יורו 2024 נגמר. וכמו אחרי כל טורניר גמר, יחד עם זכרונות ורגעים בלתי נשכחים, הוא מעלה גם שאלות ותהיות. אני עצמי שאלתי ותהיתי לגבי שיטת הנוקאאוט, ובתוכה - פורמט ההארכות והפנדלים.
קצת נקודות ומספרי רקע:
- במהלך חמשת טורנירי הגמר האחרונים (אליפויות אירופה ומונדיאלים; החל מיורו 2016, שבו השתנה פורמט הטורניר לזה הנוכחי), היו 75 משחקי נוקאאוט. מתוכם 28 נגררו להארכה (כ-37%). לשם השוואה - בשלבי הבתים של אותם טורנירים שיעור תוצאות התיקו הוא 25.49% לערך.

1 צפייה בגלריה
שחקן נבחרת פורטוגל כריסטיאנו רונאלדו עם שחקן נבחרת צרפת קיליאן אמבאפה
שחקן נבחרת פורטוגל כריסטיאנו רונאלדו עם שחקן נבחרת צרפת קיליאן אמבאפה
0:0 ידוע מראש
(Alex Grimm/Getty Images)

- מבין אותן 28 הארכות רק 9 סיפקו הכרעה. לא פחות מ-19 "נכשלו" במשימתן ובייעודן והמשחקים נגררו לדו קרב פנדלים.
- במהלך כל אותן 28 הארכות הובקעו בסך הכול 18 שערים; בממוצע שער כל 46.67 דקות לערך. לשם השוואה, בכל הטורנירים הללו מובקע שער כל 36.91 דקות; כשבאופן ספציפי בשלבי הנוקאאוט, ב-90 הדקות הסדירות, מובקע שער כל 34.62 דקות.
- מבין 28 ההארכות, ב-16 לא הובקעו שערים כלל (57.14%).
ועכשיו ננתח את הנתונים. משחקי נוקאאוט נוטים להיגמר בשוויון ובכך להגיע להארכות, משמעותית יותר ממשחקים אחרים. ההארכות עצמן לרוב אינן משמשות כגורם מכריע, אם כי כגורם מעכב עד דו קרב הפנדלים. והגרוע מכול - בהארכות מובקעים באופן משמעותי פחות שערים, וברובן אפילו לא מובקעים שערים בכלל. רבים ההסברים לנתונים האלה, ואני לא בטוח שכולם ברורים. אך בגדול, יש כמה השערות.
ראשית, כאשר ההארכות קיימות והן כה תכופות, ניתנת לקבוצות התחושה כי המשחק אורך 120 דקות, ולא 90. כך שבמהלך 90 הדקות הסדירות, אין לקבוצות הגדולות אינטרס לשחק במערך התקפי, אלא להסתמך על הכישרון שיעשה, מתישהו, את ההבדל. ראינו את זה מצוין ביורו האחרון גם אצל צרפת, שהגיעה רחוק עם כדורגל שמרני ומשמים, אך בעיקר אצל אנגליה. המאמן האנגלי, גארת' סאות'גייט, שיחק באופן שמרני ואף פחדני, ופעם אחר פעם הכישרון האישי של הכוכבים שלו הציל את נבחרת שלושת האריות - אם זו המספרת של בלינגהאם בדקה האחרונה נגד סלובקיה או השער ממרחק רב שכבש סאקה נגד שווייץ. פעם אחר פעם, ללא רעיון מבריק או נועז, הכישרון האישי של האנגלים קידם אותם במעלה השלבים עד הגמר עצמו, למרות סגנון חסר מעוף, בלשון המעטה.
לנבחרות הקטנות כמובן שאין אינטרס לשחק במערך התקפי, אלא לנסות ולשמור על השוויון עד הפנדלים הכמעט שרירותיים, שרק בהם יש להן סיכוי סביר להעפיל. מה גם שבשלבי הנוקאאוט, כשכל משחק נהיה "משחק גמר", קבוצות באופן טבעי נוטות לשחק בסגנון יותר שמרני ופחדני.
דבר נוסף הוא שההארכות משוחקות אחרי 90 דקות ארוכות ומתישות. השחקנים עייפים, וכך גם המשחק נהיה יותר "עייף". הוא נהיה יותר איטי, וכך גם יותר משעמם, ובוודאי שבדקות האלה לא נחזה במשהו נועז. מעבר לכך, בהארכה ניתנת האפשרות גם לחילוף שישי, כך שלרוב אנו רואים הרכבים משניים יותר על המגרש. אמנם רעננים יותר - אך פחות נוצצים וכשרוניים.
לסכם במשפט - ההארכות הן מחזה משעמם מאוד, אך לרוב לשתי הקבוצות אין אינטרס להתחמק מהן, שלא לומר שההפך הוא הנכון. המפסיד הגדול - הקהל, כמובן. האנשים הבכירים בפיפ"א ובאופ"א, שעסוקים בהגדלת הטורנירים על חשבון שמירה על איכותם, צריכים לבדוק את האפשרויות. שאר השיטות שהונהגו עד כה - דו קרב פנדלים, משחק חוזר, שער הזהב - לא היו יותר טובות.
צריך פיתרון יצירתי ואיכותי כדי להימנע מאותן הארכות משעממות, ומאותן קבוצות שמרניות שמנצלות אותן כדי לעמוד במבחן התוצאה - אך בדרך משמימה. צריך פיתרון יצירתי ואיכותי בשביל הצדק והכדורגל היפה, שירד מראש סדר העדיפויות של מאמנים רבים. צריך פיתרון יצירתי ואיכותי בשביל הקהל, ובשביל הכדורגל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.