מאמן הוא הדמות הכי מדוברת בקבוצת כדורגל. ככה זה ברוב המקרים, כשאין איזה כוכב על בקנה מידה נדיר לידו. כשמאמן חדש מגיע והקבוצה מצליחה נותנים לו את הקרדיט לשינוי. כשמגיע רצף של תוצאות רעות - לא קורעים לגזרים את כל שחקני ההרכב אלא את מי שבחר אותם. קבוצת כדורגל נשענת קודם כל על השחקנים שלה, זה ברור, אבל המאמן הוא, כמעט תמיד, הפנים.
יש המון סוגי מאמנים. יש את המחבקים ויש את הקשוחים. יש את ההתקפיים ואת ההגנתיים. חלק מאמינים בגמישות מערכתית ואחרים מתעקשים על שיטת משחק קבועה. אין רק דרך אחת להצליח באימון, אין נוסחה ברורה, אבל כן אפשר לשים את האצבע על התכונות והמשימות הנדרשות ממאמן מצליח.
היסטורית, נהוג לחלק את עבודת המאמן לשלושה חלקים בצורה שטחית. את החלק הראשון אפשר להגדיר "מקצועי" – בניית הסגל (כשלא מדובר במאמן שהוצנח באמצע העונה כגלגל הצלה), בחירת מערך ושיטת משחק, חיבור בין השחקנים באמצעות אימונים, בניית תבניות התקפה, תיאום הגנתי, ההחלטה הגדולה מי ה־11 שיעלו בהרכב הפותח, ועוד; החלק השני הוא "לחיות את המשחק" – להרגיש מה קורה משריקת הפתיחה ועד לסיום, ולהתבסס על כך כדי לבצע שינויים, בין אם חילופים ובין אם מהלכים אחרים; החלק השלישי הוא המוטיבציה – להצליח להביא את השחקנים "בטירוף", כמו שאוהבים לומר אצלנו, לרגע המתאים.
זו, כאמור, החלוקה ההיסטורית, אבל מאמן מודרני הוא היום מנהל לא פחות מאשר מאמן. יש לו צוות רחב, מיועצים מנטליים ועד אנליסטים, שצריך להפעיל. כל אחד מומחה בתחומו, והמאמן צריך לדעת להיעזר בהם. גם את השחקנים צריך לנהל, כדי להביא אותם לרמת מוכנות מתאימה, שמירה על בריאות וכו'.
יש מאמנים שטובים יותר בחלק אחד של העבודה, אחרים בחלק אחר. בשקלול כל הפרמטרים דירגו כתבי "ידיעות אחרונות" את עשרת המאמנים הטובים בעולם כיום – עם דגש על כיום. ז'וזה מוריניו, למשל, שמחזיק בארון גביעים עמוס ונחשב לדעת רבים למאמן הטוב בעולם לפני עשור, נמצא כבר כמה שנים טובות מחוץ לחבורת מאמני העילית. הישגי עבר אינם מספיקים. כל המאמנים ברשימה, למעט זינדין זידאן שנמצא בהפסקה קלה ויחזור בקרוב (ודאי לפריז), עובדים כרגע בקבוצה גדולה. אותן קבוצות הרוויחו.
10. אנטוניו קונטה
בן 52 | טוטנהאם | איטליה | ב-7 עונות לקח 5 אליפויות: עם יובנטוס (2012, 2013, 2014), צ'לסי (2017) ואינטר (2021)
ביוטיוב רצים כמה לקטים של "קונטה כועס". כן, אוהדים באמת הלכו וחתכו קטעים מתוך המשחקים בהם הוא מאבד את זה על הקווים. רגע אחד הוא בועט בספסל, ואחרי שערים מנשק את השחקנים. קונטה כאילו נוצר מתבנית ליציקת המאמן האיטלקי המצליח: תשוקה בלתי מרוסנת למשחק לצד מוח כדורגל מבריק. מישהו שצורח על שחקנים וגורם להם לרצות להילחם בשבילו, מעין דמות אב קשוחה שיודעת גם לחבק ולצחוק. הסיפור שאולי ממצה אותו יותר מכל הוא התקרית עם לאוטרו מרטינס. אינטר כבר זכתה באליפות, אבל מרטינס כעס על החילוף שלו ובעט בבקבוק. יום אחר כך קונטה אירגן קרב "איגרוף" ביניהם, הם נכנסו לזירה מאולתרת והתחבקו.
אבל החוזקה של קונטה היא גם חולשתו הגדולה: אי־אפשר לשמור על מתח גבוה לאורך זמן, בסוף זה מתפוצץ. למרות כל האליפויות, הוא לא מצליח למצוא בית. את טוטנהאם זה לא מעניין: היא רוצה תארים, ועכשיו. כנראה שהיא הביאה את האיש הנכון.
9. אריק טן האח
בן 52 | איאקס | הולנד | 2 דאבלים (2019, 2021) | חצי גמר הצ'מפיונס (2019) | 2 זכיות בתואר מאמן השנה בהולנד (2016 עם אוטרכט, 2021)
תעיפו מבט על רשימת הקבוצות שנשארו בליגת האלופות ותשאלו את עצמכם במי הייתם רוצים לצפות סתם ככה בשביל ליהנות מכדורגל טוב. באיירן מינכן אולי אימתנית, מנצ'סטר סיטי דורסת וליברפול חזקה, אבל איאקס פשוט כיפית - והרבה מהמניות שייכות למאמן אריק טן האח. נכון, הוא לא המציא את המותג ולא הגה את הטוטאל פוטבול, אבל בהחלט החזיר עטרה ליושנה.
ככה זה כשלומדים מהטוב ביותר, ואני לא מתכוון למיודענו פרד רוטן, אקס מכבי חיפה, איתו עבד טן האח כעוזר בטוונטה ובאיינדהובן. ב־2013 הוא הדהים את כולם כשעבר לאמן את קבוצת המילואים של באיירן מינכן כדי להיות קרוב וללמוד ממאמן הקבוצה הראשונה דאז, הגדול מכולם באמת (גם ברשימה זו), פפ גווארדיולה. לאיאקס הוא הגיע בדצמבר 2017 ואחרי שנה וחצי הוביל אותה לחצי גמר הצ'מפיונס תוך הצגת כדורגל מלהיב, ורק שער של לוקאס מורה מטוטנהאם בדקה השישית של תוספת הזמן מנע ממנה העפלה לגמר. העונה הוא כבר מקווה ללכת עד הסוף.
8. יוליאן נגלסמן
בן 34 | באיירן מינכן | גרמניה | היה בגיל 28 המאמן הצעיר בתולדות הבונדסליגה (הופנהיים) | חצי גמר הצ'מפיונס עם לייפציג (2020) | באיירן העונה: 36 משחקים, 121 שערים! (3.36 למשחק)
מכירים את הסיפורים האלו על הילד המחונן שסיים תואר בגיל 15 והפך לדוקטור עוד לפני שחגג 20? אז יוליאן נגלסמן. הוא היה בסך הכל בן 28 כשעמד לראשונה על הקווים בבונדסליגה וחלק משחקניו כמובן היו צעירים ממנו – זה לא מנע ממנו להציל את הופנהיים מירידת ליגה בניגוד לכל הסיכויים ולהגיע לליגת האלופות בעונה לאחר מכן תוך הצגת כדורגל חכם, חדשני ומהפכני, שמתבסס רובו ככולו על ניתוחים טקטיים מתקדמים ומשחק לחץ יוצא דופן.
13 צפייה בגלריה
גם הכוכבים הגדולים ביותר יודעים שעל הקווים יש על מי לסמוך. נגלסמן
(צילום: getty images)
"30 אחוז מכדורגל זה טקטיקה, 70 אחוז כישורים חברתיים", הוא אמר פעם, ולמרות גילו, גם הכוכבים הגדולים ביותר יודעים שעל הקווים יש על מי לסמוך. אחרי הקסמים שחולל בלייפציג, הילד קיבל את באיירן ואיכשהו הצליח להפוך אותה לעוד יותר מפחידה. תשאלו את זלצבורג.
נוטים לקרוא ליוליאן נגלסמן "אחד המאמנים הצעירים הטובים בעולם", אבל צריך להעיף את "הצעירים" מההגדרה הזאת. הוא פשוט בטופ העולמי, נקודה.
7. קרלו אנצ'לוטי
בן 62 | ריאל מדריד | איטליה | 3 זכיות בצ'מפיונס (2 עם מילאן, 1 עם ריאל) | היחיד שלקח אליפות ב־4 ליגות בכירות (איטליה, אנגליה, צרפת, גרמניה)
"קרלטו", כפי שקרלו אנצ'לוטי מכונה בחיבה באיטליה, תמיד היה ותמיד יהיה סמל במילאן. כל כך הערצנו אותו עוד כשהיה שחקן נשמה טכני־אך־כישרוני, והתחושות רק התעצמו כשהוביל בהמשך את הקבוצה להצלחות כמאמן, כולל גביע האלופות האחרון שלנו ב־2007. לראות אותו ממשיך לנצח – גם אם זה בקבוצות אחרות – גורם לי אושר וגאווה.
אנצ'לוטי הוא דמות מעולם אחר, כל כך רחוק מעולם הכדורגל המודרני והקר, העולם של הכסף הגדול, של השייח'ים, של הנפט. הוא עדיין קרלטו מהפרברים. לא משנה היכן הוא מאמן, כמה כוכבי ענק הוא מנהל ועם כמה אגו הוא צריך להתמודד, כולם תמיד מסכימים שהוא סוג של אבא, חבר, לא רודן ולא משוגע.
נכון, שיגעון וטירוף הם כמובן חלק מהגאונות של רבים מדור המאמנים החדש, אבל אנצ'לוטי – הנציג היחיד כאן של דור המאמנים הקודם – תמיד נשאר נאמן לאישיות שלו, לאני מאמין, למקצוענות. אינספור התארים רק מוכיחים שהוא אחד הווינרים הגדולים בתולדות הכדורגל.
6. האנזי פליק
בן 57 | נבחרת גרמניה | זכה בכל 6 התארים האפשריים בשנה אחת עם באיירן מינכן (2020) | ניצח ב־81% ממשחקיו (70 מ־86)
הוויכוח הקבוע שניצת סביב נבחרת ישראל בכדורגל סובב את ההעדפה של המאמן: שחקן בכושר מליגת העל או לגיונר מיובש מליגה איכותית באירופה. המציאות המקבילה של אותו רעיון בעולם האימון היא האם עדיף לרוץ עם מאמן שרגיל להוביל קבוצה או להמר על אדם שתייג את עצמו כעוזר הנצחי. האנזי פליק הביא טוויסט חדש לסיפור הזה: עוזר ומנהל מקצועי במשך יותר מעשור, אבל בנבחרת גרמניה ובבאיירן מינכן. אין מקומות טובים יותר בשביל לנהל מערכת יחסים הדדית של למידה והשפעה מעמדות שאינן בהכרח "האיש על הקווים".
13 צפייה בגלריה
הוכיח בשנה מטורפת אחת שהבולטות לאורך שנים אינה חשובה כמו בית הספר שלמדת בו. פליק
(צילום: רויטרס)
ואז הוא הוכיח בשנה מטורפת אחת שהבולטות לאורך שנים אינה חשובה כמו בית הספר שלמדת בו. את כל הרעיונות שהסתובבו לו בראש הוא שיגר לאוויר כשהאחריות נפלה בידיו בחורף 2019, והוא הוביל את באיירן לעונה היסטורית של זכייה בכל ששת התארים, כולל 2:8 מיתולוגי על ברצלונה ברבע גמר הצ'מפיונס.
עכשיו הוא צריך להיות זה שיעורר מחדש את נבחרת גרמניה, שמשחקת תחת העקרונות שעזר ליצור והלכה קצת לאיבוד בדרך. אין מישהו מתאים ממנו לעשות זאת, אל תתפלאו עם זה יסתיים עם תואר עולמי בדצמבר.
5. דייגו סימאונה
בן 51 | אתלטיקו מדריד | ארגנטינה | 2 אליפויות (2014, 2021) | 2 זכיות בליגה האירופית (2012, 2018) | 2 גמרי צ'מפיונס (2014, 2016) | מאמן העשור בעולם (2011־2020)
את המושג "פרטידו א פרטידו", כלומר "משחק אחר משחק" לא המציא דייגו סימאונה, אבל הוא שיכלל אותו. מדובר בעצם בפילוסופיית חיים, שבאה לידי ביטוי במגרש. אתם יכולים לצקצק מפה ועד מדריד, אבל צ'ולו הוא פילוסוף כדורגל.
הארגנטינאי קשר את גורלו בזה של אתלטיקו. הוא הגיע אליה כשחקן והזדהה עד הסוף עם ערכי המועדון. לא יפה, לא טרנדי, לא נוצץ, לא עשיר; אבל גם לא מפסיק לעבוד קשה, לא מפסיק להילחם, לא מפסיק להאמין גם – ובעיקר – אחרי הפסדים כואבים.
כשחזר לאתלטיקו כמאמן לפני קצת יותר מעשור, היא הייתה קבוצה דהויה, חלשה, לוזרית. תוך כמה חודשים סחף אותה לזכייה בליגה האירופית, אחד משמונה תארים בתקופה שלו, וכיום היא אחת הגדולות של היבשת.
אצל סימאונה העבודה הקשה, ההקרבה והסבל עומדים לפני כל דבר אחר. מי שלא מסוגל לעמוד בתנאי הקבלה הספרטניים – לא נשאר. לא בטוח שיש עוד קבוצה שיכולה להתאים לו, להתאים את עצמה לדרישות המטורפות ולעקרונות המקודשים שלו. אצל סימאונה כל ערב של כדורגל הוא מלחמה חדשה. וכך הוא ממשיך להתנהל, משחק אחר משחק – Partido a Partido.
4. זינדין זידאן
בן 49 | צרפת | 3 זכיות בליגת האלופות (2016 עד 2018) – היחיד שעשה את זה ברציפות | 2 אליפויות עם ריאל (2017, 2020) | מאמן השנה בעולם (2017)
זינדין זידאן לא מאמן. זו עובדה. כלומר, הוא כרגע לא עובד כמאמן (ועדיין עיקמנו פה את הכללים כדי להכניסו במקום מכובד בין תשעה מאמן פעילים – הלו, זה זיזו), אבל יש גם כאלה שיטענו בקנטרנות טרולית: זידאן לא מאמן.
הוא לא פילוסוף כדורגל שימציא שיטות לחץ וחלוצים מדומים כמו פפ גווארדיולה, הוא לא ורבאלי עם כריזמת רוקסטאר סטייל יורגן קלופ, וגם להשתולל עם הקווים ולהחדיר אנרגיות לשחקנים שלו כמו דייגו סימאונה הוא לא יודע. לפעמים נדמה שאפילו להזיז מגנטים על הלוח כמו אלי גוטמן אין לו ממש חשק. הוא זידאן. לא מדבר הרבה, כריזמה חרישית עם קרחת, האיש שנכנס לחדר ההלבשה עם הילת "לא ממש מזמן הייתי הכדורגלן הכי גדול בעולם", משרה סביבו שקט וביטחון ולוקח את השחקנים שלו לשלוש זכיות רצופות בצ'מפיונס.
כשחקן זידאן היה מתנהל על המגרש בנונשלאנטיות כמעט מכעיסה – לעזאזל, איך הוא עובר שחקן עם האיטיות הזו?! – מן ריקוד אלגנטי נטול מאמץ שגם אם תעתיק את כל התנועות אחת לאחת לא תצליח לחקות, ויותר מכך: לא תבין איך הוא עושה את זה.
דומה שגם אל הקווים, כמאמן, הוא מביא את אותו קסם מסתורי, אניגמטי, כזה שאי־אפשר לשים עליו את האצבע. הלו, זה זיזו. האיש שחתום גם על השער אולי הכי יפה בגמר הצ'מפיונס וגם על הרגע הכי שערורייתי אי פעם בגמר המונדיאל. אתם באמת חושבים שאם תשימו אותו בחליפה ועניבה חונקת תצליחו להכניס אותו לתוך תבנית?
3. תומאס טוכל
בן 48 | צ'לסי | גרמניה | מאמן השנה בעולם (2021) | המאמן היחיד שהופיע ב־2 גמרי צ'מפיונס עם שתי קבוצות שונות (הפסיד עם פ.ס.ז' ב־2020, ניצח עם צ'לסי ב־2021)
זה היה עוד סוף שבוע איום עבור צ'לסי. חלק מחשבונות הבנק וכרטיסי האשראי שלה הוקפאו, מה שיוצר סימני שאלה לגבי העתיד הפיננסי שלה, ורומן אברמוביץ' הודח רשמית מתפקיד ניהולי במועדון על ידי הפרמייר־ליג. כנראה שבתקופה הקרובה היא תיאלץ ללמוד להסתפק במועט. זה לקח שתומאס טוכל כבר לימד את אירופה בשנה החולפת.
אחרי חיזוק מרשים בקיץ 2020, מה שרבים ציפו לראות מצ'לסי זה כדורגל סוחף ומפרק. זה לא קרה – הסיבה לכך שפרנק למפארד פוטר. זה לא קרה גם בפ.ס.ז' – הסיבה לכך שטוכל פוטר משם. במקום זאת, נוצר חיבור פנטסטי בלונדון. הכדורגל של צ'לסי עם טוכל הבליט לרגעים רבים את הטכניקה והאיכות של השחקנים הגדולים, אבל הדרך שלה להצלחה עברה ב־0:1. בזה אחר זה, יעילים ועיקשים. שם היה הכוח שלה. הכוכבים היו משיגים את השער, כמו בגמר הצ'מפיונס מול סיטי, ואז היה בלתי אפשרי להכניע את הטוכלים.
כשמאמן נעול על הדרך שמביאה תוצאות, ישנם באגים בדרך – כמו חלוץ בשווי תשע ספרות בדמות רומלו לוקאקו שלא מסתדר עם השיטה. אבל היא חשובה יותר מכל סופרסטאר. וזו אמת שבוערת כמו כתובת אש בטקס סיום שנה של הצופים, במיוחד בשבוע בו פ.ס.ז', שזרקה אותו בבושת פנים אחרי שהגיע "רק" לגמר הצ'מפיונס, סיפקה לעולם מפגן אופי מביך עם הסגל הנוצץ בעולם. אולי לאו מסי לא היה מסתדר עם טוכל, אבל הוא זקוק לו.
2. יורגן קלופ
בן 55 | ליברפול | גרמניה | 3 אליפויות (2 עם דורטמונד, 1 עם ליברפול) | 3 גמרי צ'מפיונס (1 עם דורטמונד, 2 עם ליברפול) וזכייה אחת (2019) | פעמיים מאמן השנה בעולם (2019, 2020)
ראלף לנוור, מרצה בינ"ל לתורת הניהול, אוהב להשתמש בדמותו של יורגן קלופ בהרצאותיו. קלופ, מסביר לנוור, הוא כמו מנכ"ל של חברת ענק מצליחה. הוא מוביל ארגון באמצעות חדשנות מקצועית, יכולת להשפיע על אנשים, יחסי אנוש מעולים, תשומת לב לפרטים הקטנים ומנהיגות. לכן כל מנהל, בכל תחום, יכול וצריך ללמוד ממנו.
קלופ הוא חבילת האימון השלמה. הוא אמנם מזוהה עם רעיון משחק ספציפי, אותו "גגנפרסינג", לחץ גבוה אחרי איבוד כדור וכדורגל שדוחף מהר קדימה, אבל ליברפול שלו – וכך הייתה גם דורטמונד – יכולה לשחק בכל מיני דרכים. המשותף לכל הדרכים האלה הוא שתמיד מדובר בכדורגל מלהיב. כן, קלופ לא סתם בוחר דרך מנצחת, אלא דואג להקשיב גם לצורכי הקהל. זו קומבינציה מופלאה.
המאמן הגרמני מצליח, אולי יותר מכל אחד אחר, להיות בוס אמיתי, כזה שהשחקנים מבצעים את ההוראות שלו בדקדוק, ובאותו זמן גם להיות חבר שלהם. במועדון צוחקים (בקטע טוב) על כמות החיבוקים שהוא מעניק לשחקנים. יש לו אינטליגנציה רגשית גבוהה, דבר שבא לידי ביטוי ביחסים מול אותם שחקנים, אבל לא רק. גם מול יציעי אנפילד או בקשר עם ההנהלה יש לאינטליגנציה הזו משמעות.
אם כן, יותר מכל, קלופ הוא אותו מנהל, שהיה יכול לבצע תפקיד דומה באיזו חברת הייטק. תוסיפו לכך הבנה עילאית של המשחק ותשומת לב לפרטים הקטנים ביותר, ותקבלו המון שערים, המון ניצחונות, ומאמן שאין אחד שלא אוהב.
1. פפ גווארדיולה
בן 51 | מנצ'סטר סיטי | ספרד | 9 אליפויות ב־12 עונות (3 עם ברצלונה, 3 עם באיירן, 3 עם סיטי) | לקח את כל 6 התארים האפשריים בשנה אחת (2009) | 2 זכיות בליגת האלופות (2009, 2011) | המאמן עם השכר הגבוה בעולם: 19 מיליון ליש"ט לעונה
יחסית לגודש הכישרון ששיחק תחתיו, פפ גווארדיולה הוא לא מאמן כזה גדול כשבוחנים אותו בתארים אירופיים. פיל ג'קסון אימן כישרון דומה, וזכה בהרבה יותר. גווארדיולה לא ציניקן כמו ז'וזה מוריניו, המאמן שנכנע לגדולה שלו עצמו. הוא לא החנה אוטובוסים ולא עשה בונקר. גווארדיולה נאמן לכדורגל ולאסתטיקה שלו, והוא נאמן לרוחו של אביו יוהאן קרויף. היכן שאנשים מפחדים להגיע עד הקצה, אל הגבול, פפ רק ניסה למתוח אותו כמה שיותר. הכדורגל שלו, החילופים שלו, ההרכבים המשתנים שלו (שישה חלוצים בלי קישור אחורי בגמר גביע אירופה לאלופות נגד צ'לסי? ברור), כולם היו אמורפיה מתעתעת.
אפילו הטקטיקה של גווארדיולה הייתה מקרה דו־קוטבי: הדבר הכי חשוב היה להשיג את הכדור, השני הכי חשוב היה להיפטר ממנו כמה שיותר מהר. ואחריו, החיקוי הקטלאני לתורה ההולנדית: מניפולציה ושימור של שטח קטן, כשההצלחה היחידה היא היופי שבו משוחק המשחק ולא מהתוצאה הסופית.
13 צפייה בגלריה
היכן שמאמנים אחרים ביקשו להפחית את הסיבוך שנקרא כדורגל, גווארדיולה רק ביקש לנצח עליו
(צילום: gettyimages)
היכן שמאמנים אחרים ביקשו להפחית את הסיבוך שנקרא כדורגל, גווארדיולה רק ביקש לנצח עליו. הוא שיחק את הכדורגל הכי קבוצתי, והבליט דרכו את הכישרון של כל אינדיבידואל. מסי ודה בריינה היו הופכים לכוכבי־על גם בלעדיו, אבל הוא עזר להם לטוס לגבהים אחרים. לקייל ווקר ואילקאי גונדואן, סרחיו בוסקטס ודני אלבס לא היה את הכישרון של מסי או דה בריינה, הם פשוט הרוויחו מאיי־קיו הכדורגל של המאמן שלהם. כל האימונים שלו היו אימוני חשיפה והחבאה: איך לחשוף את מה שהכי טוב בכל שחקן ואיך להחביא את תכונות הכדורגל הרעות שלו.
הוא מעניק לשחקן שלו השראה, ביטחון ונאמנות אינסופית. הוא יודע שהיצירתיות, היכולת האינדיבידואלית והכישרון תמיד ינצחו את הטקטיקה שלו. הוא תמיד הבין שמסי או אינייסטה (השחקן האהוב עליו) יכריעו גמר אירופי הרבה יותר מארבע־ארבע־חמש פחות שתיים. במונחים של כדורגל, יוהאן קרויף היה אל, אבל אל שמודע למעמדו ומתנהג בהתאם. גווארדיולה היה בן חורג, תיקון, אחד שלעולם לא יימצא לו מחליף: בן המלך, הנסיך שהבין שההצלחה שלו תלויה ביכולתו להיות משרת לשחקניו.
- השתתפו בהכנת הכתבה: אורי קופר, נדב יעקבי, יאיר קטן, גיא לייבה, זאב אברהמי, משה מרקוס, דביר רשף, צביקה נעים ודניאל בטיני
פורסם לראשונה: 10:59, 13.03.22
