, בלי לחשוב, בלי לבצע עוד תרגיל מסובך.
את הדבר הזה אנצ'לוטי דורש מהשחקנים שלו, מהקבוצות שלו, כמעט תמיד. כשחתם בריאל בקדנציה הראשונה הוא הבטיח כדורגל "אינטנסיבי התקפית", ולפחות לפי כמות שערים גם קיים. כשריאל סיימה במקום השלישי בעונה הראשונה שלו (2014) היא הבקיעה לא פחות מ-104 שערים. בעונה השנייה המספר עלה ל-118 - הכי הרבה שערים בהיסטוריה הספרדית אחרי ריאל של 2011/12.
ביטוי להתקפיות ניתן גם בדרישת אנצ'לוטי מהשחקנים שלו לחפש את השער גם במצבים לא מושלמים, בבעיטות מרחוק למשל, דבר שהתבטא לא פעם העונה, כמו בשערים של אדוארדו קמאבינגה ולוקה מודריץ' בזה אחר זה. ריאל היא הקבוצה שבועטת העונה הכי הרבה מחוץ לרחבה באירופה.
אני לוזר?
בכדורגל מאמנים תמיד נוטים לחקות מהלכים של מאמנים מצליחים אחרים, גם ברמות הגבוהות ביותר, אבל אנצ'לוטי בן ה-62 הולך בדרך הקבועה שלו. בריאל, לפחות, זה תמיד אותו 3-3-4, כשהמטרה לא להתחכם אלא להוציא כמה שיותר מהשחקנים שלו קדימה. "קרלו אמר לנו בשבוע את מה שפפ אמר בשלוש שעות", כתב פיליפ לאם, ששיחק אצל אנצ'לוטי בבאיירן, בטור שכתב בעיתון "הגרדיאן". בקשר לעובדה שריאל הנוכחית תמיד חוזרת, לא נשברת ממשחק רע, גם לא אחרי התבוסה שחטפה בקלאסיקו, הוסיף המגן לשעבר: "הוא לא מאבד את העצבים אחרי הפסדים, אלא עומד לפני השחקנים. זו זכות שיש לאנצ'לוטי כמאמן".
מצחיק להיזכר שבתחילת הדרך כמאמן דווקא כינו את אנצ'לוטי באיטליה "היורש הלוזר", אחרי שהחליף ביובנטוס את מרצ'לו ליפי, שזכה בשלוש אליפויות עם "הגברת הזקנה". אנצ'לוטי סיים פעמיים כסגן עם יובה ואז ליפי חזר למועדון וזכה שוב באליפות. אבל היום, שנים אחרי, ברור שאנצ'לוטי אינו לוזר באף מדינה שבה משחקים כדורגל טוב. יש לו קבלות.
יותר נכון, קבלה בכל מדינה. בכל אחת מהליגות הבכירות זכה רק פעם אחת, לא יותר. דווקא התואר שאותו הניף יותר מפעם אחת הוא זה של ליגת האלופות. יש לו שניים כאלה עם מילאן, ואחד נוסף עם ריאל מדריד. הערב אולי יתקרב לרביעי שלו.
