כמו כל דבר בחיים, גם הכדורגל עובר שינויים לא מעטים בזמן האחרון. אם בעבר כל מאמן היה מפתח שיטת משחק המעוצבת על-פי חזונו האישי, או לחלופין לפי סגל השחקנים שיש לו בקבוצה, כיום רוב המאמנים נוטים לשחק בשיטה לפיה אין חשיבות לעמדה שבה מוצב השחקן במגרש. עושה רושם שבשנים האחרונות כל שחקן נאלץ בו-זמנית לעשות הגנה ולתקוף ברחבת היריב, בדומה לטוטאל פוטבול שהגה המאמן ההולנדי ריינוס מיכלס בשנות השבעים. מי שמשחקת כך כיום היא אלופת אנגליה מנצ'סטר סיטי, שבסגל שלה יש רק חלוץ טבעי אחד, גבריאל ז'סוס הברזילאי. בואו נראה איך הדבר בא לידי ביטוי.
מאז שרכשו האמירתים את הקבוצה היו לה חלוצים גדולים כמו אדין דז'קו, קרלוס טבס וקון אגוארו, ולכן היה מצופה מהמועדון שלאחר מעברו של אגוארו לברצלונה יירכש חלוץ אחר לקבוצה. כשהתברר כי חלוץ נבחרת אנגליה הארי קיין לא מגיע לקבוצה, ואין אפשרות לרכוש חלוץ אחר, נאלץ המנג'ר פפ גווארדיולה לשחק בשיטת "9 מזויף", לפיה כבל פעם אחד מהקשרים הקדמיים מתפקד כמעין חלוץ רחבה. איך הוא עשה זאת? בואו נביט בנתונים.
למרות שאין למנצ'סטר סיטי חלוץ מוביל, היא מציגה את אחת ההתקפות הטובות באירופה בכלל ובאנגליה בפרט: הקבוצה כבשה 68 שערים (91 כולל ליגת האלופות), ומדורגת שלישית בחמש הליגות הבכירות, כאשר רק לליברפול (71, 90 כולל הצ'מפיונס) ובאיירן מינכן (76, 106 כולל צ'מפיונס) יש יותר. התכולים גם נמצאים במקום השלישי בחמש הליגות הבכירות בבעיטות לשער (511, אחרי ליברפול ובאיירן מינכן) ושניים בבעיטות למסגרת (181, רק לבאיירן יותר). חשוב לציין כי שחקני סיטי, רובם ככולם, ניחנים באינטליגנציית משחק ו-ורסטיליות המאפשרות לפפ ליישם את הרעיונות שלו בצורה אופטימלית.
שיטה זו נוסתה בנבחרת ספרד שזכתה ביורו 2012, כאשר המאמן ויסנטה דל בוסקה הרכיב את ססק פברגאס כחלוץ מדומה. במנצ'סטר סיטי זהות החלוץ המדומה משתנה ממשחק למשחק, וניתן לראות למשל כי בזמן האחרון מתופקד שם קשר נבחרת אנגליה פיל פודן. בעבר איישו עמדה זו הקשרים ראחים סטרלינג, ברנרדו סילבה, קווין דה בריינה ואפילו ג'ק גריליש. אפילו כשז'סוס עוד היה כשיר, המנג'ר העדיף לשחק איתו דווקא באגף ועם פראן טורס בתור ה-9 המדומה. בזכות סגנון המשחק הזה, מלאכת כיבוש שערי הקבוצה בפרמייר ליג מתחלקת בין 16 שחקנים, אותם סטרלינג וריאד מחרז.
איך מתבצעת השיטה?
אחת המטרות של הסיטיזנס כשהם מוליכים את הכדור. היא לבודד את שחקני האגף ובעיקר את מחרז, שנהנה מעונה מצוינת עד כה (המשך ישיר לחצי השני של העונה שעברה). בדרך כלל, בזמן שהקשר האחורי מוביל את הכדור, החלוץ המדומה נע עם אחד הקשרים בין קו הקישור להגנה של היריבה, מה שגורם לקבוצה היריבה לצופף בהגנה, וכתוצאה מכך מתפנה שטח לאחד משחקני האגף שיכול להוציא כדור רחב אל תוך רחבת היריב.
כאמור, פודן הוא זה שמשחק בתפקיד בזמן האחרון, עוד שלב באבולוציה של השחקן הצעיר שהפך לאחד משחקני ההתקפה הטובים בעולם. הוא מתמחה בתנועה ללא כדור, יודע למצוא את השטח הפנוי לקבל בו את המסירה ולאיים מקרוב, וגם לעשות מעבר מיקום מהיר שמפנה את אחד מחבריו להתקפה.
נשאלת השאלה: האם בכל זאת סיטי צריכה לשחק עם חלוץ טבעי? לדעתי, אין ספק שהיא חייבת שחקן כזה שיאיים על היריבה. למרות שסיטי העפילה לרבע גמר ליגת האלופות ומוליכה את הליגה באנגליה, היא תתקשה לזכות בתארים הללו. ניתן לראות כי לצד תצוגות כדורגל סוחפות של הסיטיזנס, הם לפעמים מציגים חוסר תכליתיות ומתקשים לשבור את הגנת היריב, כפי שקרה להם למשל בשני המשחקים מול סאות'המפטון אשר הסתיימו בתיקו. שחקן מטרה כמו ארלינג הולאנד, או לחלופין קיין, יכולים להפוך בשנים הבאות את סיטי לקבוצה מלהיבה עוד יותר.
