בעידן של היום, שבו מאמנים מתחלפים בקצב מסחרר, בשקט-בשקט דייגו סימאונה מתחיל כעת את עונתו ה12 באתלטיקו מדריד. הוא היה מעדיף להימנע מההפסד הביתי לוויאריאל במחזור השני, אבל הליגה עוד ארוכה. סימאונה, שמונה לתפקיד ב-23.11.2011, ניצב בגאון בראש טבלת המאמנים ששרדו הכי הרבה זמן באותה הקבוצה בחמש הליגות הבכירות, כאשר חוץ ממאמן פרייבורג הגרמנית כריסטיאן סטריץ' שמונה כמה ימים אחריו, הבאים ברשימה הם מסימיליאנו אלגרי מיובנטוס, ויורגן קלופ מליברפול. כן, מאמנים כמו "צ'ולו" הם מצרך נדיר בימינו. אז מהן הסיבות לתמיכה המוחלטת של הנהלת אתלטיקו מדריד במאמן שלה?
ראשית, ובכן, החיבור הרגשי. צ'ולו נכנס עמוק ללב האוהדים במטרופוליטנו, כשהם מצידם זוכרים לו חסד גם כשהקבוצה בתקופות פחות טובות. בכל זאת, צ'ולו הפך את אתלטיקו לקבוצה דרג א' באירופה שמתחרה על תארים שווה בשווה עם שאר אריות היבשת. סימאונה חי את המשחק. הוא זה שחיזק את האופי הלוחם הכל כך מזוהה עם הקבוצה ומלבד השחקנים, הוא לא שוכח להלהיב את הקהל במהלך המשחקים. צ'ולו הבין שכמאמר הקלישאה, הקהל הוא השחקן ה-12. לראיה, הקהל של הקולצ'ונרוס הוא אחד הטובים באירופה.
מלבד החיבור לקהל ולמועדון, ישנן כמה החלטות מקצועיות מצוינות שצ'ולו התמודד עימם, שגם עיצבו את דמותו כמאמן. לא הרבה מדברים על היכולות של סימאונה להשביח שחקנים ולהפוך אותם למנהיגים. תומאס פארטיי הגנאי, שכיום משחק בארסנל, הוא דוגמה מעולה לכך. הוא גדל בקבוצת הנוער של אתלטיקו מדריד ושיחק בצעירותו בקבוצה הבוגרת, לא לפני שהושאל שנתיים למאיורקה ואלמריה. בעונת 2015/16, בעודו בן 22, חזר פארטיי לאתלטיקו. לאט-לאט הוא צבר ביטחון ודקות משחק ואף הפך לאחד המנהיגים השקטים של אתלטיקו בקישור. וכן, הוא נחשב לפרויקט האישי של סימאונה. פרויקט שיכול להיות מסומן כהצלחה.
חוסה מריה חימנס, שלמד הרבה משחקן אחר מאורוגוואי, חברו להגנה לשעבר דייגו גודין, גם נחשב לאחד המנהיגים וכן גם סטפן סאביץ' המונטנגרי שנמצא לצידו. המשותף לשלושתם הוא שהם לוחמים. הם מסוגלים להשאיר כליה על המגרש בדיוק כמו שצ'ולו אוהב, וניתן לומר ללא ספק שהוא עיצב אותם בצלמו.
בנוסף, צ'ולו, שבעבר מערך ה-2-2-4 היה מערכו הידוע והקבוע, החל לנסות מערכים חדשים ולהיות פחות "מקובע". אחד מהמערכים החדשים הללו כולל שלושה בלמים, כאשר שני המגינים הם בעצם שחקני כנף בעלי אוריינטציה התקפית. אחת הסיבות לכך היא שסימאונה אוהב להסיט את שחקניו לעמדות אחרות, לפי הצורך של הקבוצה. מרקוס יורנטה, ששיחק רוב הקריירה כקשר, הפך להיות שחקן כנף ואף חלוץ לגיטימי בליגה, ולאחרונה אפילו גם משחק בתור מגן ימני. אותו הסיפור גם עם ז'ופרי קונדוגביה, שהיה מורגל לשחק בעמדת הקשר האחורי בוולנסיה, הוסט לעמדת הבלם ומגלה יכולות גבוהות. לוורסטיליות הזו חשיבות גבוהה, מכיוון שהיא נותנת לסימאונה אופציות לשחק במספר מערכים ולהרחיב את הסגל שלו.
אלבארו מוראטה המושמץ חזר הקיץ לאתלטיקו לאחר השאלה ביובנטוס. מבחינת הגיל (29), הוא הגיע בשיא הקריירה, אך נדמה שהוא בנסיגה בשנים האחרונות. הרבה אנשים האמינו שיש למכור אותו כדי לפנות תקציבים. כמעט כולם חשבו ככה, חוץ מסימאונה. המאמן הצליח כבר להחיות קריירה של שחקן במצב דומה, תומא למאר, שהגיע לאתלטיקו ממונאקו עם המון פוטנציאל ברגליים, אבל חווה ירידה מקצועית, התקשה לשמור על יציבות לאורך זמן ואף היה בדרך החוצה. אך סימאונה המשיך להאמין בלמאר והחזיר לו את הביטחון, ואיתו גם חזרה היכולת.
נחזור למוראטה. כבר במשחקי ההכנה מוראטה גילה יכולת טובה, כבש שלושער מול קבוצתו לשעבר יובנטוס ופתח עם צמד נגד חטאפה במחזור הראשון בליגה הספרדית. זה לא נראה כמו הבלחה רגעית, אלא כמו סימני חזרתו של מוראטה שאנחנו מכירים מתקופות טובות יותר.
בקיץ האחרון, בזמן שאור הזרקורים התמקד בברצלונה המתחדשת ובריאל מדריד העוצמתית, אף אחד לא באמת ספר את הקבוצה של צ'ולו סימאונה במאבק האליפות. אך נראה שככה הוא אוהב, להיות מתחת לרדאר. הוא מבקש רק דבר אחד: אל תספידו אותו, הוא כבר ימציא את עצמו מחדש.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
