"למה בכיתי אחרי המשחק? לפני שישה שבועות באמת שלא ידעתי למה אני נכנס, ואחרי הגמר השתחררו כל האמוציות שהיו לאורך האליפות. זאת הייתה אחת החוויות הכי טובות שהיו לי בחיים, ולהגיע כל כך קרוב לזהב זה היה פשוט שובר לב. ניסיתי לעשות את המיטב עבור הנבחרת".
אף אחד לא שמע על דניאל וולף עד לפני שבועיים, אבל לאנשי הצוות המקצועי באיגוד הוא ישב טוב־טוב בראש. לא סתם הם רדפו אחריו במשך שנה וחצי כדי שישתתף באליפות אירופה עד גיל 20 בכרתים. הם הכירו את הפוטנציאל, ועכשיו מדינה שלמה – יבשת שלמה – כבר נחשפו לסנטר בן ה־19.
5 צפייה בגלריה
נבחרו לחמישיית הטורניר, אבל זה לא ניחם אותם אחרי ההפסד בגמר. וולף ויעקב
(צילום: באדיבות איגוד הכדורסל)
לא מפתיע שהענק הג'ינג'י היה עמוק מתחת לרדאר. נכון שאוניברסיטת ייל מוכרת לכולם, אבל זאת מכיוון שמדובר באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה היוקרתיים והמבוקשים ביותר בארה"ב – ולא כי יש לה קבוצת כדורסל יוצאת דופן, וזאת בלשון המעטה. בנוסף, וולף גם לא ממש קיבל שם במה, ורק הקיץ סידר לעצמו הזדמנות להראות מה הוא יודע.
"גבוה עם נפש של גארד"
כבר במשחקי ההכנה התחילו להבין בנבחרת שיכול להיות להם נשק רציני עם יכולת קליעה טובה, הגנה חזקה והבנת משחק שמפתיעה לשחקן בעמדה שלו. לא סתם אמר עליו אלעד חסין כי מדובר ב"גבוה עם נפש של גארד", אבל גם בתסריט הכי אופטימי שלו מאמן העתודה לא דמיין שוולף יסיים את הטורניר כסגן מלך הסלים (17.1 נקודות) וכמלך הריבאונדים (12) וירשום חמישה דאבל־דאבלים.
רגע אחרי הגמר ההרואי שלו ושל החברים שלו מול צרפת, שהסתיים בהפסד כואב בהארכה, וולף התפנה לראיון ל"ידיעות אחרונות" ול־ynet, וסיפר על התחושות. "יש לנו הרבה דברים להתגאות בהם", הוא אומר. "כשהגעתי לנבחרת לא ממש ידעתי למה לצפות, אבל מאוד התרגשתי להגיע לישראל ועכשיו אפילו עוד יותר, אחרי שסיימנו במקום השני".
החטאת העונשין במצב של שוויון לפני ההארכה עדיין יושבת בראש?
"לא בכיתי בגלל זה, אבל עדיין חושב על זה. חשבתי על זה לאורך כל הלילה אחרי המשחק וגם בבוקר שאחרי, ואני בטוח שייקח לי עוד כמה ימים להתאושש".
איך הגעת לנבחרת?
"לפני שנה וחצי קיבלתי טלפון ממישהו באיגוד הכדורסל בשם ערן עטיה, אבל דברים לא ממש הסתדרו מבחינתי. ואז הם ניסו אותי שוב ואמרו לי שהם רוצים שאצטרף לנבחרת העתודה. זהו, אני בישראל מאז חודש יוני".
היו לך חששות מסוימים?
"לא ממש, כי גם המאמן שלי סטייסי מורייני הוא חבר טוב של הסוכן מתן סימן־טוב, והוא קישר אותי לנבחרת. דיברתי לפני כן עם המאמן בטלפון, ככה שהייתה לי הכנה".
למה החלטת להגיע?
"החודשים האלה הם הזמן החופשי מהאונ־יברסיטה, ולשחקנים יש זמן לעבוד עם מאמן אישי וגם להתכונן לעונה הבאה, אבל באמת שהרגשתי שיש לי פה הזדמנות נהדרת לייצג את הנבחרת הלאומית – ואני לא מצטער לרגע".
אתה מרגיש שייך לישראל?
"כן, מאוד, עכשיו אפילו יותר. אני חי חיים יהודיים בארה"ב, שני ההורים שלי יהודים ואנחנו חוגגים את כל החגים. כשהייתי צעיר השתעשעתי עם הרעיון לייצג את ישראל. עכשיו, כשהגיעה ההזדמנות, ידעתי שאני לא יכול לתת לה לחמוק מהידיים".
"קיבלתי הצעה להצטרף לנבחרת הבוגרת, אבל לא יודע אם אהיה זמין. צריך עוד לבדוק עם המאמנים שלי בקולג'. אעשה את זה בימים הקרובים ואקבל החלטה. זאת באמת הזדמנות נהדרת בשבילי"
הופתעת מההשפעה הגדולה שלך על הנבחרת תוך זמן כל כך קצר?
"לא הופתעתי, כי לאורך כל ההכנה כל הנבחרת עזרה לי להתכונן לרגע הזה של האליפות. רק רציתי לעזור לנבחרת לנצח, וזה מה שעשיתי".
יש סיכוי שתצטרף לסגל הנבחרת הבוגרת?
"קיבלתי הצעה להצטרף לנבחרת, אבל אני לא יודע אם אהיה זמין. צריך עוד לבדוק עם המאמנים שלי בקולג'. אני אעשה את זה בימים הקרובים ואקבל החלטה. זאת באמת הזדמנות נהדרת בשבילי".
מהו החלום הגדול שלך?
"להגיע ל־NBA, כמובן. אני מקווה שעם הרבה עבודה קשה אצליח להגשים את המטרה הזאת".
"מתעניין באמנות וציור"
תרצה באיזשהו שלב לשחק בישראל?
"כן. אני רואה את עצמי משחק כאן בעתיד".
בישראל לא יודעים עליך הרבה. מה אתה יכול לספר?
"הכדורסל הוא חלק גדול מאוד מהחיים שלי, אבל יש גם עוד דברים שאני אוהב לעשות וסקרן לגביהם בחיים. אני מאוד מתעניין באמנות, בציור, זה עוזר לי מחוץ לכדורסל כשאני מרגיש תשוש או לחוץ".
לפני האליפות ראית את עצמך כשחקן כדורסל מקצועני?
"כן, המטרה שלי תמיד הייתה להיות הגרסה הכי טובה של השחקן שאני יכול להיות".
האליפות נתנה לך פרספקטיבה חדשה לגבי עצמך?
"האליפות הזאת בהחלט הייתה הבמה הכי גדולה ששיחקתי בה. זה לחלוטין נתן לי יותר מחשבות חיוביות על איזה סוג של שחקן אני יכול להיות. גם הפידבקים שקיבלנו. עבדנו מאוד קשה, הוכחתי לעצמי שאני יכול להיות טוב כמו שאני רוצה".
