אבישג סמברג זוכת מדליית הארד צופה בלינוי אשרם
(צילום וידאו: עוז מועלם, סטילס: אורן אהרוני)
בית משפחת סמברג בגדרה נראה כמעט כמו כל בית טיפוסי ביום שבת בבוקר, שקט ורגוע. על השולחן בפינת האוכל מונחים שתייה, אבטיח ופיצוחים. הכל רגוע, עד שמופיעה על מסך הטלוויזיה לינוי אשרם, התקווה האולימפית הגדולה ביותר שלנו למדליית זהב בטוקיו שעומדת להתחיל להתחרות בגמר הקרב-רב בהתעמלות אמנותית.
טוקיו 2020 ב-ynet - מתחם מיוחד
כשהתחרות מתחילה יש רחש של תקווה בבית, מן נכונות לראות משהו ענק, תכונה שהייתה ברבים מהבתים בישראל היום (שבת) בבוקר. רק שבבית הזה, בגדרה, יש משהו שונה, כי על הספה לצד האם נילי, שמהמרת מהתרגיל הראשון על מדליית זהב לישראל, יושבת לה אחת שבאמתחתה מדליה אולימפית גם כן, אבישג סמברג.
שבועיים בדיוק חלפו מהרגע שבו סמברג זכתה במדליית הארד שלה בטאקוונדו (עד 49 ק"ג) והייתה הפתיח להופעה המרשימה ביותר של ישראל במשחקים האולימפיים. עכשיו, יממה לפני טקס הסיום, היא הפכה ממתמודדת למעודדת מביתה, מחזיקה אצבעות חזק ללינוי.
ההתרגשות של סמברג איננה מזויפת. בראיונות שערכה המדליסטית האולימפית התשיעית של ישראל עם חזרתה ארצה היא חשפה כי אשרם הינה הספורטאית שהיא מעריצה.
"אני לא באמת מבינה בענף הזה", היא מרגיעה אותנו רגע לפני התחרות. "הן כולן נראות נורא טובות, אם כולן עושות את התרגיל טוב אני לא יודעת מי יותר טובה. זה קטע שאתה צריך להתפלל שמשהו רע יקרה לאחרות, אצלנו את מרביצה להן".
במשך ארבע שעות היא דבוקה לטלוויזיה, מספרת לנו שהיא התאהבה בענף ההתעמלות אמנותית כאשר הייתה באולימפיאדת הנוער לפני כמה שנים בתחרות כזו כצופה. על אף שאת לינוי היא לא באמת מכירה, היא זכתה ממנה לברכה אחרי הזכייה במדליה באינסטגרם ושלחה בחזרה איחולי הצלחה באותה צורה בימים האחרונים.
אמנם החל מהיום שתיהן מדליסטיות אולימפיות, אך גם לה ברור כי לא רק צבע המדליה בתום התחרויות שונה, אלא גם הלחץ שהיה לקראת ההתמודדות. בעוד לינוי הייתה המועמדת הבכירה של הוועד האולימפי הישראלי למדליה, ביום התחרויות של סמברג, שהניב את המדליה הראשונה, הייתה נהירה של בכירי הוועד לאולם רק לקראת הקרב על מדליית הארד. לפני כן, נדמה שאף אחד מלבד סמברג עצמה וצוותה לא חשב על מדליה.
"אני חושבת שזה שיש לנו כבר מדליות באולימפיאדה מוריד מלינוי לחץ, כי כל הנבחרת הביאה תוצאות די טובות", היא אומרת עוד בטרם אשרם החלה להתחרות. "שלוש מדליות (שיהפכו לארבע בעוד כמה שעות) זה הישג ממש טוב", היא מנתחת ולא שוכחת להזכיר כי "מלבדם היו לנו כמה תוצאות מדהימות של אנשים שכמעט עשו את זה, שזה גם הישג בפני עצמו, להגיע למשל מקום רביעי בשייט זה מאוד מכובד".
בכל פעם שאשרם או ניקול זליקמן עולות על המשטח ניכר שסמברג נמתחת. כמו כולם היא מושקעת יותר בתרגילים של אשרם. בתרגיל הראשון היא משחררת אוויר לחלל הבית ולוחשת "זה מלחיץ", ככל שהתרגיל מתמשך היא מתפעלת: "זה מושלם". בתרגיל השני היא טוענת ש"בגד הגוף של לינוי מהמם והתרגיל עוד יותר". בתרגיל השלישי המילה מעלף חוזרת בדרכים שונות – זכר לציטוט שלה עצמה "בא לי להקיא" רגעים אחרי הזכייה שלה במדליה. את התרגיל הרביעי היא רואה בשקט מתוח, מכריזה שהלב שלה על מאתיים והתרגיל "מוש", עד נפילת הסרט.
"אני רוצה להיות אלופה אולימפית"
בין התרגילים, כשהיא במרחק של שבועיים מהמדליה שלה, היא מצליחה מעט להסתכל איתנו על העתיד שלה. "אני שמחה שאנשים מכירים את מקצוע הטאקוונדו בזכותי. לפני שבוע הייתה אזכרה לסבתא של נמרוד (קרביצקי, בן זוגה ולוחם טאקוונדו בעצמו). היינו בבית העלמין, ובדיוק שטפנו ידיים, ומישהו שם אמר לי 'את דומה לזו שזכתה עכשיו', ואז נמרוד אמר לו 'זו היא'. אז עשינו איתו תמונה בבית העלמין וכל הדרך הביתה חשבתי איזו סיטואציה מוזרה".
הלחץ, כך נדמה לא משפיע עליה בינתיים, ואם כבר, היא זו שיוצרת אותו עם אמירה ברורה על מדליה גם בפריז. "ברור שהתחלתי לכוון לפריז כי זה היעד שהצבתי לעצמי. אני בכל זאת לקחתי לעצמי קצת חופש, הייתי עושה ככה גם אם הייתי מסיימת ללא מדליה, סוג של תקופה קצרה להתאפס על עצמי. השבוע חזרתי כבר להתאמן, אבל לא באותה אינטנסיביות".
"זה שפריז בעוד שלוש שנים מבחינתי זה יתרון כי אני כרגע בתקופה טובה והתחלתי להצליח", היא טוענת. "אני חושבת שאני מסוגלת לשמור ולהגדיל את הכוח שלי בשלוש השנים הקרובות. ברור שאני מכוונת להיות גם באולימפיאדה שאחרי (לוס אנג׳לס 2028), אבל פריז צריכה להיות השיא שלי. אני מכוונת לזהב, אבל לא רוצה להבטיח הבטחות ולהגיד אני הולכת להביא מדליה. זו הכוונה שלי, זו הייתה הכוונה שלי גם בטוקיו. אני מצד אחד יכולה להפסיד בקרב הראשון ומנגד להיות מקום ראשון. ככה זה בטאקוונדו ובספורט בכלל, ואני אעשה הכל כדי שאעמוד על הפודיום".
"אני רוצה להיות אלופה אולימפית, זה החלום שלי ואני מקווה להגשים אותו. אם זה לא יקרה בפריז אז אני עדיין חושבת שבלוס אנג'לס זה יהיה בסדר, אהיה שם בת 26. הרעב שלי עכשיו לא השתנה כי זכיתי במדליה, אני עדיין רוצה להיות אלופה אולימפית ואלופת עולם ולשחזר את ההישג שעשיתי בשנה שעברה באליפות אירופה".
ממש כשהיא מסיימת את דבריה אשרם זוכה רשמית במדליית הזהב האולימפית השלישית אי פעם של ישראל. סמברג, שמקווה גם לאחוז באחת כזו, אולי החמישית או השישית, נרגשת. "זה מרגש בטירוף, הכי מגיע לה בעולם. זה ענף סופר קשה, היא הייתה מדהימה לאורך כל היום, היא מלכה".
