בית"ר ירושלים יכולה להתעודד מההתרחקות המסוימת שלה מהקו האדום, מהעובדה שאמש (ראשון) היא התחילה להיראות כמו קבוצה בניצחון 1:2 על מכבי פ"ת ולא כמו אוסף אגואים מבולבלים. היא גם יכולה להיות מרוצה מכך שהיא תקעה את מכבי פ"ת עמוק במקום האחרון והוציאה ליריבתה לתחתית הרבה רוח מהמפרשים שקלינגר מנסה לפמפם בחוסר הצלחה.
אבל כל החיוכים אמש בטדי עדיין לא פתרו את התסבוכת הכלכלית שהמועדון מצוי בה וראשי בית"ר ירושלים לא יכולים לחגוג יותר מדי זמן ניצחון חשוב שהושג מול הקבוצה החלשה מפ"ת. עם כל השמחה על שלוש הנקודות יש להם לדאוג למיליוני שקלים שלא ברור מאין הם יגיעו ותחת איזה קוד קריפטו הם שוכבים.
אבל לא צריך אותי כדי להעיב על המסיבה הירושלמית, יש להם מספיק את ירדן שועה שעושה זאת מצוין. תמשיכו לספר לעולם שמדובר בכישרון נדיר, שיש לו טכניקה עילאית, שהוא סקורר מחונן ומבשל מבריק שכלואים בתוך גוף אחד, שצריך לדעת לעבוד איתו, ש"אבוקסיס בטוח יידע להוציא ממנו יותר", שהוא מאחרוני הכוכבים שקונים בשבילם כרטיס – ובסוף הוא יתנהג כמו ילד מפונק שמרוכז בעצמו ויספוג שני צהובים חסרי אחריות תוך 5 דקות וישאיר את קבוצתו בעשרה שחקנים (במצב של 1:1) במשחק תחתית קריטי. אין לי שום דרך לדעת מה קורה בתוך הראש של שועה, ואם הקומפלימנטים המשתפכים עוזרים לריטואל ההרס, אבל כרגע אפשר לבשר שהם לא ממש מחזיקים מים. הפער בין הרעש ששועה מייצר לתרומה שלו על הדשא לאורך זמן, מזכיר את הפער בין החוזים עליהם חתם משה חוגג ליכולת שלו לשלם אותם.
כדאי שמישהו ייקח את שועה הצידה וילחש לו שהוא כבר לא ילד מוכשר (ביוני יחגוג 23) ושהגיע הזמן שהוא פשוט ישחק כדורגל.
הקורס של בני לם
אם בקורס מאמני כדורגל יש חלק של שיעורי העשרה – כדאי לחברים שם לברר עם בני לם מתי הוא פנוי ואילו אביזרים הוא צריך בשביל המצגת.
מי שהיה במשחק בין מכבי נתניה להפועל ירושלים בשבת (הנה מגיע הגילוי הנאות: הייתי שם כאוהד נתניה מילדות) יכול היה להרגיש באוויר את מה ששום קורס ושום מערך או שיטת משחק יצליחו להסביר: לם הצליח לקחת קבוצת כדורגל כבויה מתחתית הטבלה ולהדליק אותה בעצם הנוכחות והכריזמה הייחודית-נתנייתית שלו. עזבו קבוצה, הוא הדליק עיר שלמה וראו את זה בשיירות האוהדים וביציעים.
מכבי נתניה לא שיחקה כדורגל גדול מול הפועל ירושלים, אבל היא הפגינה דומיננטיות וביטחון של קבוצה גדולה שברור לה שהיא הולכת לנצח. לם מצליח לגייס לא רק את השחקנים שאיתו בחדר ההלבשה, אלא גם אלפי אוהדים נתנייתים שהיו רדומים ודחפו באנרגיה שלהם את השחקנים עד שאפילו החלוץ איגור זלאטנוביץ', מחמיצן חרוץ שכמותו, כבש צמד.
אל תטעו, לא כדאי לצמצם את בני לם לאזורי האנרגיה והמוטיבציה. האיש מבין את המשחק היטב, יש לו אינסטינקטים חדים של מאמן שמרים את הראש מלוח התדריך ומזהה מי השחקן שינצח בשבילו במשחק. הוא יודע שמאחורי המגנטים יש פרצופים צעירים שרק מחכים שמישהו יכוון, ירגיע, יזרוק את המילה הנכונה.
לם הוא חיית כדורגל מהדור הישן (בקטע הכי טוב שיש) שגם זכה בתארים, זה שלא מפחד לתקוף, לא חושש להצהיר וגם יודע שמתישהו הוא יכול ליפול, אבל הוא ימשיך באותה פילוסופיה וגישה. הוא מאמין שלאורך זמן זה ישתלם. ויותר חשוב: הוא מאמין שזו המהות האמיתית של הכדורגל. בלי קשר לפלייאוף עליון, תחתון או ניצחון כזה או אחר - מבט על המהפכה שהוא עשה בנתניה מוכיחה שהוא צדק. ככה אנחנו רוצים את הכדורגל שלנו.
עצה קטנה לרוני לוי
ואם כבר ענייני גישה, בואו נדבר רגע על רוני לוי. אם יכולתי לתת לו עצה אחת הייתי אומר למאמן הפועל באר-שבע לקפוץ לשכן שלו בני לם ולקבל ממנו כמה עצות בענייני כדורגל, פחדנות ומשחק בעשרה שחקנים.
הסברים מלומדים למה באר-שבע שיחקה כל כך זהיר מול מ.ס אשדוד (1:1) אחרי שהורחק לה שחקן (מריאנו בריירו) כבר בדקה ה-18 אפשר לפזר מחוף פולג ועד הכניסה לטרנר, אבל זה לא עוזר למי שבאמת רוצה לזכות באליפות ויש לה מספיק כלים כדי לנצח קבוצה שחטפה שישייה שבוע קודם לכן.
במקום זה יכול רוני לוי לחפש את קלטת המשחק מהמחזור השמיני בו שיחקה קבוצתו מול נתניה (1:1) ולשאול את לם מה הוא עשה מרגע שהורחק לו שחקן בדקה ה-35 ואיך הוא לא חשש להמשיך ללחוץ ולתקוף מול טוענת בכירה לכתר.
