"פראיירים", זו המילה שריחפה באוויר מעל ראשם של אוהדי מכבי נתניה (גילוי נאות: אני אחד מהם) שצעדו על הגשר ביציאה מהמשחק אתמול מול מכבי חיפה (שנגמר ב-1:1). אצל חלקם אפשר היה לזהות גם גאווה על המשחק המצוין, פירגון לצעירים המשתפרים, אבל האנרגיה הכללית הייתה של פספוס: היינו צריכים לנצח את האלופה ועוד פעם זה ברח לנו מהידיים .
מכבי נתניה הייתה אתמול טובה יותר ממכבי חיפה. היא הגיעה ליותר מצבים מסוכנים, הייתה נחושה ואגרסיבית יותר, השתלטה על מרכז השדה וחנקה את השחקנים היצירתיים של היריבה עם התנפלות של דוברמנים שלא מתכוונים לתת כבוד מיותר לאלופה. בדיוק כמו שבני לם אוהב. אבל עדיין בסוף לם נאלץ להסתפק בנקודה בודדת. במקום לסגור את הסיפור בדקות המצוינות ולנצל את המצבים שהביכו את הגנת חיפה כדי לכבוש את השני, שחקני נתניה ראו את עומר אצילי משווה בדקה ה-85 והורס להם את המסיבה החורפית. פראיירים.
אבל מעבר ללצעוק "פראיירים", אפשר להצביע על כמה נקודות שמובילות למילה המתסכלת הזו שאוהדי נתניה סוחבים איתם הביתה.
1. איגור זלאטנוביץ' הוא חלוץ שעושה עבודה בלתי נגמרת, אבל הוא הגיע לשלב המבוהל. הבחור איבד את הביטחון ברמה כזו שלעיתים נדמה שהוא פוחד לקבל את הכדור באזורים המסוכנים. להתרוצץ ולסגור את המגינים – בכיף. לקבל כדור לא מחייב מחוץ לרחבה ולבעוט מרחוק – גם אחלה. אבל בתוך הרחבה מעמדה שאני חייב לכבוש והזמזום הטורדני בתוך הראש לא פוסק – מלחיץ מדי. אחרת אי אפשר להבין את התנועה הלא חכמה של זלאטנוביץ' כשאמיר ברקוביץ' או יובל אשכנזי חתכו פנימה וחיפשו למסור לשחקן בעמדה עדיפה.
2. פה אפשר להוסיף כוכבית על השם ברקוביץ'. לקשר הצעיר יש דריבל מצוין והוא במגמת שיפור, אבל הוא נוטה ללטף את הכדור בעוד שתיים שלוש נגיעות מיותרות. ברגע שהוא ישחרר מסירה בזמן, נדע שלם הצליח להזיז אצלו משהו בקופסה.
3. בשלב מסוים לם כל כך בילגן את מרכז השדה שלו עם חילופים וזה גרם לנתניה לאבד את הדומיננטיות באמצע ושחקנים שלו דרכו זה על זה (שימו לב מה קורה לעדן קארצב ויובל שדה בגול של אצילי). לקראת הסיום זה נראה כל כך חסר תיאום עד שקארצב ניגש/צעק לכיוון הספסל לפחות פעמיים תוך שהוא מסמן בידיו בתסכול את מה שניתן לתרגם ל"בני, איך לעזאזל אנחנו אמורים לשחק באמצע? יש פה חתיכת ברדק".
4. מכבי נתניה חייבת חלוץ. רצוי קר רוח, ועם זיכרון קצר, כזה ששוכח מהר החמצות.
הרכש הכי חשוב של נתניה
ואם כבר הוא הוזכר זה הרגע לשחרר על הבחור הצהרה גורפת: קארצב הוא שחקן הרכש הכי חשוב של מכבי נתניה העונה. המהירות שבה שחקן שהגיע בקיץ, נפצע בהופעת הבכורה בהרכב, חזר והצליח להשתלט ולנהל בביטחון את מרכז השדה הנתנייתי, מעידה שמדובר במנהיג טבעי לו הקבוצה הצעירה (הוא עצמו בן 22) כל כך הייתה זקוקה.
אתה מסתכל על הדשא וקולט גרזן אמיתי, כזה שיורד לגליץ' מתוזמן פה ורגע אחרי שולח כדור על 40 מטר לצד השני כדי להרגיע. קארצב מנתב את המשחק בצורה חכמה משרה ביטחון ברגעים הלחוצים וגם ניחן בבעיטה עוצמתית. אם הכדור ששלח מחצי מגרש והפתיע את ג'וש כהן גם היה נוחת ברשת – בנתניה כבר היו תולים פוסטר שלו בכניסה לעיר.
אבל בינתיים נשאיר את הפוסטרים בצד ורק נשאל בשקט כדי שלא יבקשו אותם בחזרה: איך במכבי ת"א ויתרו על קארצב – כמו גם על פארפה גויאגון?
קלינגר ועמוד השדרה של רוני לוי
ועוד כמה קטנות לסיום
1. אחרי שסיים להתחרט על כל מה שעשה עבור אוהדי מכבי ת"א, האם ניר קלינגר מתחיל להתחרט על כל מה שעשה עבור אוהדי מכבי פ"ת?
2. גם לכם נדמה שמאז תקרית ה"אפסים" רוני לוי עסוק במרץ בהפיכת עמוד השדרה שלו למקלון גומי עם אלסטיות של מטוש?
3. מה מפחיד יותר: ללחוץ יד לחאתם אל חמיד או לעצבן את קובי רפואה?
פורסם לראשונה: 13:14, 31.01.22
