איל ברקוביץ' הוא השחקן הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים וגם אחד מהקשרים הטובים ביותר בעולם ששיחקו את המשחק, לא פחות. לטעמי, אנשים בישראל לא מעריכים אותו מספיק, בשל סיבה שלא קשורה כלל ליכולות שלו אלא "לזהות" שלו – הוא ישראלי.
למעשה, התפיסה הפרובינציאלית היא זו שמקשה על אנשים להבין שגם שחקן ישראלי יכול להיחשב כאחד מהטובים ביותר בעולם. אך הלכה למעשה היא העובדה שברקו נצץ כמו המון כוכבים עולמיים אחרים, ורק בשל היותו ישראלי, רק בגלל שהוא לא נולד במדינה הנכונה, הוא לא נספר כאחד הטובים בזמן ששיחק. הזהות שלו היוותה תקרת זכוכית שרבצה מעל ראשו.
בעיניי, הסטגנציה המחשבתית של רוב הציבור גרמה לכך שהזהות הישראליות של ברקו הקטינה את היכולות שהיו מנת חלקו ואולי אף מנעה ממנו להיכלל בספר ההיסטוריה של הכדורגל כאחד הגדולים. גאונות השליטה בכדור ובעיקר ראיית המשחק והיכולת להכניס כדורי עומק הפכו אותו ליהלום נוצץ. מעבר לכך, השליטה של ברקו בכדור הייתה אבסולוטית, היה ממש קשה לחלץ ממנו את הכדור ובכך היה דומה לשחקנים כמו צ'אבי, רוי קוסטה, קלרנס סיידורף וזידאן.
בנוסף, הוא היה מנהיג בזכות הרצון הבלתי פוסק שלו לקבל אליו את הכדור, גם ברגעים היותר קשים של הקבוצה. היכולת שלו למצוא שטחים פתוחים בתוך עומס של שחקנים ולהצליח למסור לשם את הכדור, הייתה פשוט פנומנלית.
במהלך שנותיי בצפייה במשחק לא נתקלתי בהרבה שחקנים, כולל ברמה הגבוהה ביותר, שהיו מסוגלים לבצע את הפעולות המיוחדות שלו. איזה עוד שחקנים ברמה העולמית היו יכולים להעמיד כל כך הרבה פעמים במשחק שחקן מול שוער או בכלל להכניס כדורי עומק מתוחכמים שחותכים את ההגנה כמו חמאה? אחד מהבודדים שניתן לייחס לו סגנון ייחודי וקטלני דומה, הוא צ'אבי.
הרבה שחקנים וירטואוזים ידע המשחק, כאלו שעשו זאת ברמה הגבוה ביותר וכאלו שהיו וירטואוזים אך לא השפיעו בצורה מכרעת על המשחק. ברקו היה וירטואוז תוך שהוא מסייע לכל המשחק הקבוצתי, ובכך גם התבטאה גדולתו. יובהר, אני לא מנסה לטעון שברקו היה טוב יותר מזידאן, רונלאדיניו ודומיהם, אלא פשוט שהיה לו ייחוד שעשה אותו לשחקן WORLD CLASS.
אז למה ברקו לא שיחק בקבוצה גדולה באירופה? חוסר מזל, או אם תרצו לא להיות במקום הנכון בזמן הנכון. בנוסף, חשוב לזכור שבשנות התשעים היה קשה מאוד לשחקן הישראלי לצאת לאירופה ובטח להעביר שחקן ישראלי לקבוצה גדולה. ניתן לומר שבזמן שהוא שיחק, היה סדר גודל עשר קבוצות גדולות (יוניטד, צ'לסי, ארסנל, באיירן, בארסה, ריאל מילאן, יובה ואולי עוד שתיים או שלוש). בהתחשב בכך שבשנות התשעים תפקיד הקשר עושה המשחק היה מהותי מאוד (קצת שונה מהיום), ניתן להבין שגם היו הרבה שחקנים גדולים שלא שיחקו במועדונים גדולים.
נ.ב. כנראה שכדאי להיוולד לשם ברקוביץ'. מיקי היה הגדול מכולם בכדורסל הישראלי, ואיל היה ה"קוסם" של עולם הכדורגל הישראלי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
