אנחנו בסוף הרבע השלישי של גמר ה-AFC. בולטימור בפיגור 17:7 מול קנזס סיטי צ'יפס באצטדיון הביתי שלה. הרייבנס מתקשים לחבר דרייב נורמלי שיחזיר אותם לעניינים והמשחק תלוי על חוט השערה. דאון ראשון על ה-36 של בולטימור, למאר ג'קסון משתהה טיפה בתוך הכיס ומוציא זריקה מושלמת (בין היחידות שלו במשחק) ל-40 יארד שנוחתת ברכות בין הידיים של זיי פלאוורס, רוקי מבוסטון קולג', רק בן 23. הוא תופס את הכדור על ה-25 ורץ לעבר האנדזון. הטעייה אחת, ועוד אחת, מסבסב את לג'ריוס סניד ומסיים בתוך ה-10 של הצ'יפס .
הוא כבר תפס זריקה אחת של למאר מ-40 ירד לטאצ'דאון ברבע הראשון, אבל למהלך הזה היה ניחוח אחר, התחלה של סיפור נקמה, של חזרה מהמתים, האצטדיון מתפוצץ כמו הר געש וכולם מבינים שהקאמבק מתחיל. ללא ספק, המהלך הגדול ביותר בקריירה הקצרה של הילד מפלורידה, במאני טיים של גמר ה-AFC, בשיא הפריים טיים, כל העיניים באומה נשואות אליו והוא מודע לזה, אוי, כמה שהוא מודע לזה.
הוא קם מהדשא משולהב, האדרנלין מציף אותו, מנפח את שרירו, מקצין את התנהגותו הילדותית. הוא מחזיר את סניד לרצפה בתנועה שצורחת "שב, ילד!" זורק את הכדור בספין מושלם שפוגע לסניד בקסדה בעודו שרוע על הדשא. זיי מתנשא על המגן מלמעלה, מנופח בזלזול משולהב מגאווה ומפוצץ בשמחה לאיד. ישירות נזרק דגל עבירה על הקנטה, אבל זה לא מעניין אותו, הוא כרגע גבוה מעל האטמוספירה, בהיי שלא חווה מעולם.
הרייבנס לא מבזבזים שנייה על הדגל המיותר וניגשים למהלך הבא. דאון שני מה-25, שוב למאר זורק ,שוב לזיי, הוא רותח! משיג עוד 15 יארד אחרי התפיסה ומחזיר את הקבוצה שלו לקו ה-10 ממנו הורחקה בעקבות ההקנטה. כל האצטדיון באוויר, זה הדרייב שכל בולטימור חיכתה לו. הדרייב שיצמצם את הפער, שיחזיר אותם למשחק, שייתן להם את התקווה שנראה שנעלמה. הדרייב הזה חתום על זיי, והוא עוד לא אמר את המילה האחרונה.
הרבע הרביעי נפתח בדאון שני מה-8, שוב למאר זורק לאיש שלו במשחק, מביא הבשורה. פלאוורס משתלט על הכדור כמעט לבדו באמצע המגרש, מזהה את הפרצה שמולו, אפשר ממש לראות את החיוך מתחת לקסדה, הדרייב הזה רשום על שמו, כל תפיסה בדרייב בונה לאט לאט את הקריירה של הרוקי הצעיר, מעצימה את ההתרגשות והאדרנלין, מציפה החוצה את אישיותו, את המיתוסים שעוד יספרו עליו, על הקאמבק המשוגע שהוא הוביל במו ידיו, תפיסה אחר תפיסה לאורך כל הדרייב הארוך הזה, והוא הולך לסיים אותו עם טאצ'דאון! בכל מחיר!
שלושה מגינים סוגרים את היארדים בינו לבין האנדזון. נישא על כנפי היוהרה הוא מזנק קדימה אל הטאצ'דאון , אל התהילה, אל דפי ההיסטוריה, אל הניצחון!
אבל לקארמה חוקים משלה. בעודו באוויר מגיח מאחוריו סניד, אותו סניד שלפני כמה מהלכים הושפל על ידי זיי, אותו סניד שעליו הוא התנשא ובו זילזל, אותו סניד שהדליק את חטא ההיבריס בליבו, הוא ולא אחר התגנב לו מאחורה, ובמהלך ההגנתי של העונה יצא מהמקום בזינוק סופרמן, ראש קדימה, ידיים מונפות באוויר ואיגרף את הכדור מידו של זיי על קו האנדזון. במקום טאצ'דאון איבוד כדור. הדרייב נגמר.
בדיעבד, זה הרגע שסגר את המשחק. לא האיבודים של למאר, לא הדגלים שלא נזרקו לטובת הרייבנס או העבירות המטופשות של ההגנה שכבר איבדה את העשתונות. ההשמטה של זיי הייתה הגושפנקה האמיתית להפסד של הרייבנס. זה על הכתפיים שלו, והוא ידע את זה. עמוק בלב הוא כבר הבין שהוא האשם בהפסד שיבוא, למרות שנשאר עוד רבע שלם לשחק. בעודו צועד חזרה מהאנדזון אפשר היה לראות איך האוויר יוצא לו מהמפרשים. האדרנלין, ההתלהבות והתקווה, כולם נעלמו, התפוצצו כמו בלון, זחלו חזרה לחורים שמהם צצו ובמקומם הגיחו רגשות אחרים, קשים יותר, שחורים יותר, עוצמתיים הרבה יותר! וזה פוגע בזיי הצעיר, זה פוגע בו בחוזקה, כמו דלי מים קרים לפרצוף, כמו סנוקרת של מייק טייסון, כמו סמיטריילר על 100 קמ"ש.
אין זכר לזיי של לפני חמש דקות, הוא אדם אחר עכשיו, צל של הדמות ההירואית מלפני כמה רגעים. בכל פעם שהמצלמה מתמקדת בו אפשר ממש לזהות עליו את חמשת שלבי האבל:
הכחשה - בדרך לספסל הוא עדיין לא מאמין שזה התפספס לו, לרגע הוא היה על גג העולם ואז החליק, הגאולה נזלה לו בין הידיים ולקחה איתה את הגאווה והכבוד, מביט בשופטים בבלבול, לא מעכל את מה שקרה.
כעס - על הספסל הוא כבר מתפרץ בצעקות ומרמור, מסתובב מדמם במעגלים כי נפצע תוך כדי שהטיח את הקסדה על הספסל.
מיקוח - הוא לרגע מקבל תקווה מחודשת, ועולה חזרה למשחק, מאמין שעדיין יוכל לשנות ולהפוך את מזלו, אולי במקרה יוכל עדיין להציל את עורו ולהיזכר כמושיע.
דיכאון - וחוזרים לספסל, הפעם כבר עם מגבת על הראש כדי להסתיר את כל הרעש מסביב, או אולי כדי שלרגע יוכל להוריד מגננות ולתת לעצב לחלחל.
קבלה - בסוף המשחק הוא עוד מתקשה להאמין לרכבת ההרים הנפשית שעבר בערב הזה. רק אחרי שאודל בקהאם מסיים לנחם אותו הוא מצליח להרים את הראש חזרה, ולרגע אחד נראה שהוא הבין בדיוק את המשמעות של חטא היוהרה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
