"אני זוכר את היום שבו נולדת אקסל. אלה היו שלושה ימים הכי טובים שבהם גלשתי בפייפליין בחיים שלי. אני רוצה להקדיש את הרגע הזה לך ולמשפחה שלך, בלי אבא שלך (אנדי איירונס ז"ל) לא הייתי מי שאני היום..."
זו לא סצינת סיום מסרט הוליוודי, קלי סלייטר זכה אתמול בתחרות היוקרתית ביותר בסבב הגלישה העולמי בפייפליין הוואי, בגיל 49 ו-350 ימים. וכך הוא בחר להתחיל את טקס הענקת הפרסים, עת הוא מקדיש את הרגע ליריב הגדול ביותר שלו שהלך לעולמו בדרכו שלו לפני שנים, ובכך החיים חיברו את הנשמות שלהם לעד.
בזכות הגלישה, בזכות החיים, בזכות המוות. כשהגואט (GOAT) עושה דברים של גואט - מיליוני בני 40+ מרחבי כל העולם ישבו דומעים מול המסך, עם הרגשה שהם ניצחו. רגע קליימטי בלתי נתפס בו שני המושגים המזוהים ביותר עם הגלישה מאז ומעולם (קלי סלייטר, פייפליין) עלו לריקוד אחרון (אולי) ויצאו מנצחים, אלופי עולם, ולכולנו הרגיש חלק בזה.
בעיניים מפוכחות בהן אנחנו רואים את רמת הגלישה היום חוצה שיאים דימיוניים, לא חלמנו שנגיע שוב לרגע הזה, שבו נראה את קלי שוב שמח כמו ילד, מתרגש ותחרותי, מנצח, כמו בימים היפים. לא חלמנו שנראה את הפיינליסט הנוסף - סת' מוניז, גולש מקומי מדהים שנולד בשנת 1997, השנה בה קלי זכה באליפות העולם ה-5 שלו, יניף את אולד-מן קלי על הכתפיים, ויקפיד כנהוג שכפות רגליו של האלוף הטרי והנצחי לא יגעו בחול. מוניז היה תפאורה מושלמת לרגע הזה, וזכה לתת כבוד ששמור למלך הגדול מכולם.
נדירים הרגעים, ולמעשה אין שני להישג הזה של קלי בהיסטוריית הספורט העולמי, בהם אנחנו עוקבים מקרוב על חיים שלמים של אגדה, מסע חיים של שלם החל מגולש צעיר ושאפתני ועד לאגדה אלמותית שנשארת בטופ גם בגיל 50! זה סיפור על חיים ומוות, כי זה ספורט שאפשר למות בו וכגודל הסיכון גודל התהילה, סיפור על אהבה ושנאה, מפני שתחרותיות תהומית מביאה לתהפוכות רגשיות תהומיות, סיפור מרגש על התפתחות אינסופית של ענף, קהילה ועולם. שבמרכזו גולש איש אחד מיוחד. רוקסטאר אמיתי, שפה עוד מאז שהרוק התחיל. ..
השנה הייתה 1992. נוף הספורט העולמי כלל את אנדרה אגאסי וסטפי גרף כאלופי ווימבלדון, מרקו ואן-באסטן בדיוק זכה ב'בלון דור', ליגת האלופות עדיין לא הוקמה, מייקל גו'רדן ושיקגו בולס זכו באליפות השנייה בשושלת, והייתה גם אולימפיאדת קיץ אחת, שהתרחשה בברצלונה – יעידו על כך זוכי המדליות הראשונות בתולדות ישראל יעל ארד ואורן סמדג'ה. קורט קוביין ונירוונה היו בשיאם עם "נוור-מיינד", וג'ורג' בוש האב הפסיד לביל קלינטון את הבחירות באותה שנה.
באותה שנה בדיוק קלי סלייטר בן ה-20 זכה באליפות העולם הראשונה שלו מתוך 11 תארים עולמיים, וגם בתואר הפייפ-מאסטר הראשון שלו מבין 8, בדרך לקריירה חלומית ששמה אותו עם בשורה אחת (מעל?) עם פלה, ג'ורדן, שומאכר, וודס ושאר אלילי תרבות אלמותיים. מעמד אליו הוא הגיע כבר לפני מעל עשור, כאשר הדהים את העולם כשזכה באליפות העולם האחרונה שלו, כשהיה בן 38.
חשבתם שראיתם הכל? כזאב בודד ומוכשר בצורה בלתי רגילה שהוא - קלי תמיד חשב אחרת, ועמל קשה כדי להוכיח את זה. פאסט-פורוורד דמיוני, כזה של 30 שנה, מביא אותנו ל-5 בפברואר, 2022. הימים אחרים, גיבורי הספורט התחלפו מדי עשור כדרכו של עולם הספורט התחרותי והתובעני. אגאסי, ואן באסטן, קוביין, כבר מזמן לא איתנו, כל אגדה בדרכה.. אפילו בוש הבן כבר מזמן לא. קלי סלייטר בעצמו הוא איש עסקים מצליח, מיליונר, אך עדיין אותו גולש שמשפריץ עם האגרוף מים כדי להזמין גלים במאני טיים של אליפות עולם. וכובש עוד תואר, בסטייל ששמור לגדולים באמת, הפייפ-מאסטר האחרון.
כל-כך הרבה דברים עברו ב-30 השנים שבין התואר הראשון והאחרון של קלי, במסע הגשמה עצמית טהורה. אתמול, ולו לרגע מושלם אחד, בו העבר והעתיד נפגשו לסשן פייפ חלומי בהווה, קלי הזכיר לנו שאף פעם לא מאוחר לחלום, ולהגשים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
