אני אוהד מכבי נתניה משנת 1982, בהיותי ילד בן 8. פיספסתי את ימי התהילה של המועדון, אבל נשארתי אוהד נאמן לאורך 42 שנים שמרביתן קשות, חלקן מוצלחות.
תופעה מגעילה שנחשפתי אליה לאורך השנים, היא חלק מהטיפוסים שמגיעים למשחקי הקבוצה כ"אוהדים". בתקופות מוצלחות הטיפוסים הנ"ל מגיעים, שרים ומעודדים או לא מזיקים, אבל בתקופות של כשלונות על המגרש, הנ"ל הופכים להיות הבעיה הגדולה ביותר של הקבוצה. קללות נגד השחקנים במהלך המשחק, שירים בסגנון "תורידו את החולצות/יום שישי ערוץ 5 בשעה 15", דרישות ממאמן הקבוצה להתפטר בתוספת קללות (יוסי מזרחי, אטפלד, שלומי דורה, בני לם, רן קוז'וך, בלבול).
אתה מסתכל על אותם "אוהדים" מהצד - ואז אתה שואל את עצמך, האנשים האלה באמת חושבים שאם יקללו את השחקנים של הקבוצה שלהם, זה יתרום להצלחת הקבוצה? ברור שלא! וזה לא רק נתניה: בכל הקבוצות בסדר גודל בינוני ומעלה רואים אוהדים כאלה: בני יהודה, הפועל פ"ת, ב"ש, הפועל ת"א, מכבי ת"א, מכבי חיפה ובית"ר. אני כבר לא מדבר על השיח ברשתות החברתיות לאחר הפסדים: "להקיא עליכם", "הלוואי תרדו ליגה".
לסיכום, אין פה ולא תהיה בשנים הקרובות תרבות ספורט. אנשים באים לכדורגל לפרוק את התסכולים שלהם מהחיים על חשבון השחקנים, מאמן, בעלים, שופט.
