זה לא שמאוריסיו פוצ'טינו זקוק לספרון ההדרכה הקטן הזה שמחלקים למאמנים של לאו מסי: הוא ארגנטינאי, הוא חי את צמרת עולם האימון בשנים האחרונות והוא לא אטום לסביבה. וממילא ההוראות של הטיפול בפרעוש די פשוטות, ובעיקרון מזהירות מפני עניינים כמו התחכמויות והתעסקות עם השחקן שחשוב למועדון פי כמה מאשר האיש על הקווים.
ועדיין, מוקדם מאוד בתקופת שיתוף הפעולה שלהם, פוצ'טינו הצליח לעצבן את מסי. ביום ראשון, במצב של 1:1 בין פ.ס.ז' לליון וכשקבוצת הכוכבים נראתה בדרך הבטוחה לעוד תוצאה מאכזבת, השלט הונף והראה שמספר 30 צריך לרדת מהמגרש.
הקהל והצופים בבית היו המומים, גם מסי עצמו, אבל פוצ'טינו בחר לרענן בצורה מפתיעה ולשלוח במקומו לדשא את המגן אשרף חכימי. כשהמאמן הושיט את ידו ללחיצה אחרי החילוף, מסי ייבש אותו באופן מופגן, התעלם והלך לעשות פרצופים על הספסל. חילוף אחר של פוצ'טינו, ארגנטינאי שעלה להציל את המצב בדמות מאורו איקרדי, הביא ניצחון 1:2 בדקה ה־93 – אבל איכשהו, התוצאה נשכחה תוך כמה שעות, ורק מסי נשאר בכותרות.
התוכנית והמציאות
בפ.ס.ז' היו מודעים לכך כאשר ביצעו את העסקה ההיסטורית. לא היה להם ספק שכל פעולה קטנה הקשורה במסי תזכה לתהודה כזו. הם גם ידעו שסבלנות היא מצרך הכרחי: סגל כוכבים שעבר שינוי מהותי גם בכמות השחקנים המובילים וגם באיכותם, כזה שיהיה זקוק לזמן כדי להתחיל לספק תצוגות ובינתיים יעבור משחקים כמו ה-1:1 החלש בברוז' בליגת האלופות. אבל בסתר ליבם, פוצ'טינו והשייח'ים קיוו גם שזה כן יהיה להיט מיידי: שלושערים, עקבים, שישיות ושביעיות לרשת היריבה וחיוך ענק של מסי, כמו מהימים היפים בברצלונה.
המציאות טיפה אחרת: קרוב לחודש אחרי הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה מסי עדיין מחפש את התיאום ואת השער הראשון, ויותר מכך, הוא פשוט לא נראה שמח. לכך אפשר להוסיף את העובדה שספג חבלה בברך במשחק מול ליון, ואתמול הוכרז כי לא יוכל לשחק הערב בליגה מול מץ. בכל הקשר אחר אפשר היה לדבר על הזמן הנחוץ להתאקלמות וכדומה, רק שמעבר לניסוי הראשוני הזה של "מסי מחוץ לברצלונה", הוא מתקיים לצד המעבר המוצלח של כריסטיאנו רונאלדו, שחזר למנצ'סטר יונייטד והשתלט על הקבוצה במהירות אדירה. מסי מחפש מקום באוטובוס בפריז, רונאלדו הוא הנהג במנצ'סטר. אז למה זה קורה? אפשר לדבר על שלושה היבטים מרכזיים שמפריעים למסי.
הסוויץ' תקוע
ההיבט הראשון הוא השינוי המהותי בסביבה. מסי עבר את מרבית חייו בברצלונה, הפך שם מילד לגבר והקים משפחה. זו עיר שמבחינה מסוימת היא המולדת שלו. כאדם סגור יחסית, שמאוד אוהב את הפינה והשקט שלו, הוא חשש מיציאה מאזור חיוג קאמפ נואו. כזכור, כאשר המעבר למנצ'סטר סיטי היה באוויר לפני שנה, מקורביו סיפרו שהחשש שלו הוא להעביר את האישה והילדים למדינה חדשה עם שפה ומנטליות שונים לגמרי.
עם כל הרצון הטוב, מלון היוקרה בו שוכנה משפחת מסי בפריז הוא עדיין לא האחוזה שלהם בברצלונה. לצד הזווית המקצועית, מסי צריך לחשוב גם על ההשתלבות של יקיריו בבירת צרפת והמעבר שנכפה עליהם. הוא מוקף באהבה ובתמיכה, אבל מדובר בסוויץ' משמעותי מאוד בחיים שבאופן בלתי נמנע משפיע גם על היכולת במגרש. לרונאלדו לא הייתה בעיה כזו. הוא יודע יותר איך להסתגל, הוא כבר חי בעבר תקופה ממושכת במנצ'סטר ואוהב אותה, ומבחינת המשפחה? כריסטיאנו ג'וניור כבר התקבל לאקדמיה של יונייטד, ומשחק שם בקבוצת הילדים לצד הבן של וויין רוני.
הנקודה השנייה היא העומס. ב-1 בספטמבר, אחרי שהפך ב־1:2 מול אירלנד לכובש הבינלאומי הגדול בכל הזמנים, ההתאחדות הפורטוגלית נתנה לרונאלדו אוויר והוא שוחרר מהמשך החלון – משחק הידידות נגד קטאר והמפגש באזרבייג'ן במוקדמות המונדיאל. הוא נסע בראש שקט לטפל בענייניו ולסגור את הפינות האחרונות מול יונייטד. זה עזר לו להגיע טרי מאוד לקבוצה, ובינתיים היא קיבלה ממנו לפחות שער אחד בכל שלושת המשחקים בהם שותף.
אצל מסי זה נראה אחרת. מעבר לקרנבל התקשורתי, שהיה מטורף מעבר לכל דמיון, מסי לא הצליח לערוך הכנה טובה לעונה. אחרי הזכייה בקופה אמריקה עם נבחרת ארגנטינה הוא קיבל חופש, לא התאמן עם ברצלונה בתקופה שסביב חידוש החוזה והגיע בלי כושר לפריז. כאילו זה לא מספיק, חלון הנבחרות שלו היה קשוח: לא נסיעות בתוך אירופה, אלא מסע לדרום אמריקה, משחקים בוונצואלה ובברזיל (גם אם משרד הבריאות שם לא נתן לעניין להגיע רחוק) ואז טיסה חזרה, כשהכל בזמן שמסי מנסה להשיג תיאום על המגרש עם קבוצתו החדשה. כושר משחק? הוא יודע איך לטפל בעצמו ולהגיע לשיא במהירות, וראינו זאת בשלושער נגד בוליביה, אבל החודש האחרון היה הכי גרוע שאפשר מבחינת תנאים להשתלבות.
תיק אמבאפה
העניין השלישי הוא קיליאן אמבאפה. אולי בפ.ס.ז' האמינו שהחלוץ הצרפתי יזנק בהתלהבות על ההזדמנות להיות חלק משלישיית החלוצים לצד מסי וניימאר, אבל החלק האחרון של שוק השחקנים התנהל מתוך ידיעה ברורה שהוא נחוש לעזוב לריאל מדריד. הוא נשאר בניגוד לרצונו, כשהראש שלו כבר במקום אחר, והשילוב שלו עם השחקנים החדשים עדיין לא טוב. בליגת האלופות, הוא ומסי כמעט לא מסרו זה לזה. אם ניקח שוב את רונאלדו לדוגמה, ליונייטד לא היה כוכב בקנה מידה גדול מספיק שיפריע לו להיכנס לעניינים. בפ.ס.ז', לעומת זאת, מסי צריך שכל הסופרסטארים יסייעו לו ויהיו איתו באותו הראש, כדי לקדם את תהליך החיבור ולהקל עליו בפעולות בהתקפה.
איך הסיפור הזה ייגמר? למרות הביקורות המוקדמות הקשות, פ.ס.ז' עדיין יכולה לסיים עונה מבריקה. אולי עם פוצ'טינו, אולי בלעדיו. אבל מה שבטוח הוא שהפרק הזה באגדה רחוק מלהיות מושלם – בטח כאשר פרק מקביל באגדה של הנמסיס זורם הרבה יותר.
