מה דעתכם על מצב האוהד הישראלי? שעות המשחקים, מחירי הכרטיסים, הפקקים האיומים. כתבו לנו לקיק!
לאורך ההיסטוריה מכבי ת"א הציגה לראווה כוכבים גדולים בסגל שלה, שחקנים שקלעו מעל ל-30 נקודות במשחקים מסוימים אבל לא הביאו הצלחות, במיוחד באירופה. דוגמאות? וויל ביינום, קרלוס ארויו, דייויד אנקראם, דייויד לוגן ויש עוד.
מה המשותף להם ולסקוטי ווילבקין? הם חשבו שהם גדולים מהקבוצה וכל כדור חייב להגיע אליהם. התוצאה, כאמור, היא שאף לא אחד מהרשימה זכה בגביע אירופה עם מכבי. למה בעצם? יד אליהו סוגד לכוכבים שקולעים, אבל כמו שאומר דייויד בלאט, הקליעה היא רק חלק קטן מהמשחק. העיקר אלו ההקרבה, ההתאבדות על הכדור, ההגנה החזקה.
אז אילו שחקנים כן הביאו את הסחורה וזכו ביורוליג? דווקא הלא מוערכים, כמו: דייויד בלו, אלכס טיוס, טייריס רייס, ואם תרצו גם מוטי ארואסטי, יוגב אוחיון וטל בורשטיין. עדיף חבורה של לוחמים מסוללת כוכבים, שאחרי התקפה אחת בה הכדור לא מגיע אליהם הם בועטים בכיסא וגומרים את הקבוצה.
איפה ההגנה של מכבי? איזו רכות מדהימה. איפה העבירות החכמות ששלחו את הגבוהים לעונשין? אין מחויבות לקבוצה ואין נשמה. המעטים שיש להם את התכונות הללו נבלעים בתוך הכדרורים האינסופיים, וכל ההשווצות עם הרמת הידיים וחשיפת השרירים אחרי סל על עידן זלמנסון. ראיתם פעם את טיוס מתגאה בדאנק שהוא עשה על ריאל מדריד? שמעתם פעם את בלו מתלונן שלא מסרו לו?
בקבוצה של גביע אירופה אין אגו. יש בה לוחמים אפורים שלוקחים תארים ונמצאים על הרצפה רוב הזמן. עד שלא תחזור ההקרבה, לא תחזור מכבי שאהבנו. חומר למחשבה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
