צפו: תמנע נלסון לוי חוגגת את הזכייה באליפות אירופה
(צילום: אבי חי)
"ברור שאני פייבוריטית גם לאולימפיאדה", מצהירה אלופת אירופה הטרייה בג׳ודו, תמנע נלסון-לוי. "הציפיות שלי מעצמי הן להיות על ראש הפודיום בפריז ולסיים כאלופה אולימפית. אני מאמינה לגמרי שזה יקרה, אחרת לא הייתי עובדת כמו שאני עובדת".
בראיון למוסף "7 ימים", שיתפרסם ביום שישי, מספרת נלסון-לוי על הקרבות הגדולים בדרך למדליה, המשברים והנפילות שחוותה וגם על ההתמודדות עם החרדות לפני הרגעים המכריעים. "תחשוב כמה לחץ יש על אחת כמו סימון ביילס, מה היא עוברת בדרך לשם. את מגיעה לבמה הספורטיבית הכי גדולה בעולם ואין מצב שאני לא ארגיש את הלחץ, אז אני מאוד מבינה מה שעבר עליה וצריך לדעת להתמודד. כשאני עליתי לקרב המכריע של הנבחרות, מול הרוסייה, הרגשתי שכל מדינת ישראל מסתכלת עליי. זה לחץ מטורף ובקלות אפשר לקרוס".
2 צפייה בגלריה
"הרגשתי שכל מדינת ישראל מסתכלת עליי". נלסון-לוי באולימפיאדת טוקיו
(צילום: אורן אהרוני)
באופן די לא נתפס מתברר שלנלסון-לוי אין ספונסר שמלווה אותה. "בגדול כן, אין חסות ראשית", היא אומרת. "יש אנשים טובים שמסייעים, למשל אנשי העסקים צביקה בן-צבי, גיל לחמנוביץ' ושחף טייכמן, וכן הקריה האקדמית אונו, שאני חייבת להם תודה גדולה על הליווי והתמיכה. אם יבואו חברות וייתנו לי רוח גבית, זה ייתן לי שקט כלכלי. יו"ר עמותת מיטב ירושלים יואל ליבסטר עזר לי המון לאורך הדרך וגם לו אני חייבת תודה עצומה. כבר כנערה הייתי מאמנת המון, מתפרנסת. ההורים עזרו אבל הם גידלו שישה ילדים, יחד איתי, אז יש גבול לכמה אפשר לתת".
היה קשה בבית במשפחה של שישה ילדים?
"לא היה פשוט, כי ההורים עבדו קשה, כל היום. אבא היום ברוקר ואמא מורת דרך. בילדות היו תקופות שאמא לא ישנה כל יום בבית. אבל אף פעם לא הרגשתי חוסר מסוים".
