דווקא אחרי 270 הדקות הראשונות שלו בתפקיד חייו, מאמן נבחרת ישראל, עם עמידה מובהקת במבחן התוצאה (5 נקודות משלושה משחקים, עדיין ללא הפסד), אלון חזן יצטרך להסיק את המסקנות הנדרשות.
למרות שהוא בסך הכל עומד שבועיים על הקווים של הנבחרת, חזן ידע לייצר מגמות מעניינות. בהיותו שחקן עבר, הוא מכיר את כל הפולישטיקים הנדרשים. מצד השני, יודע לקבל את הכבוד מהשחקנים, כמי שכבר לבש את אותם מדים לאומיים.
עם החיזוק של יוסי בניון כמנהל המקצועי, נוצרה - אחרי שלושת רבעי דרך בליגת האומות - הרמוניה לא ממש מוכרת. תחושה של אמונה באיש על הקווים, הלא מערבב, הלא מחשבן ובעיקר שיודע להוריד דופק שמגניבים לעברו מבט.
חזן מהיום הראשון לא דיבר על גבולות גזרה בינו לבין בניון. השניים רואים כפינג-פונג מפרה האחד בשני. בניון למשל קיים מעין סדנאות 'רוע' פירטיות, לתת את הטיפים שלו איך 'להרוג' מומנטומים, גם אם הקהל או הקבוצה היריבה משתגעים מזה. הכל לטובת עמידה במטרה.
מציאות לא מוכרת
הנבחרת של חזן הראתה בעיקר אופי וכישרון התקפי עד כה. אופי זה אומר לחזור בפיגור בשלושת המשחקים שלה ולהוציא ארבע נקודות משני משחקי החוץ האחרונים. מציאות שלא מוכרת בנבחרת בשש השנים האחרונות.
מבחינה התקפית, היא עם שני שחקני הכנף שכולם פינטזו עליהם: ליאל עבדה ומנור סולומון. לכן גם יצרה הנבחרת את מספר האיומים הגדול ביותר (48) מבין אלו ששיחקו שלושה משחקים בליגת האומות.
גם שילוב הצעירים, לא הצהרה על הצערה, אלא מהלכים שקולים, הם חלק מהדברים הטובים שקרו בעשרת הימים האחרונים. דורון ליידנר, עדן קארצב, עבדה ואפילו הקפצה למים העמוקים שחקן כמו מחמוד ג'אבר, שרק לפני שנתיים עוד כיכב בנוף הגליל מהליגה הלאומית. אה כן, ומה נגיד על רמזי ספורי, שהצליח ב-100 דקות בנבחרת עד כה, להפוך אצל חזן לשובר שוויון.
הבעיה השורשית שלא נפתרה היא כמובן זו שבהגנה. בשלושת המשחקים שלה בליגת האומות ספגה הנבחרת חמישה שערים, ארבעה מהם באשמה ישירה של אופיר מרציאנו. בנוסף, הוציאה כדור מהרשת בכל משחק והיא אחת הנבחרות שספגה את כמות השערים הגבוה ביותר בכל הדרגים.
דילמת השוער
לחזן יש עכשיו שלושה חודשים לעכל את מה שעבר בשבועיים האחרונים. לעבד נתונים ולהתחיל להפיק מסקנות רגע לפני המשחק בבלומפילד נגד אלבניה שיכול להציב אותה בראש הבית. המשמעות היא עלייה לדרג השני בהגרלת מוקדמות היורו, ועלייה לדרג הראשון של ליגת האומות. ברמות בינלאומיות גבוהות יותר מאלו של איסלנד ואלבניה, בהם ניתקל במוקדמות היורו או במשחקי הפלייאוף המסתמנים, היכולת ההגנתית של הנבחרת לא תואמת, יותר רכבת הרים, יותר מידי עליות וירידות. אחת הסאגות שצריכות להיפתר היא סביב חוסר היציבות של מרציאנו.
אחרי שני שערים באשמתו הישירה נגד איסלנד בסמי עופר, הוא סידר ליון ת'ורסטיינסון שער ראשון כבר בדקה ה-9 באצטדיון בריקיאוויק. גם ההדיפה בשער השני שספג לא הייתה טובה. מעניין יהי לראות אם חזן יקבל החלטה כי דניאל פרץ יעמוד נגד אלבניה וימשיך למוקדמות היורו על חשבון משחקי הפלייאוף של הנבחרת הצעירה, להמשיך בהימור עם שוער לא יציב כמו מרציאנו או ללכת למשל על עומרי גלזר.
שני האסים ההתקפיים של הנבחרת צפויים למצוא עד לסוף השבוע הקרוב בית חדש. מנור סולומון יעשה את המקפצה לפרמייר-ליג עם פולהאם; ערן זהבי, שגם הוא צריך להחליט על עתידו, יחזור לסגל אחרי שנעדר בשל פציעה.
אחרי ההצגה הגדולה של סולומון נגד אלבניה, הוא הוריד הילוך משמעותי בעיקר במחצית הראשונה. זהבי איכותי יותר ממונס דאבור שנכנס אתמול להרכב, היה חלוד לגמרי ואמור לעמוד בהבטחה שלו לצוות המקצועי כי אינו מתכוון לפרוש מהמדים הלאומיים. זהבי טוב יותר גם משון וייסמן הלא אפקטיבי במדים הלאומיים.
ההשתלבות של השחקנים הצעירים בנבחרת חשובה מאוד, אולם באופן טבעי הם מגלים חוסר יציבות, בעיקר אלו שמשחקים במקצבים של הכדורגל הישראלי, בדיוק כמו שקארצב ירד ביכולת נגד אלבניה, כך, למשל, ליידנר במחצית הראשונה באיסלנד. לעומת צעירי ליגת העל, שחקן כמו ליאל עבדה שמשחק בסלטיק ידע לשמור על יציבות, אתמול הוא סידר כמה מצבים אדירים לחבריו.
גם חזן יצטרך לעשות עם עצמו את חשבון הנפש, למרות שגרף השיפור ניכר באופן טבעי ממשחק למשחק, אבל למשל ההרכב שעלה אמש לא היה מספיק נכון, לעומת ניהול המשחק באלבניה שהיה מעולה. חזן ובניון צריכים לאסוף פז"מ בכדי לשדרג את הנבחרת, לקראת ההתמודדות ברמות הגבוהות יותר של אירופה, אולי אפילו בעתיד בפלייאוף העלייה ליורו.
