אדם מביא איתו לקשר זוגי לא רק את עצמו במובן הטהור ביותר, הבסיסי, אלא גם את כל המטענים שצבר מיחסים קודמים. הם עיצבו אותו, משפיעים עליו. הדרבי התל-אביבי, גם סוג של מערכת יחסים, הוא לא רק מצב הקבוצות בעונה הנוכחית, ששונה מקודמותיה בכל מיני מובנים, אלא גם 20 משחקים ללא ניצחון אדום ועשור בלי שהפועל מגיעה למשחק מעל מכבי בטבלה. האם ההיסטוריה חייבת להיות מוטמעת בקבוצה, במאמן, בשחקנים? לא בהכרח, אבל היא בהחלט הופיעה לדרבי הזה.
הזיכרונות היו שם בעיקר מהצד של הפועל, מהצד של ניר קלינגר, שהתאהב בתדמית הלוחם שמוציא מים מהסלע, למרות שהקבוצה שלו יכולה להיראות אחרת לגמרי משנים קודמות. יחסי הכוחות בדרבי יכולים להיראות אחרת משנים קודמות. מכבי עם פתיחת עונה נוראית, להפועל יש סגל טוב בהרבה מזה שהתרגלה אליו, ועדיין הפועל הגיעה כדי לשרוד את הערב. היא שרדה, איכשהו, ואחד ממשחקי הדרבי הכי חד-צדדיים בשנים האחרונות הסתיים בשוויון בלוח התוצאות.
אחד מהמשחקים החד-צדדיים? איך אפשר לומר זאת כשלא מזמן הסתיים דרבי בתוצאה 0:4 ולפני זה כמה עם 0:3? אפשר. קלינגר הגיע למשחק בתחושה ששלישיית קניקובסקי-פריצה-קוואס, היא בערך MNM של פריז סן ז'רמן, כאילו כל מה שעבר על שתי הקבוצות מפתיחת העונה נשכח, נמחק. 25:75 אחוז החזקה בכדור למכבי, 0:12 בניסיונות הבקעה במשחק מסודר, העמדה הממוצעת בה ביצע דן גלזר (לא במשחק טוב) את הפעולות שלו הייתה דומה לזו של אושר דווידה, ששיחק חלוץ בצד השני. העמדה הממוצעת של סיאנדה קולו הייתה בתוך הרחבה של הפועל, דבר שלא רואים בכדורגל.
השער המוקדם נתן להפועל תירוץ להתגונן עוד יותר. האדום נתן תירוץ נוסף. זה הרגיש שהפועל זלזלה בעצמה, שהיא לא מאמינה שהיא מגיעה למשחק הזה מעמדת עליונות בטבלה, שרואה בעצמה נחותה לאו דווקא לצורך. יש כאלה שיגידו שהתוצאה מקדשת את האמצעים, שהנקודה היא מה שחשוב. למה? מי אמר שהפועל לא צריכה לנסות ואף להצליח לנצח דרבי? להיפך, זה שמכבי לא ניצחה משחק כזה דווקא מראה כמה היא פגיעה ומבולבלת. עם הגישה הזו הפועל יצאה בנס.
לנס, אגב, קוראים ארנסטס שטקוס, עם שתי הצלות ענקיות, אבל ממש ענקיות ולא רק כדרך דיבור, אחת מהן בסגנון גורדון בנקס והמהלך שקיבל את הכינוי "הצלת המאה". סיבה נוספת לכך, ופה לא מדובר בנס אלא בעניין שכבר התרגלנו אליו, היא חוסר היצירתיות הקבוצתית במשחק של מכבי, שמתבסס יותר מדי על הגבהות. מבחינה אישית סטיפה פריצה עשה המון דברים יפים, גם אם לא הצליח להבקיע עם אחת הנגיחות שלו, גבי קניקובסקי היה הבולט בחלק הקדמי, ברנדלי קוואס כבש שער שלישי ברציפות בכל המסגרות, אבל קבוצתית זה לא מחובר, בעיקר לא מתוחכם.
ברוב המשחק זה היה שטקוס נגד מכבי. בעצם שטקוס ודווידה, שמלבד השער שכבש היה היחיד שגם יצא מעט קדימה. דווידה שיחק בעמדה זרה לו, כחלוץ מרכזי במערך שלושה בלמים. ברק יצחקי הציב את השחקנים שלו בצורה דומה, עם קוואס וקניקובסקי מאחורי פריצה. בסידור שחקנים כזה הוא צריך לקבל יותר פעולות התקפיות מהמגינים שלו, אלה שאמורים לרווח את המשחק. צד ימין, של אנדרה ז'ראלדש, לא היה פעיל התקפית. המגן הפורטוגלי הפסיד 100 אחוז מהמאבקים ההתקפיים שלו במשחק.
הפעם גם הקישור של מכבי לא היה בעניינים ונראה שהפתרון יהיה חייב לבוא בדמות קניקובסקי באמצע, בסגנון הסידור מהמשחק האחרון מול הלסינקי, אלא אם יצחקי, או מאמן חדש שיגיע בפגרה, יחליט להמשיך בדרך בו סודרו השחקנים על המגרש אתמול. ההפתעה בשינוי המערך הייתה סבירה (לא לשכוח שהביקורת על ואן לוון הייתה שאינו משנה) – השער של הפועל לא הגיע בגללה אלא כי שרן ייני, שפתח כבלם שלישי, עלה לעמדה גבוה כדי לנגוח את הכדור ודן איינבינדר, בחכמה רבה, שלח אותו לצד השני מיד בנגיעה אחת.
זה היה מהלך נפלא של איינבינדר, אבל בערך המהלך ההתקפי היחידי של הפועל במשחק. אפשר וצריך להתלהב מדקות של הגנה טובה – שי אליאס, קשר במקור, רשם 8 תיקולים מוצלחים מתשעה ניסיונות – אבל הפועל נמצאת בתוך רצף של 20 משחקים ללא ניצחון על היריבה הגדולה. החכמה כדי לשבור את הרצף היא להתעלם ממנו, לשים בצד את התדמית המקצועית שנוצרה, ואת הסוויץ' הזה לא ראינו. אולי ככה זה כשאתה מתרגל להיות אנדרדוג מובהק. בדרך הזו לרוב גם נשארים אנדרדוג מובהק.
