משחקי דרבי הם הערבים הזכורים ביותר לאוהדי כדורגל. הם לא רק נחווים בצורה אינטנסיבית בזמן אמת, אלא מתויגים בראש לשימוש עתידי, כנראה לכל החיים. ייתכן שאצל אוהדי מכבי ת"א הדרבי הדרמטי אתמול ייקרא על שמו של ג'ורג'ה יובאנוביץ': לא בכל יום שחקן מבקיע שער ניצחון בתוספת הזמן של הדרבי הראשון שלו. אבל סיפור המשחק, עוד יותר מהמבקיע, הוא הטעויות של ההגנות. במקרה הזה, הפועל ת"א היא זו שניצחה 2:3 בפוטו-פיניש, לצערה כמובן.
יופי של אווירה, יופי של קצב, המון הזדמנויות שלא מעט מהן נולדו כתוצאה מכך ששתי הקבוצות, לפחות החלק האחורי שלהן, החליטו להתחפש לנבחרת ישראל, וזה לא נכתב כמחמאה. כן, דן ביטון חילק מסירות פוערות עיניים, ועוד מעט יזכה כאן להרחבה. נכון, בן ביטון ביצע סיבוב ברחבה כאילו היה חלוץ. אבל גם אם היינו רוצים לקרוא לדרבי הזה על שם הביטונים, זה לא היה קולע למטרה. כי שימו לב מה עשו הבלמים.
6 צפייה בגלריה
לא בכל יום שחקן מבקיע שער ניצחון בתוספת הזמן של הדרבי הראשון שלו. יובאנוביץ' חוגג
(צילום: עוז מועלם)
בשער של סטיפה פריצה, שפתח את המשחק בסערה, הצליח דן ביטון לרוץ מול אדי גוטליב וסיאנדה קולו, שנראו כאילו מתקדמים ללא מטרה, רצים למעלה כדי להשאיר שחקן של מכבי לבד מול השוער. שטות כפולה.
בשוויון של בן ביטון לא רק שאופיר דודזאדה הפסיק לשחק (גם אם הכדור עבר את קו החוץ, ויש סיכוי לא רע שאכן כך, דודזאדה שגה) ועידן נחמיאס נתן למגן באדום להסתובב עליו.
בשער של גבי קניקובסקי לא רק שאדי גוטליב איבד כדור, אלא גם הוסיף חטא על פשע, יצא אל החוטף אילון אלמוג והשאיר בור ברחבה.
6 צפייה בגלריה
השאלה היא לא מי מבצע יותר מהלכים גדולים אלא מי עושה פחות שטויות. גוטליב
(צילום: עוז מועלם)
בשער של אושר דוידה היה זה נחמיאס שגם איבד את הכדור כשמסר אותו היישר לדן איינבינדר, וגם לא עלה בנחישות לכדור הגובה, בטח לא בנחישות שדומה לזו שהראה כשניסה להחביא שני כדורים כדי שלא תהיה הוצאת חוץ.
זה היה משחק מלא טעויות, גם של אנריק סאבוריט למשל, שאיבד פעמיים באזורים מסוכנים. לפעמים השאלה היא לא מי מבצע יותר מהלכים גדולים (והיו כאלה במשחק), אלא מי עושה פחות שטויות. תשאלו את אוראל דגני בדרבי ההוא. תשאלו את גוטליב בדרבי הזה.
גוטליב נגח את הכדור לאחור, יובאנוביץ' כבש, מכבי ניצחה. טעות נוראית, עוד אחת, של הבלם שדווקא נותן עונה טובה מאוד. ואי אפשר כמובן להתעלם מיובאנוביץ' עצמו, מאחר שגם טעויות צריך לדעת לנצל. איינבינדר לא עשה את זה בצד השני.
יובאנוביץ', כמו במשחק הראשון שלו, ידע לרוץ בדיוק למקום הנכון בזמן הנכון, וגם מצב נוח צריך להבקיע, בטח בלחץ של דרבי בתוספת זמן. החלוץ הסרבי, שנחת פה לפני שתי דקות בערך, ותמורת סכום עתק שהבעלים מיץ' גולדהאר שפך עליו, אמור לעלות לדרגת אליל בקריית-שלום. שני משחקים, פעמיים נכנס כמחליף, פעמיים כבש שער ניצחון. הוא שחקן השני בתולדות המועדון שכובש שער ניצחון בשני משחקי הליגה הראשונים שלו. קדם לו רק בן לוז. אם יובאנוביץ' ימשיך כך, הוא אכן יהיה אליל. אם במקרה יתחיל לפשל, עדיין יהפוך לקאלט היסטורי.
יהלום עם חורים
מאמן מכבי ת"א מלאדן קרסטאיץ' פתח את המשחק בלי יובאנוביץ', אבל כן במערך יהלום, עם אלמוג לצד פריצה וביטון מאחוריהם. ברור לכולם שזו העמדה הטובה ביותר עבור ביטון. הוא לא רק מסר מצוין, אלא גם הצליח להתמקם בין קו ההגנה לקו הקישור של הפועל ולקבל שם את הכדור, לפעמים היישר מההגנה. שני הבישולים שלו היו מסירות שמעט שחקנים בליגה שלנו מסוגלים לספק. זו הייתה הופעה מרהיבה שלו.
בהמשך יובאנוביץ' החליף את אלמוג, וזה היה הסימן הבולט לכך שקרסטאיץ' מתכנן להמשיך במערך הזה גם כשהחלוץ החדש יפתח בהרכב. הרי יובאנוביץ' נכנס לשחק לצד פריצה כשהקבוצה הייתה ביתרון, לא כשהיא חייבת שער.
יש למכבי חורים במערך הזה, בעיקר כי לא היה ברור מי עוזר למגינים. הפועל הצליחה לנצל את זה בלא מעט מקרים. האמצע שלה, שהתחיל רע את המשחק, הפך לדומיננטי יותר עם הזמן. משם, הכדורים הגיעו אל הכנפיים. דוידה, שלא הורגש בהתחלה, הראה פתאום את הדריבל המיוחד שלו. הפועל לא ניצחה בדרבי הרבה מאוד זמן, אבל בניגוד לחלק משמעותי מהמשחקים בפרק הזמן הארוך הזה, הפעם היא לא באה לסחוט נקודה ולא באה רק להתגונן. היא בעטה לשער יותר ממכבי, גם למסגרת, והמצבים שלה היו טובים.
המומנטום עבר מצד לצד. שני המאמנים לא עזרו לעצמם עם חילופים שיפתרו את הבעיות שהתעוררו בקבוצות שלהם באותן דקות. אף אחד מהם לא עשה מהלך למזעור נזקים. ובמשחק כזה, כאמור, זה שטועה יותר הוא זה שמפסיד.
"מי שלא חולם כועס", קבע השלט שתלו אוהדי הפועל מאחורי השער. ההגנה של הפועל אכן חלמה. לא ברור על מה הרהרה בזמן שסידרה מצבים נוחים לשחקני היריבה, וסביר להניח שזה הוביל לכעס, כי הפועל לא הייתה רעה, אבל היא כבר סופרת שמונה שנים ללא ניצחון דרבי.
