מאי 1992, ישיבת מועצת אגודת מכבי חיפה מתכנסת לדיון לילי בן ארבע שעות, בסיומה מתקבלת החלטה: מחלקת הכדורגל עוברת לידיו של איש העסקים יעקב שחר, עד אז ספונסר של המועדון, שעוד באותה עונה העביר מיליון שקל.
על פי הסיכום, הבעלות הייתה אמורה להיות לתקופה של שנתיים עם אופציה לשתיים נוספות, תוך התחייבות להחזיר את הקבוצה עם ערך שחקנים זהה לזה שקיבל, 650 אלף דולר. אף אחד לא דימיין בישיבה ההיא ששחר יישאר על כיסא הנשיא במשך שלושה עשורים ויהפוך לאדמו"ר של הכדורגל הישראלי – האיש שכל החלטה חשובה עוברת דרכו.
בגיל 82, מעמדו של שחר רק מתחזק: הוא חזר להשקיף על כולם מלמעלה, כאשר ניצחון מחר בבאר־שבע יבטיח לו אליפות שלישית ברציפות, ובאותה הזדמנות יסדר לו היסטוריה קטנה: הבעלים הישראלי הראשון שמניף צלחת באותה עונה שבה השתתף בשלב הבתים של ליגת האלופות. זו אמורה להיות האליפות ה־11 שלו, יחד עם שמונה סגנויות, ארבעה גביעי מדינה ושלושה קמפיינים בשלב בתים בצ'מפיונס, כשהאחרון העונה הכניס לכיסו כמעט 70 מיליון שקל.
הכוכב האמיתי
שחר נולד וגדל בנס־ציונה, אבל מזוהה כמובן עם העיר חיפה, שבה אפילו נחנך רחוב על שמו. בתוך העשור התשיעי לחייו, האיש שראה הכל לא איבד אפילו מעט מהתשוקה, והוא רעב לעוד הישגים. הוא מעריך כל רגע בעונה הזו, בטח אחרי אותה בצורת של עשור, שבמהלכה היו כאלה שכבר קראו לו ללכת הביתה. שחר ראה איך מיץ' גולדהאר העשיר ממנו ואלונה ברקת דוחקים אותו הצידה, כשאפילו איזי שרצקי לקח אליפות על חשבונו, אבל זה רק דירבן אותו להמשיך בכל הכוח.
עם כל הכבוד לברק בכר ולעומר אצילי, אדריכלי שושלת האליפויות, הפנים של המועדון היו ונשארו של שחר, בעלים יוצא דופן, שלמרות החזות הקשוחה נחשב למאוד אהוב. הוא מקשיב לאוהדים, עושה סלפי עם כל דורש והשחקנים מעידים על כך שהוא מדבר איתם בגובה העיניים.
שחר הוא בין הבעלים היחידים בליגה שמקפיד לא להתעמת עם שופטים. כשבמועדון מתלוננים שקופחו, הוא משגר את המשפט הקבוע שלו: "פעם טובים לרעתך ופעם להגנתך". שחר נחשב לג'נטלמן ונעים הליכות, אבל היריבות טוענות לא פעם שכוחו הרב מסייע למכבי חיפה בדיונים בבית הדין של ההתאחדות ובהחלטות שיפוט. עם זאת, מי שמכיר אותו מקרוב יעיד על כך שהוא מתרחק מפוליטיקה כמו מאש. הוא אמנם מקושר מאוד במסדרונות ההתאחדות והמינהלת, אבל לא מנצל זאת לאינטרסים צרים של קבוצתו. הוא נחשב לבעלים פעיל מאוד, ידו בכל, אך עם זאת הוא מקפיד לא להתערב בשיקולים המקצועיים של המאמן, ואת ההרכבים, למשל, מקבל רק בערב המשחק. מה שכן, שחר נמצא בקשר כמעט יום־יומי עם אלברמן ובכר שמעדכנים אותו בכל דבר.
מן הסתם נדיר שהוא יחמיץ משחק. הוא מגיע לכינוסים בבתי המלון ונוהג לערוך שיחות עם שחקנים. תמיד עם היד על הדופק, חי את השטח, בניגוד למשל למיץ' גולדהאר שמבקר בארץ לעיתים נדירות. שחר מגיע לפחות פעמיים בשבוע למתחם האימונים בכפר גלים, ועל הדרך לא מפספס ביקור במחלקת הנוער בקצף. מדובר בבייבי שלו, והוא מעורה בפרטים הכי קטנים, מקבוצות הילדים והלאה.
לצורך ההמחשה, בעלי מכבי ת"א היה כאן רק בשבוע שעבר למשך יומיים כדי לחתום על עסקת העברת מתחם האימונים לחולון, ואפילו לא נשאר לחצי גמר גביע המדינה ביום רביעי נגד בית"ר ירושלים. זה בדיוק ההבדל, חלק מהנוסחה להצלחה הירוקה מול הכישלון הצהוב בשנים האחרונות – שחר תמיד נוכח לעומת הקנדי שהקשר עימו מתנהל בעיקר דרך מיילים ושליחים.
שחר נולד שנה אחרי שמעון מזרחי (83), שאמנם נחשב הרבה יותר פנאטי כלפי קבוצתו, מכבי ת"א בכדורסל, אבל שניהם פעילים מאוד ועובדים בנחישות כדי לשמר את מעמדם כאנשים החזקים בענפים שלהם.
כסף זה לא הכל
זהו לא סוד ששחר הוא איש אמיד מאוד. הוא מחזיק בין היתר בקבוצת מאיר, ששוויה מוערך ב־4.5 מיליארד שקל וסיימה את השנה שעברה ברווח שיא של 450 מיליון שקל. רק לאחרונה מכרה "מאיר" 14 אחוז ממניותיה לחברת הביטוח הפניקס תמורת 574 מיליון שקל, ונכנסה להשקעה בענקית התיירות והנופש דיזנהאוז. למרות זאת, שחר לא משתולל עם הכסף. יש לו תקרת שכר שגיבש לעצמו והוא לא חורג ממנה. בכל פעם שהגיעו בעלים שטרפו את הקלפים בשוק עם סכומים לא ריאליים, כמו ארקדי גאידמק וגולדהאר, הוא ידע לקחת צעד אחורה ולהמשיך להתנהל בשפיות מתוך הבנה שהדרך שלו היא הנכונה לאורך זמן. גם העלייה העונה לשלב הבתים של ליגת האלופות לא בילבלה את הבעלים. למעט חיזוקים נקודתיים שחויבו, כמו צמד הבלמים עבדולאיי סק ודילן בטובינסיקה, או החתמתו בינואר של דיא סבע, שחר לא פרץ את המסגרת.
מן הסתם, אין בעלים בכדורגל הישראלי שהוציא יותר כסף משחר, ולא תמיד ההשקעה שלו הניבה תוצאות. להפך, עד לאליפות הראשונה בשושלת האחרונה, עשרות מיליוני שקלים ירדו לטמיון על שחקנים שבמקרה הטוב לא סיפקו את הסחורה, ובמקרה הרע התבררו כפלופ. גם שחר עצמו יודה שהוא לקח שורה של החלטות לא נכונות וקיבל ייעוץ לא מקצועי מספיק. עונה אחרי עונה האוהדים רכשו את כל המינויים והביעו אמון בקבוצה – אבל התוצאות לא הגיעו והסבלנות נגמרה. השיא היה שחלק מהם הגיע להפגין מול ביתו של שחר, שאמנם נפגע מאוד אבל לא הוריד את הראש. היום זה אולי נשמע כמו היסטוריה רחוקה, אך על סף העשור הנוכחי הקבוצה עוד נראתה מפורקת, עם מאמנים שבאים והולכים.
מאלברמן ועד הבן אור
אז מה השתנה מאז? שחר בנה סביבו מערכת ניהולית ומקצועית עם מעורבות הולכת וגדלה של הבן אור, שמלבד הכניסה לעסקים של אביו, הפך לדמות סופר משמעותית בהצלחה הגדולה של מכבי חיפה. גם סוכני השחקנים מעידים שהדומיננטיות של שחר ג'וניור התעצמה מאוד בשנה האחרונה, לצידו של עוזי מור, מהאנשים הקרובים ביותר לבעלים.
אחרי ניסיון קצר ולא מוצלח עם מנהל מקצועי נורווגי שבכלל היה סקאוט (טור־כריסטיאן קרלסן), שחר קיבל החלטה שהתבררה כאחד הבינגואים הגדולים בקריירת הניהול שלו: מינויו של אלברמן לתפקיד. זה לא היה על הדרך, אלא הליך הכשרה ארוך שכלל לימודים בחסות אוניברסיטה צרפתית והשתלמויות במועדונים הגדולים. בזמן שמכבי ת"א ובאר־שבע זנחו את המשבצת הזו, שחר ואלברמן הראו איך עושים זאת נכון ומחיים את הפורמט.
אלברמן, שקיבל מהבוס סמכויות רבות, מנהל בין היתר משאים ומתנים כספיים עם שחקנים, אחראי על מחלקת הסקאוטינג ונחשב לאחד המוחות מאחורי הצלחת הקבוצה. במועדון מציינים את הפעולות המדויקות שלו באיתור חלקי הפאזל החסרים העונה, המגינים פייר קורנו ודניאל סונדגרן, או התגובה המיידית לעזיבת בוגדן פלאניץ', רגע אחרי העלייה לשלב הבתים של הצ'מפיונס, עם הנחתת שני בלמים איכותיים.
שחר מרבה להתייעץ עם המנהל המקצועי, והמניות שלו אצל הנשיא רק עולות. הוא סומך עליו בעיניים עצומות ונותן לו חופש לקבל החלטות עצמאיות, כמו למשל ההחתמה של עומר אצילי, שהפך לנשק שובר שוויון במשולש הצמרת, עם מספרים דו־ספרתיים בהבקעות ובבישולים בכל עונה. אלברמן היה מוכן לקחת על עצמו את האחריות למהלך שגרר ביקורות ציבוריות, גם כמובן כלפי שחר, על רקע פרשת "הכדורגלנים והקטינות".
אלברמן היה זה שהלך בכל הכוח על בכר, זה שהחתים את דולב חזיזה מבני־יהודה, למרות התנגדות האוהדים שהיו בטוחים שמדובר ברכש לא מספיק נוצץ, וזה שהוביל את נושא אזרוחו של עלי מוחמד.
שחר גם מנסה לבדל עצמו מבעלים אחרים עם החלטות שלפחות בהתחלה נראות לא פופולריות. אם בזמן שבקריית שלום החזירו לגיונרים הביתה, אצל נשיא מכבי חיפה המדיניות הייתה שונה: בדיוק כמו הסירוב לאפשר בזמנו לאיל ברקוביץ' להגיע לעונות פרישה בירוק, כך גם במקרה של תומר חמד, בירם כיאל או ליאור רפאלוב, שגדלו במועדון אבל לא קיבלו טלפון משחר. עוד ניצחון אישי של שחר במלחמה הקרה מול גולדהאר הייתה העדפתו של סבע לבחור בירוקים למרות שבקריית שלום הציעו לו 100 אלף יורו יותר – הישג תודעתי בקרב בין שני הכוחות הגדולים.
המהפכה הבאה
לא במקרה שחר נחשב לנשיא הכדורגל הישראלי. העלייה לרגל למשרדים שלו ברחוב המסגר מזכירים נהירה של פוליטיקאים לחצרות רבנים בבני־ברק או בירושלים. גורמים רבים בענף מגיעים להתייעץ עם האיש הכי חזק בסביבה שחתום על המהפכה השלטונית בהתאחדות לפני מספר חודשים. בעלי מכבי חיפה היה בין האנשים שהביאו בזמנו את אורן חסון להתאחדות, בזכות הקשר החם ביניהם במינהלת, והוא גם הדמות שאחראית למינויו של שינו זוארץ, שזכה לאמון הקבוצות הגדולות, למעט באר־שבע שנותרה נאמנה לחסון.
הסיבה העיקרית לתמיכה של שחר בזוארץ היא הרצון לחולל רפורמה שתשרת בעיקר את הקבוצות הגדולות. הוא הצהיר לא אחת שהוא בעד הקטנת הליגה, ומבחינתו היה רוצה שישחקו בה 10־12 קבוצות בשיטה של שלושה סיבובים. הרעיון הוא להעלות את רמת הליגה עם יותר משחקי עונה שיוסיפו עניין ואצטדיונים מפוצצים.
אין מהלך גדול שלא עובר דרך נשיא מכבי חיפה, אין מצב שחברי ההנהלה לא שומעים את דעתו. הדומיננטיות של שחר כל כך גדולה, עד שהוא גם נרתם לעזרה של קבוצות בעיתות משבר. רק בקיץ האחרון, כשבית"ר ירושלים כמעט התרסקה, הוא היה בין האנשים שהצילו אותה, בין היתר על־ידי הסכמה לקבל שחקנים תמורת החוב על ירדן שועה.
אחת הסיבות לכך ששחקנים ומאמנים כל כך מעריכים את שחר היא כי הם רואים בו איש של מילה. כשנטע לביא ביקש להשתחרר לצסק"א מוסקבה, הבעלים סירב כי לא היה מוכן לסכן את האליפות הראשונה אחרי עשור, אבל הבטיח לקפטן שאחרי שהמשימה תושלם הוא לא יעמוד בדרכו. לביא כיבד את ההחלטה, שחר לא שכח את ההבטחה, ולמרות שידע כי המהלך יפגע בסיכויי הקבוצה להניף צלחת שלישית ברציפות, הוא נתן את ברכתו לשחקן שעבר בינואר האחרון לגמבה אוסקה היפנית.
בחזרה לעתיד
המאמן הישראלי האחרון של מכבי חיפה שעשה את המעבר הגדול אחרי שלב בתים בליגת האלופות היה יצחק שום שהשתדרג לפנאתינייקוס. שחר ממש לא התרגש מהאבידה, ומשך מקבוצת הנוער את רוני לוי. התוצאה: שלוש אליפויות רצופות. נשמע מוכר? גם הפעם, הבעלים משדר עסקים כרגיל ולא נכנס לפאניקה מעזיבתו הצפויה של בכר לכוכב האדום. בחיפה יודעים כבר כמה שבועות על כוונותיו של המאמן, שגם שיתף את הבעלים בהתלבטות. שחר קיבל את רצונו של בכר, שחש מיצוי והיה נחוש לצאת לאתגר חדש. הבעלים ידע לשחרר למרות החוזה לעונה הבאה, ועכשיו יאיץ את החיפושים אחר היורש שיגיע עם צוות משלו, מאחר שבכר פירק את כל הכוורת שלו, כולל עוזרו גיא צרפתי ומאמן השוערים גיא וייזינגר, שימריאו איתו לסרביה. רק פונקציה אחת נותרה מהעונות האחרונות, מאמן הכושר דרור שמשון, שעליו שחר התעקש שימשיך.
שחר החליט עקרונית על מאמן זר, ויש שיגידו שחזרה לפורמט הישן היא הימור. הרי כל אלה שנחתו בכפר גלים בעשור הקודם נכשלו בגדול: מאלכסנדר סטנוייביץ' (42 אחוזי הצלחה ב־15 משחקים), דרך רנה מולנסטיין (43 אחוז ב־22 משחקים) ועד פרד רוטן הזכור לשמצה (30 אחוז ב־22 משחקים). ההתרסקות הכי גדולה הייתה, כאמור, עם קרלסן כמנהל המקצועי, פלופ שגרם לשחר לעשות פניית פרסה ולמנות צוות ישראלי. איך זה נגמר כבר כולם יודעים. התקציב של מכבי ת"א עדיין גבוה בעשרות אחוזים מזה של מכבי חיפה. כחלק מהניהול השפוי והלא פזרני של שחר, למרות ההכנסה מהעלייה לאלופות, הוא ימשיך לנסות להישאר מספר 2 של גולדהאר רק בהיבט הכלכלי. המאמן שייכנס לנעליו של בכר יקבל מערכת מסודרת ויציבה עם סגל מגובש וברור. רוב השחקנים המשמעותיים צפויים להמשיך, ביניהם אצילי, חזיזה, צ'ארון שרי, דין דוד, סק, בטובינסקה, שון גולדברג, קורנו, סונדגרן, מוחמד ומחמוד ג'אבר. ברשימת העוזבים נכללים השוער ג'וש כהן, בן שהר וייתכן שגם סבע, שינצל את סעיף היציאה לאמירויות. המתנדנדים הם מוחמד אבו־פאני שרוצה לעזוב לחו"ל, מאוויס צ'יבוטה ופרנצדי פיירו.
